המחוך כמשל: ראיון עם מעצב התלבושות ב"ג'יין אייר"
ג'יין אייר, הדמות הקודרת והמיוסרת של שרלוט ברונטה, הופכת למציאות בעיבוד קולנועי חדש. מייקל אוקונור, מעצב התלבושות, מספר איך הצליחו הבגדים התקופתיים ליצור אווירה מדויקת, ולמה לא אכפת לו שאף אחד לא יראה את התחתונים שעיצב במיוחד
הסיפור האפלולי של ברונטה כבר הפך לקלאסיקה: היתומה האומללה ג'יין, שגדלה אצל דודים מתעללים ומזניחים, נשלחת לבית יתומות, שם היא גדלה תחת משטר אכזרי, שתאם לערכים הנוקשים של התקופה הוויקטוריאנית. בנערותה נשלחת ג'יין לאחוזת ת'ורנפילד, כדי לשמש כאומנת לילדה, ולאט לאט נחשפת לסודות האפלים שמסתירה האחוזה. הרומן והסרט הם סיפור ההתבגרות וההתפכחות של ג'יין, מסע קשה שבסופו (זהירות, ספוילר), אהבה גדולה.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סגנון
לעיצוב התלבושות נבחר מייקל אוקונור, מעצב בריטי ותיק, עטור שבחים, שזכה באוסקר על עיצוב התלבושות ל"הדוכסית". ההקפדה שלו על פרטים מקורה בכלל בבמאי. "פוקונאגה הוא בחור צעיר ומוכשר, שאוהב בגדים, והוא עצמו אדם עם סטייל מאוד ייחודי. אופנה מרתקת אותו וזה ניכר גם בסרט - הוא היה מאוד מעורב בעיצוב התלבושות", אומר אוקונור בשיחת טלפון מאיראן, שם הוא עובד כרגע כיועץ צבעוניות בהפקה בינלאומית מסתורית.
והפרטים האלו מופיעים בכל מקום, עמוסי משמעות שקשה להאמין שהצופה הרגיל ישים לב אליהם. "במדי הנערות בבית הספר, למשל, תפרנו מדים עבור 50 נערות", אומר אוקונור. "הן נעלו קבקבים עם מסמרי נחושת ששינו צבעם לטורקיז בגלל רטיבות, ובסרט הנעליים כבר צריכות להיות מהוהות. זאת רמת הדקויות שירדנו אליהן. קארי אמר בהקשר הזה שיכול להיות שאף אחד לא ישים לב ולא יראה את זה, אבל ישמעו את הרטיבות בהד של צעדי הילדות על הרצפה".
פוקונאגה ואוקונור בילו ימים ולילות בבחינה מדוקדקת של תמונות ארכיון מהמאה ה-19, בחנו את התחתיות של החצאיות, את המגפיים, ואת הקרוואט, פיסת בד צרה וארוכה שנכרכה לצווארוני הגברים. בין השניים התקבלה ההחלטה שלא לשכור תלבושות קיימות, אלא לתפור את כל הבגדים במיוחד עבור ההפקה, מהמעילים החיצוניים ועד ההלבשה התחתונה והמדויקת.
עבור ג'יין נוצרו 12 תלבושות שונות, שמשקפות את השינויים המעמדיים והרגשיים שמתחוללים בדמותה הטראגית. "הלבוש שלה נועד לשקף את החוויות שעוברות עליה, ואת המקומות שאליהם היא מגיעה, איך היא הופכת לחלק מהסביבה שלה", אומר אוקונור. "כשהיא מגיעה לראשונה לאחוזת ת'ורנפילד, אפשר לראות למשל שהיא לובשת ז'קט משבצות שדומה מאוד לצורת ולעיצוב החלונות באחוזה, מסוף המאה ה-16. ניסינו
אוקונור יודע שרוב העבודה שלו תישאר סמויה מן העין. "אני מניח שאף אחד לא ממש שם לב לזה בזמן הצפייה", הוא צוחק. "אבל למצב הרוח של ג'יין יש היבטים רבים. כעובדת באחוזה היא צריכה להיות מאוד פרקטית, היא לובשת תמיד אפור. כשהיא מתחילה להתאהב ברוצ'סטר, הגוונים של השמלות שלה מתחילים להתבהר מעט, והצווארונים הלבנים מעט משתנים בצורתם. כשהיא עוזבת את ת'ורנפילד היא לובשת את אותה תלבושת שאיתה הגיעה. חשבנו שהיא לא תשאיר שום דבר מאחוריה, ולא תרצה שום קשר עם רוצ'סטר, אחרי כישלון יחסיהם וגילוי הסוד הגדול החבוי באחוזה".
שמתם דגש רב על הלבשה תחתונה. למה להשקיע בפריטים שלא רואים?
"חשוב לזכור את כמות השכבות הבלתי אפשרית שנשים לבשו במאה ה-19. שתי כותונות תחתונות, מכנסי-תחתונים, מעליהן תחתיות חצאית, ומחוך, ולכל שמלה יש בטנה, וכך גם למעילים, ולכל אלה היו קפלים שיצרו נפח נוסף לבגד. אם לא היינו מכינים את כל ההלבשה התחתונה לא היינו מגיעים לצלליות האמיתיות של התקופה.
"קארי הבין את זה, ואיפשר לי להתעקש על כך. הוא גם ראה את המיניות שנחשפת בזמן קילוף השכבות מעל הגוף: להתיר את הרכיסות, לפתוח את כל השרוכים שמהדקים את המחוך, זה תהליך כמעט רגשי.
"לפעמים בהפקות קולנועיות אנשים אומרים, 'מה זה משנה? אף אחד לא יראה את זה ממילא', אבל הרגשתי שאנחנו חייבים ללכת עד הסוף. בעיקר מפני שאני משוכנע שזה משפיע על השחקנים: הבגדים מעצימים את המשחק שלהם. כל בוקר הלבישו את מיה במשך שעות, והיא אמרה שבזמן ההתלבשות היא הרגישה איך לאט לאט היא נכנסת לדמות, איך כמות השכבות הופכת למעין כלוב, כאילו היא לובשת את כובדה המעיק של האחוזה. היא הייתה לכודה בתוך מחוך כל הצילומים, והיא אף פעם לא התלוננה. זאת המהות של הדמות המיוסרת של ג'יין: כלואה ומעוכה בתוך המחוך, חווה כאב וצער ולעולם לא מביעה טרוניה".
ג'יין, שמתאהבת בסופו של דבר ברוצ'סטר, נענית להצעת נישואיו, אך היום שאמור היה להיות המאושר בחייה הופך בתוך דקות לחורבן, כשהחתונה מתבטלת עקב גילוי דרמטי וג'יין בורחת מהאחוזה. נדמה שג'יין כלואה בשמלת החתונה היפה להפליא שלה.
"זה נכון", מודה אוקונור, "וזה מכוון. השמלה שנבחרה עבורה היא שמרנית למדי. ברור שהיא לא בחרה אותה בעצמה. ניסינו ליצור מתח סמוי, כזה שאת מרגישה שדרך השמלה רוצ'סטר מנסה לכבול אותה לאחוזה שלו. יכולנו למשל ליצור הינומה קלאסית, אך בנינו עבורה כובע הינומה, שיוצר מעין אפקט של כלוב שהיא כלואה בתוכו".
אוקונור, כאמור, נמשך להפקות תקופתיות. "אני חושב שזו אהבה אמיתית להיסטוריה ולתיעוד", הוא אומר. "זאת דרך מרתקת שמאפשרת לך, פשוטו כמשמעו, ליצור מחדש את העבר ולהוסיף לו משהו ממך". למרות הרצון להישאר נאמנים לספר, החליטו הבמאי והמעצב בצעד יוצא דופן לשנות מעט את השנים שבהן מתרחש הרומן. "הנשים של אותה תקופה נראו כמו גלויות של יום ולנטיין", הסביר הבמאי, "עם שרוולים ענקיים וכתפיים מחודדות".
"הסיפור מתרחש בין 1830 ל-1850, אבל החלטנו לקפוץ 20 שנה קדימה, כי שנינו פחות התחברנו לאופנה של אותה תקופה", מפרש אוקונור. "נשארנו באותו תחום של התקופה, האופנה של השנים שבחרנו מחמיאה יותר לנשים, פחות נפוחה".
אז יש מקום ליצירתיות גם כשהתקופה מכתיבה הכל?
"בהחלט. אתה אומנם משחזר תקופה, אבל מוסיף לה דברים ויוצר מחדש. בג'יין אייר, למשל, רוב המחקר התבסס על תמונות ישנות מהמאה ה-19, כולן בשחור לבן, חלקן נצבעו באופן ידני, כך שלמעשה אין לך ממש מושג מה היו בדיוק הצבעים והחומרים האמיתיים. אפשר להגיד שזו הסיבה שזה כל כך מעניין - זה מאפשר לי לצבוע את האמת בצבעים שלי".
נשארתם נאמנים לתקופה?
"קשה מאוד לסטות כשמדובר בתלבושות תקופתיות. הצלליות של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 מאוד ברורות. מעצב שינסה להתעסק איתן ימצא את עצמו בצרות צרורות. הפתרון הוא להעשיר את הדברים הקיימים. למשל, בסצינה שבה הכומר סיינט ג'ון ריוורס חושף בפני ג'יין את רגשותיו, רצינו שתהיה הרבה דרמה. קארי ידע שתהיה רוח חזקה, אז הוספנו הרבה מאוד בד למעיל הכומר, כדי שתהיה לו צללית דרמטית שתתנופף ברוח. זה נתן אפקט מאוד חזק".
אתה מושפע גם מאופנה עכשווית?
"בוודאי. חייבת להיות לה השפעה. שילובי צבעים למשל מוכתבים על ידי אופנה. הבדים שבחרנו עבור ג'יין, שיש לה בפירוש סטייל משלה, נקנו בחנויות עכשוויות. אפילו כשאני צריך לבחור צבע בסיסי כמו אפור, שיש לו כל כך הרבה גוונים שמושפעים מאופנה, מצאתי עצמי הולך ברחובות לונדון ומסתכל על חלון הראווה של קלווין קליין ואומר לעצמי - או, זה האפור המושלם.
"דמייני לעצמך כמה מצחיק זה היה כשראיתי מישהו הולך ברחוב בלונדון עם ז'קט שנתפר מאותו הבד של אחת השמלות של ג'יין אייר. לו רק היה יודע".
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סגנון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם