היופי הוא לא רק בעיני המתבונן

לאורך ההיסטוריה נקבע אידיאל היופי על פי רוח התקופה, אבל גם לפי כללים שלא נעלמו: פרופורציה ופוריות. לכבוד ולנטיין: למה אנחנו נמשכים בגוף האישה?

נמרוד פרידמן | 14/2/2011 12:20

אם נעשה סקירה כללית של אידיאל היופי הנשי לאורך ההיסטוריה, נגלה שהמושג "יופי" שינה הגדרה וערכים באופן תלוי תקופה ותרבות. האמנים של פעם והמעצבים של היום ביטאו ומבטאים את התפיסה של אידיאל היופי, בעיניים של החברה, הדת והאופנה ולפעמים גם בעיני המתבונן.

עוד ביוון העתיקה, ולאורך תקופת האמנות האירופאית עד המאה ה-19, אידיאל היופי נקשר ליחסים סימטריים ולפרופורציות קבועות לפי כללים מתמטיים, כשפנים בעלות יחס מסוים למשל, נחשבו לפנים יפות יותר מאחרות. התפיסה הייתה שאמנות חייבת להציג רק את היפה (האידיאליסטי) על חשבון האמיתי (הריאליסטי). אבל הרי ידוע שבמציאות, הסימטריה בגוף אינה מושלמת כלל. לעיתים שד אחד, כף רגל אחת או אפילו עין אחת גדולים יותר מהשני, וזה לא בהכרח פחות יפה.

במרכז הציורים בתקופת יוון העתיקה עמדו האלילים שנראו כבני אדם - רק יפים יותר. עלילותיהם של תושבי האולימפוס מעידות כי הם אינם מושלמים באופיים: הם בוגדים ורוצחים, מקנאים ונוקמים, אבל לפחות בתחום המראה, הם דווקא כן היו מושלמים. האמנים עסקו למעשה בפוטושופ פרימיטיבי, כאשר צירפו איברים יפים ויצרו דיוקנאות אידיאליסטיים.

אידיאל יופי? ונוס של בוטיצ'לי ארכיון

בתחילת הנצרות ובימי הביניים הדגש על הפנים המושלמות והגוף הוסט, וניתן לראות כי ברוב הציורים, הדמויות עטויות גלימות ארוכות ובדים נשפכים ויש להן עיניים גדולות משאר חלקי הגוף, אולי כדי להציג התפעמות מהאל או כסמל לרוחניות. בתקופת הרנסנס, עלה קרנו של האינדיבידואל, והגוף הוצג על ידי ציירים ופסלים על כל פגמיו. אידיאל היופי "השתכלל" לכדי אמירה שכל יציר טבע הוא יפה (מעצם היותו יציר הטבע), משהו בדומה לאמירות ה"רוחניקיות" של ימינו. על מנת להגיע לרמות הגבוהות ביותר של ריאליסטיות, אמנים כמו ליאונרדו דה וינצ'י למדו אנטומיה וביצעו ניתוחים בגופות, מאחורי גבה של הכנסייה.

באופן כללי אפשר לראות שבאותה תקופה אידיאל היופי נטה לנשים שמנמנות, וככל שהאישה הייתה מלאה ועגלגלה יותר, היא נחשבה ליפה יותר. בוטיצ'ילי, למשל, צייר את "הולדת ונוס" כשאלת האהבה מציגה לראווה שדיים קטנים, בטן עגלגלה ואגן מלא.

כשעוברים לעולם הניתוחים הפלסטיים, ניתן לראות

את מקומה של האמנות ואת השפעתה על תפיסת גוף האישה ועל אידיאל היופי, כשהקו המנחה הוא פרופורציות. אין דבר כזה אידיאל יופי, וגוף פרופורציונלי הוא גוף יפה למראה. השאיפה היא להגיע להרמוניה בין חלקי הגוף השונים, כאשר מה שחשוב זה האופן שבו האישה תופסת את מושג היופי ומה שחשוב לה.

ישנה גישה נוספת לפיה הגדרות היופי אינן תלויות בתרבות או בתקופה. אם כך, מה גורם לנו להתאהב במין הנשי? ההגדרה שלנו ליופי נשי תלויה דווקא בברירה הטבעית ולכן טבועה במטען הגנטי שלנו: אנחנו מסיקים שמי שנראית לנו הבריאה, הפורייה והשופעת ביותר היא זו שתישא את המטען הגנטי שלנו בצורה הטובה ביותר. לכן היא גם היפה והמושכת ביותר בעינינו.

היום אנחנו מתרגשים וחשים משיכה כשאנחנו מסתכלים על פנים סימטריות או על גוף פרופורציונלי, וזה גם הבסיס לעיצוב הגוף בתחום הניתוחים הפלסטיים. אבל אין ספק שהטרנדים והאופנה החולפת משפיעים על תפיסת אידיאל היופי משנה לשנה.

הכותב הוא רופא מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית, ועוסק באמנות. לפרטים.