להוציא את שרה מהארון
פריטי משי בצבע אפרסק, שמלות שמסתיימות מעל הברך, בגדים של זארה ונעליים של סטיוארט וייצמן. איך מנצלת רעיית ראש הממשלה את תקציב הביגוד שהמדינה מעניקה לה? מה כדאי לה ללבוש במקום? מה היא יכולה ללמוד ממישל אובמה? ולמה לא תראו אותה בכיכר המדינה? פרויקט אופנה ייצוגי
בחירת הצבעים ההרמונית אמורה הייתה לבשר על השינוי החיובי במלתחה של הגברת נתניהו. מנגד, המטען הסימבולי שנושא פריט אופנה מנקר עיניים של לואי ויטון, רימז כי נתניהו עלולה לשוב ולעשות טעויות גדולות בשדה הציבורי והפוליטי.
בשבועות האחרונים נחשף תקציב הלבוש של בני הזוג נתניהו. מדי שנה זכאים ראש הממשלה ורעייתו לתקציב מיוחד לצורך רכישת בגדים, בהתאם לחוק שהתקבל לפני כמה שנים. ב-20 החודשים שעברו מאז נכנס נתניהו לתפקידו, ניצלו בני הזוג כ-77,980 שקל מהתקציב (35,980 שקל מתוך 47,074 שקל ב-2009 ו-42,000 מתוך 49,850 שקל ב-2010).
במונחים של ביגוד רשמי בהחלט לא מדובר בסכומים שערורייתיים. 46 אלף שקל הנחלקים בין בני הזוג אמורים לשמש אותם לרכישות בגדים, איפור ותספורת באירועים רשמיים, נסיעות לחו"ל וכו'. חליפה טובה לגבר עולה לא פחות מ-4,000 שקל; שמלת ערב איכותית לנשים מטפסת מעל 1,500 שקל. לשניהם יש שפע של אירועים לפקוד מדי שבוע. מצד שני, במדינה בה שכר המינימום הוא 3,850 שקל לחודש, יהיו כאלה שיטענו כי תקציב לבוש נוצץ ונדיב - גם אם לא מהווה עילה לפירוק הקואליציה - מבטא חוסר רגישות מסוים.
ייתכן כי עצם הסכום היה נסלח לו במקום שרה נתניהו היינו מקבלים בתפקיד הגברת הראשונה את קרלה ברוני או אפילו את שייחה מוזה מקטאר, שהופעותיהן הציבוריות, לבושות במיטב התוצרת של בתי האופנה הגדולים, הן חגיגה לעיניים. ברוני בחליפה מחויטת של כריסטיאן דיור או שייחה מוזה בשמלת ערב של ז'אן פול גוטייה, הן נכס פוליטי ודיפלומטי לא פחות חשוב מנאום בעצרת האו"ם.
ובכל זאת, גם אם המצב אינו אופטימלי, לא הכל אבוד. דפדוף בתצלומים מהקדנציה הנוכחית של שרה נתניהו חושף שינויים בהרגלי הלבוש. את החליפות המרובעות והכוחניות שעטתה על עצמה בקדנציה הראשונה יחד עם קארה בוב המסותת אי שם בשנות התשעים, החליף מראה רך, נשי וצבעוני. למהפך הזה אחראית המעצבת מירב יוחנן, 35, מקריית אונו, המשמשת כ"קואוצ'רית אופנה" ("אני שונאת את המונח סטייליסטית", אמרה בעבר) של נתניהו.
יוחנן, וכמוה התכשיטנים החביבים על גב' נתניהו - דויד ביטון ואלון בן עזרא גולדמן מהמותג Jemma, חברת בת של חברת התכשיטים DB הפועלת בהצלחה בישראל, רוסיה וקזחסטן, סירבו להתראיין לכתבה זו. זאת אף שבעבר שיתפו פעולה עם התקשורת, דבר שהגב' נתניהו לא בדיוק אהבה. "היא מאוד דיסקרטית בכל מה שקשור לחייה הפרטיים", אומרת לא לייחוס מקורבת לנתניהו. "השנים שבהן התקשורת סימנה אותה גרמו לה לחוסר ביטחון, שבא לידי ביטוי גם בלבוש שלה".
ההיכרות בין יוחנן ונתניהו התרחשה לפני כשבע שנים. נתניהו הגיעה לביקור במספרה של ז'קלין ליכטנשטיין, התפעמה מחולצה שלבשה ושאלה, כמו כל אישה שרוצה להיראות במיטבה, איפה אפשר להשיג. ליכטנשטיין חיברה בינה ובין יוחנן והשאר היסטוריה. בראיון שהתפרסם במאי 2010 סיפרה נתניהו כי היא רוכשת את מרבית בגדיה אצל יוחנן, "אופנאית צעירה ומוכשרת שיש לה חנות בדרום תל אביב".
פרשנות: עממי. ישראלי. לא מותגים. לא מעצבים. בטח לא כיכר המדינה. בהמשך הוסיפה: "כולם חושבים שיש לי צי של סטייליסטיות ותופרות, אבל איפה, אין לי זמן לזה".
מאחורי העבודה על המלתחה של הגברת נתניהו טמון רציונל מרכזי: ריכוך התדמית הבעייתית שלה כאישה כוחנית, אגרסיבית ושתלטנית, ששום דבר בלשכה של בעלה לא זז בלעדיה. קשת הצבעים שמאפיינת את המלתחה שלה - למשל שמלות משי בצבע אפרסק או פוקסיה - המחשופים והשמלות המסתיימות קצת מעל הברך, חושפים נשיות מתפרצת המלווה בשיער מטופח בתסרוקת רכה ואיפור מינימלי.
בניית המלתחה מתבצעת באופן הבא: בתחילת עונה מרכיבה עבורה יוחנן מספר פריטי בסיס מתוך קולקציית העסק המשפחתי "דייבי מוד", שהוקם לפני כ-30 שנה על ידי הוריה במרכז הטקסטיל של תל אביב, רחוב הרצל בואכה דרך יפו. הקולקציה נחלקת לשניים, יום וערב, ומשרתת נאמנה את סדר היום המשתנה של נתניהו: פסיכולוגית בעיריית ירושלים ביום, אשת ראש ממשלה מעורבת בערב. קז'ואל מול אלגנט, עממיות מול ממלכתיות. זה אולי מקסים בתאוריה, אך בפועל יוצר חוסר אחידות וקו מקוטע בהופעותיה הציבוריות.
"המראה של הגברת הראשונה בישראל צריך להיות אמין, משכנע, אלגנטי וייצוגי אך לא מתנשא מדי", קובעת הסטייליסטית הלאומית ליאת אשורי. "יש הרבה עיניים בוחנות ושרה נמצאת תחת שיפוט עצום, לכן הצורך לרצות את כולם כמעט בלתי אפשרי".
מצד שני, לאשורי יש גם ביקורת בונה: "לשרה מראה מאוד דודתי. מובן שאף אחד לא מצפה מאשת
עורכת "ווג" אמריקה אנה ווינטור אף מרחה אותה על שער גיליון מרס 2009, ולא פעם מעודדת רעיית הנשיא בהצהרותיה לציבור אופנאים אמריקאים צעירים. נתניהו רחוקה מכך. מעצבי אופנה ישראלים נפקדים מהמלתחה שלה, והיא אינה מובילה קו מסוים כמו קודמותיה בתפקיד, לאה רבין או נאוה ברק. לדברי מקורבים, מלבד הרכישות שהיא מבצעת אצל יוחנן, חלק גדול מהמלתחה נרכש אצל ענקית האופנה הספרדית זארה. נעליים היא אוהבת ללקט בחנות המותג סטיוארט וייצמן שבמרכז שוסטר ברמת אביב ג'. לא האקט הכי פטריוטי. בטח בהתחשב בעברה הפוליטי של הנערה הצעירה לבית משפחת בן-ארצי.
וישנו גם עניין ממדי הגוף. נתניהו היא אישה לא גבוהה בעלת מבנה גוף ממוצע. מידה 40-42, תלוי בגזרה. יוחנן מקפידה לחשוף את רגליה הרזות של נתניהו, אך חוטאת בחיתוך לא נכון של זרועות הידיים המלאות שלה. עם זאת, יוחנן הדגישה בעבר כי השרוולים הקצרים אהובים על ידי נתניהו. הבחירה בבדים צמודים ו"אורזים" חיונית במצבה, שכן אלה מעניקים גזרה מחמיאה יותר לגוף.
"לשרה פרופורציות מעוגלות: חזה גדול לעומת הגובה שלה", טוענת יועצת התדמית, הדוגמנית לשעבר קארין דנסקי. "היא אישה נאה ואפשר להלביש אותה נפלא. אבל תמיד נדמה כי היא קונה מידות לא נוחות. אני זוכרת תמונה שלה על כבש המטוס לבושה במעיל לבן ארוך עם כפתורים שחורים וגדולים שפשוט התפוצץ עליה. זה נראה כאילו הוא התכווץ עליה".
על הופעותיה הרשמיות פחות בחופשות ובאירועים פרטיים לדנסקי ביקורת נוקבת עוד יותר. "זה פשוט שואה", היא פוסקת ומרפרפת למכנסי ה-7/8 שחותכים את רגליה הקצרות ממילא של נתניהו וחולצות האריג המתפוצצות עליה.
"משהו בגוון העור של שרה מצריך יותר שקט תעשייתי. יותר שימוש בצבעים מעושנים או פסטליים ופחות צבעים חזקים כמו פוקסיה או ירוק דשא כמו שבוחרים לה", מוסיפה אשורי. "כדאי מאוד גם להפסיק לחשוף את הזרועות. זה מראה משמין וגדול. כמה סנטימטרים נוספים של שרוולים לכיסוי הזרועות לא ישנו הרבה את הטמפרטורה וכן יעשו חסד. הבעיה המרכזית היא הצוואר. יש להקפיד על מחשופים ותסרוקת של שיער אסוף ונונשלנטי. אני תמיד אומרת: הניצחון מגיע כשחושפים את מה שיפה ומטשטשים את מה שפחות". היידה שרה.
פולה בן-גוריון: בימים בהם לסגנון לא היה כל ערך, פולה בןגוריון הייתה חזות הכל: לבוש ככסות. העיתונאית מירה אברך תיארה כבר ב-1951 כי באחד מביקוריה במעון ראש הממשלה פגשה ב"אישה ממושקפת בגיל העמידה, עטופה בחלוק צמר חום, נעלי בית לרגליה הגרובות בגרבי צמר אפורים, ללא איפור, כששיערה המאפיר מתנופף ברוח. היא בהחלט לא תאמה את הדימוי המקובל בעולם של 'גברת ראשונה'". לזכותה ייאמר כי ידעה להיעזר בבעלי מקצוע, ופנתה לא פעם אל המלבישה הלאומית, תופרת העילית לולה בר.
ציפורה שרת: פרח הקיר של בית ראש הממשלה. למרות שמופיעה רבות בכתביו של בעלה, שרת לא הצליחה לנטוע בבית ראש הממשלה סגנון ששימש מודל לחיקוי. היא גם לא תיזכר בדברי הימים כמתלבשת מצטיינת. סגנון הלבוש שלה היה אלגנטי במידה ולא מנקר עיניים.
מרים אשכול: הראשונה לאמץ סגנון לבוש בינלאומי - וגם את התפקידים המסורתיים של אשת ראש הממשלה. בניגוד לקודמותיה, השכילה לאמץ לבוש אלגנטי מאוד, שבין היתר נתפר על ידי תופרת העילית לולה בר. הסוציולוג הפוליטי ד"ר אילן בן-עמי כותב בספרו "האישה שאיתו" (הוצאת מטר) כי אשכול הביאה "משב רוח רענן בעיקר בכל הנוגע לסגנון לבוש ולתרבות אירוח".
לאה רבין: המותגיסטית הראשונה. בת בית בבוטיקים של בתי האופנה היוקרתיים של שאנל, כריסטיאן דיור, אוסקר דה לה רנטה ואחרים. כונתה לא פעם "ג'קי קנדי הישראלית", כיוון שהייתה הראשונה להביא את הסגנון האמריקאי לפוליטיקה המקומית. בתמונה מפברואר 1976 שצולמה בניו יורק, נראות ג'קי אונסיס ולאה רבין כתעתיק חיוור אחת של השנייה, לבושות מעילי טרנץ' אופנתיים, מטפחת צבעונית מקשטת את צווארן ושיער ראשן בגובה הכתפיים מוסט לאחור. בהספד שפרסמה העיתונאית תמר אבידר לאחר מותה של רבין במוסף "את" כתבה: "לאה גילתה את המותגים הרבה לפני שגילו אותם בארץ, ולא ויתרה על הזהבים שלה (אחרת אני מרגישה ערומה"). באותה תקופה היה הבון טון בארץ להשתדל להצניע לכת. ציפו לכך לפחות מן המנהיגות. זה היה כאשר עדיין הלקינו את עצמנו על מחדל יום הכיפורים, ואני הערתי ללאה כי לדעתי מוטב שתוותר על כל התכשיטים ועל חגורות הזהב מנקרות העיניים של דיור, שהיו לסימן ההיכר שלה. אמרתי, בשקט שהשתרר, כי זה לא מתאים למצב הרוח ברחוב. לאה הגיבה בקור: 'מי שלח אותך לומר לי זאת? זה טעמי הפרטי, ולא ברור לי מדוע את עושה מזה עניין ציבורי?'".
עליזה בגין: על אף אלמוניותה ובחירתה להיות ב"מחתרת", בתמונה ישנה משנת 1939 וגם בתצלומים נדירים לאחר מכן, רואים כי פה ושם עליזה בגין התלבשה בניגוד לאופיה הסגפני. היא הקפידה על חליפות מחויטות אותן נהגה להטעים עם מטפחות משי צבעוניות ומחרוזות נאות. סגנונה אמנם לא הכתיב אופנה בישראל של סוף שנות השבעים, אבל הוא שימר אלגנטיות וצניעות לאורך תקופה ארוכה.
שולמית שמיר: קטנה ואפרורית. כמו כל נשות המחתרת לשעבר, ניסתה במאמץ רב לשוות לעצמה מראה אלגנטי ומתוחכם. התוצאה הסופית הייתה בעיקר משעממת.
סוניה פרס: חלוקי הבית של סוניה פרס היו מפורסמים יותר ממנה. האישה שסירבה לקחת חלק בחייו הציבוריים של בעלה לא הותירה חותם ציבורי בכל הקשור לסגנון, הן של עצמה והן של בית ראש הממשלה. מאידך, סגנונה האישי היה ייחודי רק לה, ובתצלומים מהעבר נראה כי היא חובבת אביזרים, בעיקר משקפי שמש גדולים, המסתירים אותה מעיני הציבור.
נאוה ברק: אלגנטית, קלאסית, אולטימטיבית. התלבשה ב"טוב טעם", כמו שאומרים. יש טוענים שגם יקר. בעבר צפיתי בה מתענגת בשורה הראשונה בתצוגת האופנה של מעצבת העילית הישראלית מירה צבילינגר (בת משפחה של לולה בר). מאוחר יותר סיפרה צבילינגר בראיון ל"סופשבוע", שמחיר חליפה או שמלה בעיצובה יכול להאמיר ל-30 אלף שקל, וכי בין לקוחותיה גם הגברת ברק. תגובתה של ברק לא איחרה לבוא: "אינני רוכשת בגדים במחירים אלו", הדגישה .
עליזה אולמרט: לבושה הלם את אורח חייה. במילים אחרות, התלבשה כאמנית ליברלית בעלת דעות פוליטיות מוצקות שמאלה מן המרכז, באלגנטיות מרושלת ולא מנקרת עיניים. בהופעותיה הציבוריות המעטות מעולם לא נחנקה בשמלות קוקטייל, אלא הקפידה על שמלות שחורות. בחיי היומיום העדיפה מכנסי ג'ינס וחולצות בעלות שרוולי 3/4.
בשנים האחרונות מתבססות הנשים הראשונות במזרח התיכון כמובילות דעת קהל עולמית. לבושן המדויק והאלגנטי גם קנה לו מעריצים וסומן על ידי עורכות האופנה המובילות בעולם. שלוש איקונות אופנה שחיות סביבנו מספקות לשרה נתניהו הזדמנות מצוינת ללמד כיצד להשתחל בשנה הבאה לרשימת המתלבשות הטובות של "פיפל" או "ווג". אינשאללה.
אסמה אל-אסד: כמי שהצהירה בראיון ל"טיימס" הלונדוני כי היא מעדיפה ללבוש ג'ינס נוח מאשר להיכנע לכללים הנוקשים של הלבוש האלגנטי המתבקש מאשת ראש ממשלת סוריה, אל-אסד, בוגרת קולג' בריטי, היא הדבר הכי טוב שהנשים הסוריות יכלו לאחל לעצמן: צעירה, מודרנית, דעתנית, פוליטית ומלאת שיק. היא לא חוששת להופיע בציבור בשמלות קצרות ובידיים חשופות, או בחליפות מכנסיים רכות שמחמיאות לגזרתה הגבעולית והגבוהה. אם למזרח התיכון החדש יהיו פנים מזוהים, אסמה אל-אסד היא מועמדת רצינית.
רנייה אל-עבדאללה: עם הופעה ברשימת המתלבשות הטובות בעולם של ה"ווג" האמריקאי ו"וניטי פייר", אשת מלך ירדן היא מודל לחיקוי. כממשיכת דרכה של המלכה נור, רנייה היא מופת לחיבור בין מזרח למערב, בין מסורת לקדמה, בין הדרישה להיות רעיה תומכת ואם לבחירה לשמש דמות ציבורית אסרטיבית בעלת דעות פוליטיות מוצקות. היא האישה המוסלמית המודרנית, אם תרצו. את סגנון הלבוש שלה ניתן לסכם במילה אחת: תענוג.
שייחה מוזה: בחודש שעבר זכתה שייחה מוזה, אשת האמיר של קטאר, להפוך לאייקון בינלאומי. הצלחתה לשכנע את ראשי פיפ"א לארח את מונדיאל 2022 בנסיכות הקטנה והשילוב בין דקדוקי האיסלאם לקולקציית האביב של דיור - קנו לה כבוד רב בקרב הציבור המוסלמי. שייחה מוזה מקפידה על לבוש בהידור רב ואת שיערה מכסה כיסוי ראש אלגנטי מבד תואם. חיבתה למותגי על והופעות בצבעוניות פראית הפכו לשם דבר בעולם. "גרדיאן" הבריטי אף הגדיל וטען כי היא מבינה באופנה הרבה יותר מג'קלין קנדי. "אנשים נוטים להאמין שכדי להיות מודרני צריך להתרחק מהמורשת שלך, אבל זה לא נכון", סיפרה בעבר. "האזרח הגלובלי גאה בתרבות ובהיסטוריה שלו ובו בזמן פתוח לעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם