הרשת האופנתית: משחקי מחשב בסטייל
עזבו אתכם משופינג, מדידות וחברות בעולם האמיתי. פייסבוק מציעה אלטרנטיבות משחקיות מושלמות, שמאפשרות לקהל לעצב בגדים, לייצר אותם, למכור, ללבוש, להחליף והכי חשוב - להשוויץ בהם
המשכתי לבוטיק בבעלותי, פרקתי סחורה שהגיעה והזמנתי סחורה חדשה. בערב יצאתי למסיבת קוקטייל של חברה, לבושה בהתאם, והשוויתי את עצמי לשאר הבחורות האופנתיות במסיבה. ברור שניצחתי את כולן. לפתע התחילה הפודרה שלי להבהב, ונקראתי למשימה סודית. עטיתי את תלבושת המרגלת הצמודה שלי, ויצאתי לשחרר חטוף ממרגלים לשעבר שעברו לצד האפל.
סדר היום הזה הוא שגרתי עבור מי שהתמכרה לאפליקציות משחקים בפייסבוק שעוסקות באופנה וסטיילינג. האפליקציות האלה, תוספת מבורכת לשאר משחקי הקז'ואל שמציפים את השוק בשנים האחרונות, זיהו קהל יעד טרי וצמא, והן קופצות עליו בכל הכוח. עליו, כלומר עלינו, נשים מכל הגילאים והצבעים, שנהנות ממשחקים קלים לתפעול וללמידה, שאינם דורשים ריכוז רב, תכנון אסטרטגי או התחייבות לטווח ארוך, ולא מהססות לשפוך כסף, המון כסף.
פייסבוק, כמובן, מהווה פלטפורמה אידיאלית להפצת משחקים: השחקנים מפרסמים כל מהלך שלהם על הקיר ובין חבריהם. כשמישהי מוצאת חבר חדש בIt Girls, הדבר יופיע מיד לכל חברותיה בפייסבוק. כשהיא צריכה שהפמליה שלה תעזור לה לנצח בחורה אחרת, היא מיד מגייסת אותה אונליין. המשחקים מקבלים חשיפה ויראלית מטורפת.
למרות ההנחה האינטואיטיבית שעולם משחקי המחשב עדיין מייצר תוכן גברי עבור קהל גברי, הצצה בנתונים של האגודה למשחקי קז'ואל (CGA) מגלה שהנשים שולטות. לפני ארבע שנים, 51 אחוז משחקני הקז'ואל היו נשים. הנתון החשוב יותר הוא זה שטוען שלמעלה מ-70 אחוז מהשחקנים שמשלמים עבור משחקים ומוצרים משלימים הוא נשים. "הקהל המשלם הוא בעיקרו קהל נשי", מסביר רנרד גלוזמן, ראש התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב במכללה האקדמית בית ברל. "בארץ אין מסורת של קניית תוכן דיגיטלי, אבל בחו"ל זה מאוד נהוג, ונשים בוגרות הן אלה שמוכנות לשים כסף על משחקים. כתוצאה, מתכננים יותר ויותר משחקים לנשים".
ומה לגבי התכנים? ברשת כבר קיימים אלפי משחקי פלאש ליחידים, שמאפשרים לשחקנים להלביש דמויות, לאפר אותן ולרהט להן בתים. המשחקים ברשת החברתית שמים דגש רב יותר על צריכה חברתית. השחקנית משוטטת בין חנויות וירטואליות ורוכשת בגדים, אביזרים, מזון ומוצרים לעיצוב הבית. הכסף המוצע לשחקניות אומנם וירטואלי, אך כל משחק מכיל גם מטבע שניתן לרכישה בכרטיס אשראי ומאפשר לרכוש מוצרים נדירים ונחשקים יותר. חלק מהמשחקים כוללים גם אפשרות מעבר לחנויות מקוונות לרכישת מוצרים אמיתיים, שעשויה להקנות רכישת נקודות נוספות במשחק.
דימוי האישה הצרכנית שמשתקף מהמשחקים - בזבזנית, חובבת בגדים, נעליים ובנים - אינו חדש. "העולם הקפיטליסטיצרכני אימץ את השיח הפמיניסטי לצורך הרחבת והעמקת האינטרסים הכלכליים שלו", מפרטת פרופ' דפנה למיש מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. "בעבר הוצגו נשים כצרכניות לצורך תפקודיהם המסורתיים - רכישת מזון לבני ביתן, מוצרי טיפוח בכדי להיראות יפות ונחשקות
ואכן , המשחקים מתמקדים בצריכת מותרות, על מנת להיות המוצלחת ביותר ברשת. על פי גלוזמן, ייצוגי הצריכה הריאליסטיים והקלות בה ניתן לרכוש מוצרים בתוך עולם המשחק, גורמים לנשים, בעיקר בגילאי 30 ומעלה, להישאב לתוכו ולבזבז גם כסף של ממש על מוצרים וירטואליים. לדבריו, האלמנט החברתי של המשחקים בפייסבוק מעודד זאת - גישה לפריטים שאין לאחרים במשחק שווה את שליפת כרטיס האשראי, בדומה לשיקולי צריכת ראווה בחיים שמחוץ למשחקים.
אבל גם אם לא רוצים ליפול לבורות קפיטליסטיים, המשחקים מספקים שעות של הנאה גם לשחקנית שלא מסוגלת או לא מעוניינת לבזבז כסף אמיתי. קשה להתעלם מהערך הבידורי הגבוה שלהם, ומהעובדה שהם מספקים אינספור פנטזיות צרכניות, שלעיתים אפילו עשויות להחליף צריכה אמיתית.
בדיוק כמו בעולם המשחקים הגבריים (שגם הוא אינו חף משיקולים כלכליים) - מדובר פשוט בכיף טהור: הם מציעים שעות של מדידת בגדים - בלי לצאת מהמשרד; אירועים חברתיים וירטואליים - בלי לצאת מהמיטה; אינספור משימות מאתגרות - בלי להתמרח בטיפת איפור ובלי להתייסר על עקבים ממשיים. המשחקים משתדרגים ככל שמשחקים בהם יותר, ומציעים עוד פרסים ועוד הפתעות למתמידות. וכך, אין מה לעשות, מהווים משחקי האופנה אופציה מושלמת להסחת דעת ברגעים המתים של שגרת היומיום, בעיקר עבור נשים עובדות. איזה סיפוק יכול להיות רב יותר מהידיעה שהרכבת את התלבושת (הווירטואלית) המושלמת, או שעיצבת מוצר חדש ואטרקטיבי?
מה עושים? העיקר הוא שופינג. בכל חנות ניתן לחפש בין מדפים, למדוד בגדים ולהחליט האם לקנות אותם. כאשר עולים בשלבים מתווספות עוד ועוד חנויות, וגם מתחמי שופינג חדשים בתוך העיר.
איפה? המשחק מתרחש בניו יורק, כאשר בשלבים גבוהים יותר ניתן להגיע גם ללוס אנג'לס ולפריז. אין מרחב ביתי כלל (למרות שמבטיחים להוסיף בית בעתיד), למעט ארון בגדים בו ניתן להפשיט ולהלביש את הדמות. ההתרחשויות נעות בין הרחוב, חנויות בגדים ומסיבות.
לוק נוטה לריאליזם. לדמויות יש מבנה גוף גבוה ורזה עם מעט קימורים, כאשר ניתן להחליף להן את צבע העור, תווי הפנים והתסרוקות, אך הכול בגדר המציאותי.
קהל יעד הדמויות מעוצבות כבחורות בשנות ה-20, ולא בנות נוער. גם הסטיילינג וסוג המסיבות מצביע לכיוון העשור הזה.
אווירה שחיתות, הדוניזם ובגדים יפים. הדמות מקבלת משכורת לפי שעה מבלי שעליה לבצע אף משימה. היא מבלה את יומה בחדרי מדידה ובארון הבגדים שלה, רוכשת מוצרים רבים ומבלה במסיבות.
חיבור למציאות רשת החנויות Navy Old פרשה עד לא מזמן חסות על המשחק, למרות שהמותג הזול והיומיומי אינו שייך באופן אינטואיטיבי לעולם העיצוב והסטיילינג. בנוסף לכסף הווירטואלי, קיימות במשחק נקודות קרדיט שמאפשרות רכישה של פריטים נוספים. את הנקודות ניתן לרכוש בכסף אמיתי, או לקבל בחינם על ידי רכישת מוצרים בחנויות מקוונות.
פוטנציאל התמכרות עצום, בעיקר בגלל כמות הבגדים האינסופית, ובגלל הצורך להוכיח לחברות שלך (האמיתיות והווירטואליות) שאת יותר טובה מהן.
