הקו השחור הדק
בצירוף מקרים מדגדג, בחודש שבו מציינים 50 שנה למותו של האיש המשופם הסקסי בהיסטוריה - קלארק גייבל - מתבקשים גברים לגדל שפמים כחלק מהמלחמה בסרטן הערמונית. בדקנו את השפמים המפורסמים והמטופשים בהיסטוריה, וחזרנו עם מסקנות
החודש, לפני 50 שנה, הלך לעולמו קלארק גייבל, האיש שהטמיע בחזהו של כל גבר ממורמר את המשפט האלמותי: Frankly my dear, I don't give a damn. אבל גייבל, מלבד כתפיים רחבות ומבט חודר, ייזכר גם בזכות גידול מטורלל על השפה העליונה: שפם דק, מדויק, שכולו אומר "אני פורץ גבולות, שרמנטי וגבר".
במקור, לא גייבל היה אמור להיות רט באטלר ב"חלף עם הרוח", אלא דווקא הקאובוי הנודע גארי קופר. קרול לומברד, שחשקה בתפקיד של סקרלט או'הרה וגם בגייבל - המליצה עליו בפני מפיקי הסרט. לומברד הפכה לאשתו השלישית של גייבל, אבל לא קיבלה את התפקיד, אותו קיבלה ויויאן לי, שהדבר היחיד שהיה לה לומר
גייבל, שהיה נשוי חמש פעמים וסבל טרגדיות מחרידות - לומברד נהרגה בהתרסקות מטוס - נולד ב-1901 בעיירה קטנה במערב התיכון. לאורך השנים הוא טיפח מלתחה משויפת ושפם מוקפד, שהשתלבו בתדמית הצ'ארמר הדרומי שדבקה בו. ב-1961, כשגילם קאובוי מזדקן בסרט הקלאסי "יוצאי הדופן" (The Misfits) לצד מרילין מונרו ומונטגומרי קליפט, השפם קיבל טוויסט נואש במיוחד, תוך שהוא מסמל את ערכי הגבריות הישנים ההולכים ונעלמים. זה היה תפקידו האחרון של גייבל, שמת בסוף הצילומים מהתקף לב.
רק הגיוני שציון 50 השנה שחלפו מאז מותו של גייבל מתקיים בחודש שבו מבינים גברים ברחבי העולם כמה אופי צריך בדיוק כדי לשאת את השפם בכבוד ובגאווה, חודש "מובמבר". לא, זאת לא טעות כתיב, אלא שילוב של המילים "מוסטש" ו"נובמבר", שמסמלים קמפיין חברתי בינלאומי שמקורו באוסטרליה.
במסגרת הקמפיין, שבהחלט יכול ללמד את הוגי מהלך הפייסבוק "אני אוהבת את זה..." איך מגבירים מודעות בלי להעליב את האינטליגנציה, מפסיקים גברים לגלח את השפה העליונה במשך חודש שלם, וכך הופכים לשגרירי בריאות הגבר, בדגש על סרטן הערמונית וסרטן האשכים.
קיימת גם האפשרות להירשם לאחד מאתרי האינטרנט הרבים שמקדמים את הנושא ולגייס, באמצעות מילימטר על מילימטר של שיער פנים וסבלנות, תמיכה כספית ממעריצים ואוהדים, כשכל הכסף יוקצה, כמובן, למחקרים רפואיים.
ואם אתם מגחכים עכשיו מתחת לשפם, דעו שבשנה שעברה גויסו בעולם 42 מיליון דולר רק בזכות ההלצה האסתטית הזאת. לא מן הנמנע שבשלב זה של נובמבר מסתובבים בינינו משופמים רבים מהרגיל שמנסים לברר בינם לבין עצמם איך להמשיך מכאן, גם אם הנשים והאנשים שלצדם כבר קיבלו החלטה. זאת ההזדמנות לברר איך לבשו את השפם לאורך השנים, ואיך הפך מסממן גבריות לקריקטורה היפסטרית.
העבר הצבאי המפואר של השפם, שטופח על ידי קצינים בריטיים וצרפתים, הצעיד אותו אל המאה ה-20 כשהוא אפוף סמכותיות. כשתעשיית האנימציה החלה להתפתח, השפם לקח כיוון מרושע נבואי משהו, והתלבש בטבעיות על דמויות קלאסיות רבות, ביניהן סניידלי וויפלאש, הארכי-נבל חובש הצילינדר, והצייד הרשע אלמר פאד, האויב המושבע של באגס-באני.
ספק אם היטלר או סטלין, שני הדיקטטורים האכזריים של המחצית הראשונה של המאה הקודמת, ראו אי פעם את הסרטונים. אך שניים אלה שהעניקו לשפם נופך פוליטי מעורר אימה, ששוחזר בהצלחה על ידי סדאם חוסיין.
גם כיום מסייע השפם לכותבים ולקולנוענים לעצב רשעים תקניים. למשל, דניאל דיי לואיס תאב הבצע ב"זה ייגמר בדם", הדגמה חיה לאפקט מעורר החלחלה של התוספת שתופסת, במיוחד כשהיא קטנה, מחודדת ומטופחת באובססיביות.
בשנות ה-70 וה-80 התרחש מאורע גורלי שהעניק לשפם תדמית ממנה הוא מתקשה להיפטר עד היום - הוא נכנס להיכל התהילה של תעשיית הפורנו. כוכבי פורנו פופולריים כמו קרטר סטיבנס, ג'ון הולמס והגאווה היהודית - רון ג'רמי, נזקקו כנראה לזריקת שיק שתשתווה לפריזורת הפרמננט וצלליות העיניים של הפרטנריות, והשפם היה המועמד המושלם למשימה.
האימפקט היה כה חזק, שגם ספורטאים ושחקני קולנוע, כמו שיאן השחייה האולימפי מארק ספיץ, אימצו את השפם והפכו אותו לאחד מסממני התקופה ההיא, צבעונית ועמוסת קיטש. כך למשל פרדי מרקיורי, עם שפם דקיק וגאה להחריד שליווה אותו לאורך כל הקריירה. מאז שינתה תעשיית הפורנו את ההעדפות שלה - שיער זה רע - אבל התדמית נשארה, כמו שראינו על גיבורי הסרט "לילות בוגי", בייחוד ברט ריינולדס - בסרט ובחייו כאייקון טראש לתפארת, עם שפם מטופח ואלכסוני.
כל מי שניסה לטפח שפם בצורה רצינית יודע שמדובר במשימה מחייבת. תשאלו את פרידה קאלו, שהקפידה לצייר פורטרטים עצמיים משופמים, כמחאה מגדרית ואסתטית. כשסלמה הייק, אחת הנשים היפות בעולם, גילמה אותה בסרט ב-2002, הדגש היה, כמובן, על השפמפם.
אבל מבט לאחור על האמנים הגדולים והמטורללים ביותר יעיד שכגודל השיגעון ביצירה, כך עוצמת ההקפדה על הגיזום, הסירוק והשעווה: תבדקו את סלבדור דאלי, ששפמו המפואר שרד בתודעה לא פחות מחלק מיצירותיו, והקדיש ספר שלם לשערות האלה, או את צ'רלי צ'פלין וגראוצ'ו מרקס, שכל אחד מהם בנפרד הגדיר את הקומדיה גם באמצעות אסופת שערות תחומה היטב. וכמובן, מרסל דושאן, ששפתו הייתה גלוחה למשעי, אבל היה הראשון לצייר שפם על המונה ליזה של דה וינצ'י.
היצירה, אגב, לא חייבת להיות אסתטית. אלברט איינשטיין טיפח שפם עבות, שהשתלב בשיער העשיר שלו והעניק לו לוק כללי של דוד חביב, והניהליסט המקורי, פרידריך ניטשה, גידל איזה משהו ענק שהסתיר את רוב חזותו - וכנראה כמה שיניים רקובות במיוחד.
פה ושם במהלך ההיסטוריה השפם הצליח להיפטר מהאסוציאציות המפוקפקות שרדפו אותו, והבליח כסמל סטטוס, או, ליתר דיוק - היעדרו, של הפועל הפשוט והחביב, זה שרחוק משגרות טיפוח מדוקדקות, אבל קרוב אל העם ואל האדמה. האב הרוחני היה כמובן קרל מרקס, שטיפח שפם/זקן מוזנחים במיוחד בזמן שחי על חשבון אשתו וניסה לעורר מהפכה מעמדית למען הפועלים.
היו רבים אחריו: המהפכנים צ'ה גווארה ואמיליו זפאטה, ועד הימאי המצויר נטול התסבוכים פופאי, השפם נראה מצוין כשהוא מוצמד למיעוטים עממיים - לא סתם לבוראט, כתב הטלוויזיה הקזחי של סשה ברון כהן, יש אחד כזה. גם בישראל השכיל עמיר פרץ, מלך ההסתדרות של הניינטיז, לאמץ בחיבוק את השפם, שהתלווה בעבר לתלתלים תואמים. הוא לא טעה, אלא התבסס על הבחור הפשוט שכולנו גדלנו עליו במובן זה או אחר, דודו זר מ"פרפר נחמד", שדגמן במשך שנים את שפם הפועלים המושלם - עבה ומשולח רסן.
אומרים שבשנים האחרונות השפם עושה קאמבק, שהוא הצהרת אופנה פוסט-מודרנית של היפסטרים ושל כל מי שרוצה לבלוט בשטח. מיטב המוחות עוד בודקים אם מדובר בהזנחה פושעת או בתובנה מבריקה, אבל בינתיים נדמה שכוכבי הוליווד אכן משתמשים בשפם כדי לעורר עניין ציבורי, או להכריז על שינויי קריירה, תדמית או מצב תודעתי. הרי לכל שחקן חתיך ואטרקטיבי הייתה בחייו פאזה משופמת ומשונה. עיינו ערך ג'וד לאו, ריאן גוסלינג ואפילו הגברגבר המזדקן, שון פן.
כשזאק אפרון, חביב הבנות מ"היי סקול מיוזיקל", מאס במעריצות קטינות וקיבל תפקיד בסרט "רציני", הוא התחיל לגדל שפם מוזר, שבלבל את צלמי הפפראצי. חואקין פיניקס, לעומת זאת, לא הסתפק בשפם בלבד - לפני חצי שנה הוא הצמיח על פניו שיחים מטורפים ובמקביל הודיע שהוא פורש ממשחק. מאוחר יותר התברר שכל ההצגה הייתה לכבוד סרט המוקומנטרי I'm Still Here בכיכובו, אבל הבנתם את הנקודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם