רועדים ביחד: איך עבר הוויברטור מהמטבח לחדר השינה
סרט חדש עוקב אחרי המצאת הוויברטור: אביזר המין הוצע לעקרת הבית יחד עם מיקסר ומכונת תפירה, והיה חלק מהטיפול הרפואי בנשים עצבניות שלא הצליחו לישון

מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מכל סוג שהוא, היו די נדירים במאה ה-19. מכונת התפירה, המאוורר, הקומקום והטוסטר היו המכשירים הראשונים שיצאו מפסי ייצור המוניים, אבל הוויברטור – שנודע בזמנו בשם "המניפולטור" – היה הבא בתור, והגיע לחנויות ולקטלוגים עוד לפני שואבי האבק והמגהצים. במגזין "עקרת הבית הטובה" פורסם החל מ-1909 טור של "ניסינו ובדקנו", שהתמקד כולו בוויברטורים, וב-1918 הציעה חברת "סירס ורובק" פתרון מושלם לעקרת הבית: מתקן משולב של ויברטור, מיקסר ומכונת תפירה. במוזיאון המדע בלונדון מחזיקים אוסף של 40 דגמים מוקדמים.

התסריט של "היסטריה", שכתבו ג'ונה ליסה וסטיבן דאייר, מסביר שהאביזר נחשב בזמנו לחלק חיוני במכשור הרפואי הביתי, והאמצעי היעיל ביותר לטיפול בנשים נוירוטיות. "כששמעתי על המצאת הוויברטור הרגשתי שאם אי פעם אעשה סרט על משהו, זה חייב להיות על זה", אומרת הבמאית טניה וקסלר בראיון לעיתון "האובזרבר". "הסרט הוא גם סיפור אהבה. היינו יכולים לעשות מערכון שיימשך 15 דקות, אבל במקום זה סיפרנו סיפור רחב יותר, והוויברטור הוא הגורם שמחבר בסוף את שני האוהבים. יש משהו בתקופה הזאת, בחוקים החברתיים הנוקשים, שפשוט הופך את העניין הזה למצחיק. כולם העמידו פנים שזה עניין רפואי, לא מיני, ובאמת האמינו בזה".
הטיפול בהיסטריה מתחיל בהיפוקרטס וממשיך לתקופה הוויקטוריאנית, ומסקרן רופאים מכל התרבויות. הטיפול, כתב אבן סינא,
ההפרעה לכאורה אובחנה כשנשים הפגינו סימפטומים כמו נדודי שינה, חרדה, עצבנות ופנטזיות אירוטיות, והתבססה על המילה היוונית לרחם, "היסטרוס": הנשים מתנהגות ככה כי משהו באיברי הרבייה שלהן תקוע.
הגירוי המיני כפיתרון התקיים בחדרי רופאים כבר ב-1653, ואולי אף קודם: ידוע על מיילדות שנקראו לבתיהן של הסובלות מהיסטריה על מנת להעניק להן "עיסוי אגן". במאה ה-16 ידוע על נשים לא נשואות שסבלו מחרדה, והתבקשו על ידי הרופאים שלהן "לצאת לרכיבה נמרצת על סוס".
בתקופה הוויקטוריאנית הציעו הרופאים למטופלות למצוא גירוי שיעניק להן "פרוקסימה היסטרית", כלומר – אורגזמה, ותכננו מכונות שיעזרו לרופאים להשלים את המשימה.