מה עושים? דמות השחקן היא תלמידת תיכון, שמשמשת גם כמרגלת. אפשר לקנות בגדים, רהיטים וחפצים לדירה, חיות מחמד ואוכל. מדי פעם נקראת הדמות למשימת ריגול, ועליה להציל חטופים או לנטרל פצצות תוך שהיא נלחמת באויבים ונראית מעולה. המהלכים פשוטים וכוללים רק הקלקות על הדמויות, וכך לא נדרש אף אלמנט של תכנון.
איפה? לדמות ישנה דירה קטנה שאותה ניתן לעצב, כשבנוסף יש גישה לחנויות ולחדר האימון של ארגון הריגול אליו היא משתייכת. משימות הריגול נמצאות בכל פעם במרחב אחר.
לוק אנימציה יפנית (למרות שהמשחק מבוסס על סדרת טלוויזיה צרפתית). שתי דמויות - האחת, נערה ריאליסטית למראה, מופיעה בצד המסך ומשמשת בעיקר למדידת בגדים. בתוך המשחק הדמות נראית כמו ילדה והאנימציה מצועצעת. ניתן להחליף לדמויות את תווי הפנים והתסרוקות, כאשר בהתאם לסגנון היפני, פלטת הצבעים מגוונת יחסית.
קהל יעד סביר להניח שהמשחק פונה בעיקר לצופים/צופות של הסדרה שעליה הוא מבוסס, והוא חלק מסדרת מוצרים נוספים, כמו משחקי וידיאו וספרי קומיקס. הדמויות בסדרה ובמשחק הן תלמידות תיכון, וסביר שנערות בגילאים האלה יימשכו למשחק יותר מנשים מבוגרות.
אווירה ילדותית ולא מתוחכמת, בעיקר בגלל האנימציה ואופציות הלבוש.
חיבור למציאות גם כאן קיימים שני סוגי מטבעות, אחד וירטואלי ואחד שניתן לרכוש באמצעות כרטיס אשראי. הכסף האמיתי מאפשר רכישה של הרבה מאוד מוצרים במשחק, ובלעדיו האופציות די מוגבלות.
פוטנציאל התמכרות נמוך. כמעט שאין במשחק בחירה חופשית, אלא הנחיות מוכתבות מראש. בנוסף, העולם של הריגול אינו מפותח דיו כדי לספק עניין, והתלבושות לא מתוחכמות מספיק כדי לפצות.
מה עושים? מנהלים חנות בגדים שמתפקדת גם כמתפרה. בניגוד לרוב המשחקים האחרים, האוריינטציה היא בעיקר יצרנית ולא צרכנית, אך יש הוצאות על ייצור הבגדים ושכירת העובדים, כמו גם אפשרויות רבות לרכוש חפצים לעיצוב החנות.
איפה? המשחק מתנהל בתוך החנות. אין מרחבים נוספים לרכישת המוצרים - הם מופיעים בתחתית המסך. יחד עם זאת, קיימת אופציה לבקר חנויות של חברים. לוק הגרפיקה חמודה מאוד. הדמויות מעוצבות כילדים, והבגדים בהתאם. יחד עם זאת, ישנן אופציות עיצוב רבות ולאחר התקדמות משמעותית במשחק ניתן ליצור חנות עשירה והומה.
קהל יעד שכירות משועממות שחולמות על עסק משלהן. בניגוד למשחקים האחרים, המשחק לא פונה לקהל נשים באופן מובהק, וגם גברים יוכלו ליהנות ממנו. בנוסף, הוא עשוי להיות מעניין עבור קהל צעיר וגם מבוגר.
אווירה סדנת יזע. מכונות התפירה עובדות במרץ והדמויות ילדותיות, מה שיוצר תחושה של מפעל סניקרס במקום של בוטיק מסוגנן.
חיבור למציאות ישנו מטבע אמיתי ומטבע וירטואלי, כאשר את שניהם ניתן לרכוש בכרטיס אשראי, אך הווירטואלי נצבר גם על ידי מהלכים במשחק. הרוב המוחלט של מוצרי העיצוב מוצע לרכישה בכסף ממשי, כאשר את הבגדים לייצור ניתן לקנות באמצעות המטבע הווירטואלי.
פוטנציאל התמכרות תלוי בגיל המשחק. שחקנים מבוגרים עשויים להשתעמם אחרי זמן מה, בעיקר בגלל האסתטיקה ואופציות העיצוב שאינן מתוחכמות במיוחד מבחינה סגנונית. העושר בבחירות העיצוביות מחפה על כך, אך חוסר התחכום הנרטיבי עלול להיות מייאש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם