לראות את העור: שיחה עם המעצבת מיקה בשן
מיקה בשן, "עדיין בת 59", מעצבת אופנה. נשואה ליגאל בשן ואם לאורי, 37, מוזיקאי, ולאלינור, 31, מנהלת בית סטיילינג בלונדון. שיחה עם אישה מעוררת השראה על זיכרונות, סטייל ואהבה
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סגנון
כשנכנסים לדירה של בשן, מקבלים מיד מנה גדושה של אמנות. את התריסים התל-אביביים, הרצפה הסטנדרטית ורהיטי הבז' צובעים בססגוניות ציורים ופריטים שאספה בקפידה מכל העולם, בגלריות נחשבות וגם בסתם שווקים. מכבשים של קדישמן לקרשים של אמן יפני, לעבודה של צייר רוסי, למנורה של מעצב האופנה הצרפתי ז'אן קסטלבז'אק, לאגרטלים של "אלטו", לפסלים סיניים צהובים בדמות מאו. אפילו ראש של נמר, בגודל אמיתי ומאוד משכנע, מציץ מאחורי הספה, בין עשרות ספרי העיצוב הגודשים את המדפים. בין כל אלה היא מדגמנת לנו את המראה שהיא הכי אוהבת ללבוש, שמבוסס קודם כל על מכנסי עור פרי עיצובה.
הדבר הראשון שאני עושה בבוקר: "מנשקת את כלבתי טימי בת ה-8 וחצי, ובעיניים עצומות פותחת את הדלת וממהרת להכניס את העיתונים".
שותה בבוקר: "בעיקר מים. לפעמים מים חמים, ויותר מאוחר תה עם מעט חלב. תה אנגלי".
שלושה כללים לחיים טובים: "אהבה, סובלנות, סלחנות".
שלושה ערכים חשובים: "להיות אמיתי עם עצמך ועם היקרים לך, לכבד ולא לשפוט אף אדם על פי מראהו החיצוני, צניעות".
שלושה רגעים משמעותיים בחיים: "הולדת ילדי - לידה היא רגע עוצמתי והיסטורי. מות הורי - הם נפטרו בהפרש של עשרה חודשים זה מזה, בגיל 80, לפני 17 שנה. אני תמיד הייתי הילדה הקטנה שלהם, והרגשתי שעוד לא מיציתי את הזמן איתם. ונישואי ילדי - בחתונה של בתי לא יכולתי לדבר מרוב אושר" (הבן מתחתן השבוע, ס"ה).
יצירת האמנות האחרונה שריגשה אותי: "לראות את העוצמה ביצירה של גרשוני בתערוכה האחרונה במוזיאון תל-אביב".
הדבר האחרון שרכשתי: "שמיכה הכי מפנקת בעולם ב'גולף כיתן'. הזדרזתי לחזור לחנות ולקנות גם לילדים שלי את החוויה המתוקה".
פריט הריהוט האהוב עלי בבית: "כיסא נדנדה שעוצב על ידי הארכיטקט צ'רלס אימס, בצבע אפור עכבר".
הבית שגדלתי בו: "אבא שלי ז"ל, יעקב מרידור, היה מפקד האצ"ל לפני מנחם בגין. גדלתי בבית חירותניקי של הליכוד. אמא שלי הייתה אשה של מחתרות. היא בחרה להיות בבית ודאגה לכל האצ"לניקים בשקט, ותמיד תרמה בסתר. ממנה למדתי את כל מה שאני יודעת על אופנה. היא הייתה בית הספר שלי לאופנה. היא עיצבה
זיכרון ילדות משמעותי: "כשהייתי בת חמש הורי היו בשליחות בחו"ל. גרנו ברמת גן ליד הירקון, והוא עלה על גדותיו, ושיטפון ענק שטף את הבתים. כל הבית צף החוצה כמו בצונאמי. השכנים שלי, משפחת לנדאו (עוזי, ס"ה), שהשגיחו עלי ועל אחי, הצילו אותנו ממש, דאגו לנו ועטפו אותנו באהבה ובחום. להורים יכולנו לספר על כך רק כמה ימים אחר כך, בטלפון השבועי. זה היה סוג התקשורת בעידן ההוא".
