ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

מעצבי אופנה: העורכים הפכו לאייקונים

עורכי המגזינים כבר לא מתחבאים מאחורי דפי כרומו. הכירו את האייקונים של עולם האופנה

כולם מכירים את אנה ווינטור, או ליתר דיוק - כולם מפחדים מאנה ווינטור. בשנתיים האחרונות, הקארה המושלם של עורכת "ווג" האמריקאי הפך סמל לפרפקציוניזם, ושמה הפך לשם נרדף לכוחניות, לסמכות ואפילו לרודנות בזירת האופנה הבינלאומית. כשהיא מצטלמת עם בני חסותה התורניים (השנה מדובר בטניסאי רוג'ר פדרר והשחקנית בלייק לייבלי), אפשר לזהות בקלות שמאחורי משקפי השמש הגדולים ניצבת האישה המשפיעה בתחום.

פניה של העורכת הוותיקה, שעומדת בראש המגזין כבר 22 שנה, אומנם מוכרות כיום גם לקהל שפחות מבין בתחום, אבל את מרבית עורכי המגזינים ואנשי תעשיית האופנה רובנו לא היינו מזהים ברחוב. עם זאת, בחודשים האחרונים החלה מגמה חדשה, ומי שעד היום הסתתרו מאחורי דפי כרומו, עוברים פתאום לפרונט.

העיסוק המוגבר באנשים שמכתיבים את האג'נדה במגזינים הגדולים התעצם באוגוסט לפני כשנה, עם צאת הסרט התיעודי "גיליון ספטמבר", שחשף את העבודה של ווינטור, של יד ימינה גרייס קודינגטון ושל שאר צוות "ווג" על הגיליון החשוב של השנה. הסרט הציג צדדים אחרים של ווינטור, שעד כה נקשרה עם הדמות שרקחה מריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה" ב-2006.

לאחר הקרנות בבתי הקולנוע בארצות הברית (הסרט הוקרן גם בערוץ 8 בישראל), התברר שהנבזיות של מירנדה פרסלי הבדיונית, שמטיחה בעוזרות שלה תיקים ומעילים מעוצבים, היא רק כפתור קטן על ז'קט ה"שאנל" של ווינטור. השתלטנות והפדנטיות שלה, וכן הקיפאון מעורר האימה שבפניה, הפכו תוך רגע מסוד פנים-תעשייתי לנחלת הכלל, שהתאהב במרשעת המסקרנת.

פרט ל"גיליון ספטמבר", אפשר להצביע על גורם נוסף שהעלה את קרנם של אנשי התעשייה - בלוגי אופנת רחוב, כשהכוונה בעיקר לשלושה בלוגים עיקריים שנוהגים להציג תצלומים של עורכי מגזינים: "הסרטוריאליסט" שבראשו עומד סקוט שומן, "גאראנס דורה" בו מצלמת בת זוגו של שומן, שהבלוג נקרא על שמה, ו"ג'ק וג'יל" שהקים הצלם טומי טון. דיון על הנושא ניתן למצוא במגזין החדש Industrie, שמעיד על עצמו כ"מוצר המדיה הראשון והיחיד שמציע מבט עצמאי ומעמיק על התעשייה, ומתעד מאחורי הקלעים את האישים, הסיפורים והרגעים החשובים של עולם האופנה". על שערו של הגיליון הראשון, שיצא בחודש מאי האחרון, התנוססה דמותה של אנה ווינטור.

בכתבה הפותחת, מתראיין טומי טון ומנסה לענות על השאלה כיצד הפכו עורכי המגזינים לכוכבי שערים, כשלצד הטקסט מופיעות תמונות שצילם לבלוג הפופולרי שלו.

בנוסף, שוחחו שם עם עורכת מגזין LOVE קייטי גרנד, שבעבר עבדה גם ב"ווג", ב"דייזד אנד קונפיוזד", וכן ציירו פרופיל של מייסדת הבוטיק המקוון Net-A-Porter נטלי מסנט.

"זה בדיוק הזמן למגזין שעוסק בחיי תעשיית האופנה שהייתה בעבר כל כך סגורה ופתאום הפכה פתוחה", ציינו העורכים השבדיים של "אינדסטרי" אריק טורדסטנסון וג'נס קריד, בראיון לאתר Business of Fashion. "היום גם אנשים בכפר השבדי הנידח ביותר יודעים לא רק מי זו מדונה, אלא גם מי זו עמנואל אלט".

אם מארצות הברית קיבלנו את מלכת הקרח אנה ווינטור, בחלקים האחרים של עולם האופנה אפשר למצוא דווקא מודלים חמימים וחברותיים יותר. ה"ווג" הצרפתי מקבל נציגות מכובדת בבלוגים עם העורכת הראשית קארין רויטפלד ועורכת האופנה הקולית עמנואל אלט. שתי הקולגות הגבעוליות מצטיינות בלוק סקסי ומשוחרר שגרם לספירה האינטרנטית להתאהב בהן לחלוטין. בבלוג I want to be a Roitfeld, המקדש את רויטפלד האם ואת צאצאיה המדוגמים, ולדימיר וג'וליה רסטון רויטפלד, אפשר למצוא אינספור תמונות של העורכת מעושנת העיניים משבוע האופנה, על סטים של הפקות ואפילו בדירתה המעוצבת.

על אלט, שעובדת במגזין כבר עשור, כתב הבלוגר סקוט שומן ב-2006 ש"היא נולדה לעבוד ב'ווג'. יש נשים שהן פשוט גדולות מהחיים", ומאז הוא ממשיך לצלם אותה עבור ה"סרטוריאליסט" בכל הזדמנות על מלתחתה המושלמת והמינימליסטית. שומן, שהיה בין הראשונים לסקר את קהל העורכים המגיעים לשבועות האופנה בבלוג שהקים לפני חמש שנים, מרבה לצלם את התלבושות, הנעליים והתיקים האיקוניים אותם הם עוטים עליהם לכבוד התצוגות.

שלוש עורכות נוספות שהפכו לשם דבר הן ג'ובאנה באטאליה, הסטייליסטית והעורכת של המהדורה הגברית של "ווג" האיטלקי, שבלוגריות רבות נשבעות אמונים לה ולאבזור המדויק שלה. באטאליה, דוגמנית לשעבר ובת זוגו של ולדימיר רסטון רויטפלד בהווה, נהנית מטעם משובח ואקלקטי שיוצר שיק אלגנטי ומקורי. לצידה אפשר למצוא גם את טיילור תומסי היל האדמונית מ"מארי קלייר" האמריקאי, שהסטייל המצוין שלה הפך למושא קנאתם של הבלוגרים, והתוספת האחרונה בחבורה, אנה דלו-רוסו, בת 48, עורכת ב"ווג" היפני ודמות אקסצנטרית וצבעונית שבולטת בכל מקום שאליו היא מגיעה.

דלו-רוסו מטפחת אוסף עצום של תלבושות ונעלי מעצבים, חובבת אביזרי שיער גדולים ושמלות תחרה שקופות, ודוגלת בביטוי: "מה שיותר גדול, יותר טוב". החשיפה אליה הלכה וגדלה בעיקר בשל פעילותה ברחבי הרשת - היא מתפעלת בלוג שמתעדכן באופן תדיר בטיפים, בקטעי יוטיוב בהם היא מייעצת כיצד לארוז מזוודה ובתצלומים שלה מדגמנת קוטור. דלו-רוסו מתחזקת גם חשבון טוויטר שמונה יותר מ-20 אלף עוק בים ובימים אלה היא מופיעה על שער המגזין "10" בשמלה מוזהבת של "בלמן", בהפקת אופנה שצילם יורגן טלר, ואף מוציאה בושם על שמה.

נדמה שהסקרנות הנוכחית בעורכים הללו קשורה באופן ישיר לסגנון החיים של הדמויות שמחייכות אלינו מהשורות הראשונות של תצוגות האופנה או מעמודי המגזינים הממפים את "האנשים המשפיעים". במילים אחרות, המציצנות והצימאון לפרטים דומים לאופן שבו אנו תופסים סלבריטאים, כשבמקום לרכוש בסוף דיסק של ליידי גאגא, אנחנו קונים מגזי עב כרס.

בהחלט ייתכן שבסופו של דבר אותה נבחרת נשים מטופחות שמעוררות עניין במותגים שהן לובשות בצורה כמעט זהה למגזין שהן מנהלות, הן אלו שתצלנה את המגזינים הכתובים ממצבם הרעוע, ותסיינה לקדם את המוצר בו הן מועסקות. זאת במקביל לקמפיין שהחל לפני כחצי שנה בשם "כוחו של הפרינט".

בינתיים, הן נהנות ממעמדן ככוכבות אינטרנט בבלוגים שממשיכים לעקוב אחר כל כפתור בחולצתן וליצור סביבן הילה של איט-גירלז.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...