ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

ניפגש בסיבוב: סודות המעגל האינ-סוּפי

המעגל במסורת הסוּפית הוא ביטוי של אהבה וסמל לאחדות עם היקום. בראיון מיוחד מסביר המורה הסופי וידאה מדוע הסוּפים כבר כל כך הרבה שנים הולכים סחור סחור

הכל התחיל לפני שמונה שנים. הייתי אז באשראם בפונה. באחד הימים, תוך כדי שאני מסתובב ברחבי האשראם, שמעתי מוזיקה קסומה מכיוון הבודהה גרוב. המוזיקה הפנטה אותי כל כך שהייתי חייב מיד ללכת בעקבות הצלילים. כשנכנסתי לאולם, הוכיתי תדהמה. בפנים היו כשבעים איש, מחוללים בחצאיות. זה היה המחזה הכי קסום שראיתי מימיי. מלא בחן ובחסד. כל כך פשוט ועדיין. מחזה שמכיל בתוכו עולם ומלואו. התחלתי לבכות כמו ילד.
 

בלי תכנון מוקדם התחלתי גם אני להסתובב, אבל אחרי שתי דקות קיבלתי סחרחורת ונפלתי. קיבלתי מכה חזקה באגן. לא יכולתי ללכת שלושה ימים.

כשבועיים אחר כך ראיתי שעומדת להתחיל סדנה של חמישה ימים עם מורה סוּפי בשם וידאה. אז אמנם עדיין לא ידעתי כמעט דבר על המסורת הסוּפית, אבל עמוק בתוכי הרגשתי שאני חייב להיות שם.

בימים הראשונים היה אותי, את הסיבוב והרבה מתח וחשדנות בינינו. החזקתי חזק בכל דרך שהייתה לי - העיניים, הנשימה, הידיים, הרגליים. היית ער לכל כך הרבה פחד. פחד ליפול, לקבל מכה, לאבד שליטה. החזקתי בכל הכוח.

שני סיפורים סופיים ניקרו לי בראש. המסרים שלהם היו :

1. גם זה יעבור.
2. מה שצריך לקרות – קורה, וכל דבר שקורה הוא מתנה.

ופתאום זה קרה – ברגע מסוים שני המסרים האלה נקלטו, נפגשו והופנמו . הדימוי שעולה לי עכשיו הוא של אוניה שקשורה עם חבלים לרציף ומטלטלת בגלים. ופתאום התנתקו הכבלים - האונייה הפכה להיות אחד עם הים.

בסדנה של וידאה חוויתי בפעם הראשונה מהי מדיטציה, מה זו תפילה, ואיך זה מרגיש לאהוב, להיכנע, לשחרר. חוויתי בפעם הראשונה את מה שהמילים געגוע, ערגה וכמיהה מנסות לבטא. חוויתי את המקום שמבקש ללכת מעבר. מעבר לגבולות שקיימים רק אצלי בראש. חוויתי את זה - את ההתרחבות, את תחושת הריגוש שיש בלצאת מתחום הנוחות שלי, את המקום שהוא בעצם חסר גבולות והכל יכול לקרות בו.

מאז ועד היום, הדרך הסוּפית קרובה לליבי וחלק משמעותי מחיי. השתתפתי בסדנאות עם וידאה לאורך השנים בהודו, טיוואן, יוון, טורקיה ורוסיה.  יש בתוכי אינסוף תודה והוקרה לעבודה הסופית ולוידאה שלקח חלק ואפשר לפתיחה הזו לקרות.

וידאה איש מקסים, תלמיד ניצחי ומורה. הוא עניו וצנוע וכול ישותו מבטאת הוקרת תודה למוריו. להלן ראיון קצר עמו.

מהי המסורת הסופית, היכן היא התחילה ומהו הקשר שלך אליה?

"מילים, למרות שהן יכולות להגיע קרוב, לעולם לא תוכלנה להעניק את טעמה האמתי של המסורת הסופית. לאחר שאמרתי זאת, אנו יכולים לתאר מסורת זו כתהליך בו נפרשות ומתגלות האיכות הפנימיות של הלב האנושי, וזאת הודות לכמיהתו וחיפושו של הלב אחר עצמיותו ואחדותו עם ההוויה. אין כל ודאות היכן ומתי מסורת זו התחילה, ודאות מעין זו אפילו אינה חשוב להשגה, מכיוון שבמהותה מסורת זו שייכת ללב האנושי. ניתן לכנות זאת שאיפת הלב להיות אחד שוב או כמיהתו לשוב אל מקור האהבה. כשלעצמי, התוודעתי לנתיב הסופי לפני כ-25 שנים".

מהו הסיבוב או הסחרור הסופי?

"הסיבוב הסופי הוא מצב של אחדות עם הקיום. בסיבוב אנו שוכחים את העצמי, אנו נעלמים, אנו בָּאהבה, אנו מרפים עוד ועוד מכל הזדהויותינו ואנו זוכרים את האהוב. הסיבוב הסופי הוא ביטוי של אהבה, צלילה לְעולם שלא ניתן להבינו בידי השכל, אך שניתן להרגישו דרך ליבנו והווייתנו. רגע של דממה, שלווה ושלום, הנאה שקטה".

מה מסמל הסיבוב ומה מקורו?

"הסיבוב מסמל את האחדות עם היקום. אין בידינו מקור היסטורי ודאי אודות מקורו של הסיבוב הסופי. אולם, הסיבוב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. כל הדברים כולם מסתובבים, הכוכבים, כוכבי הלכת, אנשים סובבים סביב מושא אהבתם. הסיבוב הוא בגדר התנועה המהותית של החיים והאהבה.

 

כיצד הדרך הסופית משתלבת עם עבודתו של אושו?

"אושו החיה מחדש מסורות רוחניות רבות של האנושות. הוא השתמש בכל מה שהיה יכול בכדי לעזור לאנשים להתעורר, להפוך מודעים יותר. המסורת הסופית והסיבוב הסופי הינם חלק מנתיבים אלו. יתר על כן, רבים משיעוריו של אושו נטועים עמוק באיכויות של חגיגה, ריקוד ואושר, ואלה מצדן הן חלק מהדרך הסופית. אחת מהמתנות הייחודיות של אושו היא שהוא הביא לנו את האוצרות של החיפוש המיסטי לגווניו, ודרך כך חשף לנו את המהות ששוכנת בלב התגליות הגדולות על אודות העולם האנושי הפנימי. הידיעה האמתית (Dharma) היא אחת, ואושו ניסה להפוך אותנו מודעים ביחס לכך".

מהי התועלת מהדרך הרוחנית?

"זוהי אינה שאלה של 'תועלת' או 'רווח'. לא מדובר כאן בלהרוויח דבר מה, להוסיף דבר מה לרשותנו. מדובר בשינוי עמוק, בהבנה. אנו מדברים אודות שני מימדים שונים עד למאוד".

תוכל לספר לנו על אודות המפגש שלך עם אושו?

"פגשתי את אושו בשנת 1980. נסעתי להודו בכדי לפגוש אותו והפכתי לתלמידו. זהו האירוע החשוב ביותר שהתרחש בחיי. אני מרגיש בר מזל ומבורך בצורה שלא תיאמן, ואני מרגיש זאת באופן תמידי".

מדוע הדרך הסופית מוכרת פחות בעולם המערבי בהשוואה למסורות דוגמת היוגה, הטאי-צ'י וכדומה?

"המסורת הסופית היתה מראשיתה זרם קטן. מדוע? איני יודע. איני חושב שחשוב לדון בכך, זה יהיה עיסוק שכלתני בלבד, ומן הסתם הוא יהיה בבחינת בזבוז זמן. אושו אמר פעם 'זרע אחד יכול להפוך את כל הארץ ירוקה'. ישנה אימרה סופית 'טעמו של הדבש אינו תלוי בכמותו'".

בתחילת יוני, אחרי מאמץ גדול, יגיע וידאה לראשונה לישראל. כשאני שואל אותו מה הוא מבקש להביא הנה בביקורו, הוא עונה:  "אני מעוניין לחלוק מדיטציה".

כיצד המדיטציה יכולה לעזור לנו בחיי היומיום, במה שמכונה, חיים בכיכר השוק?

"הבאת המדיטציה אל תוך חיי היומיום ושילובה בם הם בבחינת המטרות הגבוהות, מאחר שרק מדיטציה יכולה לעזור לנו לפתור סכסוכים לסוגיהם השונים, בפנים ובחוץ כאחד. אושו מדבר תמיד על 'להיות ולהביא את המדיטציה אל כיכר השוק'. להיות בעולם, אך לא של העולם".

ביחס לחיים בכיכר השוק, בישראל המסורת הסופית מחוברת לאסלאם ולחלק המיסטי שלו במיוחד. בעקבות כך, מדוע הלימוד בישראל?

"על פני השטח, המסורת הסופית אכן קשורה לאסלאם, היא צמחה והתפתחה בארצות מוסלמיות. אולם, במציאות היא קשורה אל הלב האנושי. האם הלב הוא ישראלי, מוסלמי או קתולי? מן הראוי שנזכור שאלה זו. האהבה לוקחת אותנו מההיגיון והאמונות השכליות הישנות. הלב דומה בכל יצור אנוש".

כיצד אתה מרגיש שסוג זה של עבודה יכול לתרום לאנשים בישראל?

"זה עתה אמרתי זאת. בָּאהבה, במדיטציה, אנו אחד".


סדנה עם וידיאה תיערך בין התאריכים 2-4.6 ב"ורטיגו בכפר", קיבוץ נתיב הל"ה
לפרטים נוספים לחצו כאן

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...