זיכרון משמעותי נוסף: "כלב, שקראתי לו ספוטי, שנדרס לנגד עיני".
הנערה שהייתי: "עם מודעות גדולה לאופנה. תמיד מאוד יצירתית".
מרד נעורים: "גדלתי בשיכון ותיקים ברמת גן, עם משפחות לנדאו, אולמרט ובגין. ההורים שלי לחצו עלי ללכת לתנועת הנוער של בית"ר, כמובן. הייתי ילדה אומללה שצריכה לחצות את כל שיכון ותיקים בשבת אחר הצהריים עם מדים של בית"ר, כשכל הילדים בלי יוצא מן הכלל הולכים לצופים. זה היה נורא. עד שמרדתי והחלטתי שאני לא הולכת לאף תנועת נוער. לא בית"ר ולא צופים. למרות שעד היום, אם אני שומעת את המנון בית"ר, אני בוכה".
להקה צבאית: "הייתה חוויה מדהימה. זה קצת שיפר לי את הביטחון שלא היה לי כשהייתי נערה. הייתי בפיקוד מרכז עם שלומית אהרון, ניצה שאול, שם טוב לוי, דני וסלי. בואי נגיד שאף פעם לא הייתי זמרת טובה, אני חושבת שהתקבלתי יותר כרקדנית. ביום ספורט שערכו לכל הלהקות הצבאיות פגשתי את יגאל, שהיה אז בפיקוד צפון. אבל אז הייתה לו חברה, אז לא הסכמתי לצאת איתו".
הרגע שבו אמרתי לעצמי שאני כבר לא נערה, אלא אשה: "אני חושבת שברגע שהתחתנתי הפכתי להיות אשה. הנישואים ביגרו אותי. הזדרזתי להיות אמא, וזה היה לי טבעי ביותר".
מה האשה שאני היום הייתה אומרת לנערה שהייתי: "לא להילחץ מביקורת, ולזרום".
מה הנערה שהייתי הייתה אומרת לאשה שאני היום: "חבל שבגיל ההתבגרות אין לנו את הרוגע והשלווה, הניסיון והביטחון שאנחנו מקבלות עם השנים".
אהבה: "התברכתי בחיי, ואני מקבלת הרבה אהבה מהקרובים לי וממשפחתי, טפו, טפו, טפו".
זוגיות: "אני מודה לאלוהים ומתפללת שישמור עלינו, ומאחלת לאוהבי שיצליחו למצוא את הנשמה המתאימה, החכמה, היפה, הסובלנית, הרגישה והטוטאלית כמו זו שאני מצאתי לפני 39 שנים".
אשת קריירה: "מתוך החלטה, אני שומרת במשך השנים על העסק שלי קטן. אף פעם לא רציתי לאבד את החיים שלי בשביל העבודה. לא רציתי להיות מחויבת לבנקים, ולא לישון בלילה מרוב דאגות ותלות בעובדים שלי ובלוח זמנים לחוץ לספק כמויות של סחורה. אני בחרתי לנהל עסק קטן משלי, ולהיות עם בעלי והילדים בערב בבית. אני חושבת שיגאל חשב פעם שאני אולי קצת לוזרית, כי אני לא מעיזה ללכת על גדול, אבל היום הוא מעריץ את זה ששמרתי על התא המשפחתי".
גורם לי להרגיש נשית: "המפגש האהוב עלי פעם בשלושה חודשים עם אילנה גולן, ספרית והחברה לחיים שלי".
נותן לי השראה: "הטבע והצבעוניות שלו. תחזיות אופנה עולמיות שמאפשרות לי לתת את הפירוש שלי ואת הדרך שלי לפענח את התכתיבים. ביקור בארץ מסוימת. למשל, אחרי הביקור שלי בסין הכנסתי לאופנה שלי מוטיבים סיניים".
עור: "ראיתי בחומר הזה אתגר. התחלתי מכמה דגמים שתפרתי לבד ומכרתי בבית לחברים, והדברים פשוט נחטפו. ככה התחלתי את העסק. גיליתי שלא צריך להתייחס לעור כאל עור. אני מתייחסת אליו כאילו מדובר בבד רגיל. אני נוסעת למפעלים באיטליה לחפש עורות ולקבל רעיונות חדשים. יגאל כבר חבר של כל החבר'ה שם, תמיד מדבר איתם על כדורגל".
צבע אהוב: "בז'".
הכי אוהבת ללבוש: "טי-שירט ומכנסי עור בגזרת שרוואל רחוקה מהגוף".
תמיד רציתי ללבוש ואף פעם לא העזתי: "חולצה צבעונית. כשאני רוצה ללבוש את זה, איכשהו היד הולכת לי לבנאליות האהובה עלי - בז', חום , שחור ולבן".
פשע אופנה: "פעם לבשתי שמלות פרחוניות ובגדים עתיקים, אבל אני חושבת שחטאתי לעצמי. מאז שיניתי את הסטייל שלי, ועברתי לבגדים במראה גס ונוח. היום אני אוהבת דברים גבריים יותר, וחושבת שפחות מתאימים לי דברים נשיים ורכים".
דוחה אותי: "לכלוך".
המילה האהובה עלי: "'אמא'. כשהייתה לי אמא אהבתי להגיד אותה. היום אני רק רוצה שיתקשרו אלי ילדי ויגידו לי 'אמא'".
להיות אמא: "אושר גדול. כל גיל והיופי שלו והדרכים שלו. שרק לא יפסיקו להזדקק לי".
המילה השנואה עלי: "'לא'. די מעצבן לקבל סירוב. אבל המילה השנואה עלי באמת היא 'שנאה'".
פחד: "ממחלות קשות".
אמונה טפלה: "אין. למרות שאם חתול שחור יחלוף לפני הרכב שלי, אני אחסיר פעימה".
העצה הכי טובה שקיבלת מאמא: "חיוך לא עולה כסף".
העצה שארצה להעביר לילדי: "חיוך לא עולה כסף".
הגבר הכי סקסי בעיני: "השאלה מקוממת אותי ותרשי לי לא לענות, כי עצם המילה עושה זילות לבן אדם".
האשה הכי סקסית בעיני: "גם פה אני מתקוממת, אבל אם היית שואלת על יופי אז הייתי הולכת שנים אחורה, ובוחרת בשחקנית הצרפתייה קתרין דנב, שהערצתי את יופיה ואת כישרונה".
הכי אוהבת לאכול: "אספרגוס מאודה קלות בנגיעות בלסמי מרוכז ופרמזן מעל. גם חומוס ירושלמי טוב יעשה לי את זה".
הכי אוהבת לבשל: "את האוכל הפולני של אמא. זה מקרב לי את הזיכרון המוחשי לטעם של אמא שלי: קציץ בשר, סלט תפוחי אדמה, גזר גמדי עם צימוקים. אני בשלנית של סופי שבוע. אני אוהבת להיות במטבח, לארח את כל המשפחה בערב שישי. זה היום הכי קשה והכי מהנה בשבילי".
שומרת על עצמי: "משתדלת לאכול פירות וירקות חיים, מעט בשר, לא מפריזה בגבינות שמנות. אני בעיקר מתייסרת שאני לא עושה מספיק ספורט למען עצמי".
רגע של נחת: "לראות את בני אורי מנצח על תזמורת במסגרת לימודיו באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב, על הרכב קלאסי גדול".
אוהבת לאסוף: "מגזיני אופנה מחו"ל עם כתבות אופנה ייחודיות".
אוהבת לזרוק: "דואר".
מטרות שארצה לכבוש: "להצליח ליצור ולעבוד בלי העול הכספי הכבד שתמיד מאיים".
מילה טובה למישהו: "לאמו האצילה של גלעד שליט, שלוחמת יום ולילה את מלחמתה בכוח אך באיפוק, וסוחפת את כולנו. אני מרגישה רע עם עצמי על שאני עוסקת במלחמת הקיום היומיומית שלי ולא עושה מספיק. אני מחבקת אותה ומחזקת את ידיה, ומתפללת לסוף טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם