כת קונטרול: פרסיקו נגד דו"ח הדתות
עד כמה דו"ח הכתות של משרד הרווחה עלול לפגוע בזכותם של אנשים לחפש אחר משמעות ורוחניות בחייהם? תומר פרסיקו מאמין שמדובר ביוזמה אנטי דמוקרטית
לאחרונה הוגש למשרד הרווחה והשירותים החברתיים דו"ח שהוכן על ידי צוות משרדי שבחן את תופעת הכתות בישראל. כפי שמצוין בדו"ח, "הצוות הוקם על מנת לגבש קריטריונים לבחינת תופעת הכתות, אשר לפעילותן סממנים והשפעות שליליים, לצורך קביעת מדיניות משרדית".
קבוצה של חוקרים העוסקים בתחום, ואני ביניהם, סבורה שמסקנות הדו"ח בעייתיות ביותר. מתוך חשש להפרה של מספר זכויות אדם ואזרח בסיסיות באם יאומצו מסקנות הדו"ח, ניסחנו מכתב שנשלח לפני כמה ימים לשר הרווחה.
העניין הוא כזה: לצד הצעות בהחלט חיוביות, כגון הקמת מאגר מידע על התופעה ואף פיצוי נפגעי כתות על ידי הביטוח הלאומי, קשה להשלים עם הצעות אחרות, מרחיקות לכת של הדו"ח, הכוללות הקמה של "צוותי התערבות" שאמורות לפעול לפירוק כתות, חקיקת חוק "נגד פעילות כתות", ואפילו נתינת אפשרות למנות אפוטרופוס לאדם שנמצא בקבוצה שכזו, כאילו הוא קטין שאינו יכול להחליט עבור עצמו.
הצעות כאלה, מיותר לציין, עלולות לפגוע בצורה קשה בזכותם של אנשים ונשים לערוך חיפוש רוחני בצורה חופשית, וכן, גם להצטרף לקבוצות רוחניות כאשר הם חפצים בכך.
מעבר לכך, המעיין בדו"ח יוכל להבין שעיקר מאמציו נתונים לגיבוש העילה להתערבות ממסדית בפעולתן של קבוצות רוחניות אלו. לצורך כך הדו"ח מעלה מושג, שהוא עצמו מגדיר כ"שנויי במחלוקת", והוא ה- mind control, "השליטה ההכרתית" שלכאורה מבוצעת על ידי מנהיג הקבוצה בחסידיו. מונח זה בעייתי ביותר לשימוש, הקונצנזוס המחקרי כיום הוא שאין לו למעשה תוקף מדעי, ודאי שאין מקומו בדו"ח ממשלתי, שלא לומר בספר חוקים של מדינה דמוקרטית.
הניסיון להחליט עבור אזרחים במדינה דמוקרטית, במקרה זה עבור חברי אותן קבוצות דתיות, שהם משועבדים למנהיגיהם, חסרי רצון חופשי וחסרי יכולת להחליט עבור עצמם,
זאת ועוד: קשה שלא לחשוש שעל אף הכוונות הטובות שעומדות בבסיס המלצות הדו"ח, ושיעמדו ללא ספק בבסיס רצונם של נבחרינו הנאמנים בכנסת לחוקק חוקים שכאלה, מהרגע שהכוח להתערב בחייהם של אזרחים הנבדלים מהנורמה יהיה בידי הרשויות, הוא יהיה בכל עת בסיכון לניצול לרעה. תארו לכם ועדה משרדית שאמורה להחליט אילו קבוצות לפזר, כאשר בראשות המשרד עומד השר אלי ישי. מצמרר.
בקיצור, החשש הכבד הוא שחברי קבוצות דתיות שכאלה יסבלו אז לא מכפיית דעתו של מנהיגם הרוחני אלא מכפיית דעתה של המדינה על מוסדותיה. החשש הוא שהמדינה תוכל גם לתקוף קבוצות מסוימות, המאיימות לדעת העומדים בראשה על "שלום הציבור", ולהניח לקבוצות אחרות, החביבות עליה.
כך שבעוד שלאף אחד אין ספק שישנן קבוצות דתיות חדשות לא מעטות שחבריהן נתונים לניצול מסוגים שונים, ושלעיתים נגרם להם נזק רב (נפשי, פיזי וכלכלי), יש להיזהר מחקיקת חוקים שעלולים לפגוע ביכולתם של אזרחים פשוטים לחפש אחר משמעות ורוחניות בחייהם.
למכתב
תומר פרסיקו הוא חוקר בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם