ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

פרידה לאין קץ: ראיון עם פרידה גי'אניני

את בית האופנה "גוצ'י", שחוגג השנה 90 שנות מורשת וחדשנות, מובילה פרידה ג'יאניני, אחת הנשים החזקות בתעשיית האופנה. בראיון בלעדי היא מספרת על החשיבות של הנשיות ברענון המותג היוקרתי, על סדר היום המטורף שלה ועל הימים הארוכים שבילתה בארכיון "גוצ'י", במאמץ להחזיר עטרה ליושנה

בשנת 2005 נכנסה פרידה ג'יאניני, אז מעצבת כמעט אנונימית, לנעליו העצומות של אחד השליטים הבלתי מעורערים של עולם האופנה - טום פורד. פורד, שהיה המנהל הקריאטיבי האגדי של אחד ממותגי האופנה המובילים והחזקים בעולם - בית "גוצ'י" - הותיר אחריו חלל עצום, שרבים הטילו ספק אם יתמלא. הבחירה בג'יאניני כמחליפתו לא הייתה מובנת מאליה. ההבדלים ביניהם היו חדים: פורד, מעצב אמריקאי הידוע בגישה כוחנית, נועזת וסקסיסטית, יצר מהפכה ב"גוצ'י". ג'יאניני, יפהפייה איטלקייה שעבדה עד אז כמעצבת אביזרים ב"פנדי", הייתה פחות או יותר ההפך הגמור מכל מה שציפו לו אנשי התעשייה.

- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סגנון

ג'יאניני, אז בת 33, החליטה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - להיות אישה. "כשהפכתי למנהלת הקריאטיבית של 'גוצ'י', העיצובים שלי הביאו גישה קצת יותר רגישה ופחות אגרסיבית, אבל עדיין שמרו על חושניות וזוהר", היא מספרת בראיון ל"סגנון". "כאישה אני מאוד מודעת למה נשים אחרות צריכות - אני אוהבת לעזור לנשים להרגיש יותר ביטחון, יותר נשיות ויותר נחשקות".

ולא חששת מהביקורת?
"באופן כללי, אני מאוד פתוחה לביקורת כשהיא נכונה. אני מאמינה במה שאני עושה, ומאמינה ברעיונות שלי; אבל אני חושבת שזה תמיד בונה להיות פתוח לדעות של אחרים ולפרספקטיבות שונות. זה עזר לי לגדול ולהתפתח, ולפתח את החזון שלי גם כן".

ג'יאניני, שעומדת היום בראש בית האופנה ששוויו מוערך בכ-19.3 מיליארד דולר, לא הכזיבה. בתוך שנתיים עברו לניהולה כל קולקציות המותג, כולל קו הגברים, ובהמשך הניהול הקריאטיבי של המותג כולו - מקונספט החנויות ועד הקמפיינים. את הסקס הכוחני שאפיין את ימי פורד החליפה ג'יאניני בנשיות מתפרצת ונינוחות. שש שנים אחרי, אפשר להכתיר את ג'יאניני כאחראית להצלחתה הנוכחית של "גוצ'י", כולל נסיקה לגבהים חדשים של מותג המותרות.

כמנהלת הקריאטיבית של "גוצ'י" את משדרת גישה מאוד הוליסטית, את מעורבת בכל תחומי החברה. איך זה קורה בפועל?
"אני לא עושה את כל זה לבד כמובן, אלא עם צוות של אנשים שאני סומכת עליהם. התפקיד שלי הוא לעבוד בצורה רוחבית. זה לא רק לעצב קולקציות, אלא גם לפקח על קמפיינים, קונספט החנויות, פרויקטים מיוחדים וכל ההיבטים שקשורים לתדמית של 'גוצ'י'".

ג'יאניני נולדה ברומא ב-1972, לאב אדריכל ולאם פרופסור לתולדות האמנות. את הרוח היוצרת, לדבריה, ספגה מגיל צעיר. "אני חושבת שנולדתי עם התשוקה הזו", היא אומרת. "ציירתי כל הזמן, כבר מגיל ארבע או חמש. הבית שלי היה מלא בעפרונות רישום. בגלל שאבא שלי הוא אדריכל, תמיד היה לי בבית כל מה שהייתי צריכה כדי ליצור. אני גם זוכרת בבהירות את הבוטיק של סבתא שלי, כשהייתי בת חמש, יושבת בקומה הראשונה, במקום שבו אף אחד לא יכול היה לראות אותי, ומשחקת עם בובות הדיגום בחלון החנות, מלבישה אותן".

ג'יאניני, בת יחידה, מייחסת להוריה הרבה מההצלחה שלה. "הם תמיד היו מאוד מעורבים בבחירות שלי, ובהתחלה הם לא ממש היו משוכנעים לגבי הבחירה שלי באופנה", היא אומרת. "בהמשך הדרך, כשהתחלתי לזכות בכמה תחרויות, היה לי כבר יותר ביטחון, וגם להם. היום אני חיה בחלום. אז אני תמיד אומרת לאחרים לסמוך על האינסטינקטים שלהם, ולהישאר נאמנים לעצמם".

החלום של ג'יאניני הוא בית "גוצ'י", שחוגג השנה 90 שנות פעילות. פסטיבל יום ההולדת יימשך כל השנה, כראוי לבית אופנה איטלקי שידע הצלחות כשם שידע דרמות. בשנות ה-80 חווה המותג ירידה משמעותית בערכו, כתוצאה מניהול אסטרטגי כושל. כשנכנס פורד לתפקידו הוא החליט להתנתק מההיסטוריה העשירה של המותג, בניסיון לפתוח דף חדש, נוטף סקס וזוהר.

כשג'יאניני החליפה אותו, היא החליטה דווקא לחזור לשורשים. היא החזירה את מטה החברה מלונדון לפירנצה, שם נמצא ארכיון "גוצ'י" ההיסטורי. ההחלטה הזו התגלתה כאחד המהלכים הנכונים בהיסטוריית המותג: ג'יאניני בילתה בו שעות, יצרה גרסאות חדשות לפריטים ישנים, והשיבה לחיים את הפריטים האיקוניים של המותג, שמהווים כיום נתח משמעותי במכירות החברה.

"החזון שלי היה להיאחז בכוח במורשת הייחודית של בית האופנה, אבל לשלב בתוכה רוח מודרנית", היא אומרת במבט לאחור. "המורשת מאוד חשובה לי. לדעת לאן את הולכת, אבל לזכור מהיכן הגעת. החזון העיצובי שלי הוא מעין 'נישואים' בין סגנונות שונים: בין העבר, ההווה והעתיד. מאוד חשוב לי תמיד לדחוף קדימה, להסתכל אל העתיד, לשמור על רעיונות שיישארו רעננים ורלוונטיים לעולם של היום".

מלבד הארכיונים של "גוצ'י", מה עוד מעורר בך השראה?
"אני חייבת להודות שאני מקבלת השראה מאנשים סביבי, יותר משיש לי מוזה ספציפית. סקרנות היא המהות של התהליך היצירתי שלי. אני באופן עקבי מתבוננת וצופה באנשים, במקומות ובחפצים".

החודש השיקו ב"גוצ'י" את קולקציית "1921", שעיצבה ג'יאניני כמחווה לאייקונים, מלאכת היד והחומרים היוקרתיים של בית האופנה לאורך השנים, אלה שבאמצעותם הפך גוצ'יו גוצ'י את השם שלו לשם דבר. הקולקציה כוללת גרסאות חדשות לפריטים שהפכו לסמל, מתיקים ועד מעילי טרנץ', מגפי רכיבה, מוקסינים ועוד. "כל פריט בקולקציה מספר סיפור, מייצג פרק בהיסטוריה של בית האופנה", מוסיפה ג'יאניני.

 
היא מתקשה לבחור פריט אהוב מבין פריטי הווינטג'. "ל'גוצ'י' יש היסטוריה כל כך עשירה ופריטים כה איקוניים, כמו צעיף 'פלורה', שעוצב במקור עבור גרייס קלי, או המוקסין הקלאסי של 'גוצ'י'", היא מתפתלת, "אבל אם הייתי חייבת לבחור, הייתי אומרת שזה התיק עם הידיות עשויות במבוק".

מה התפקיד שלך בחגיגות ה-90?
"לשנה הזאת יש חשיבות עצומה עבורנו. בספטמבר ייפתח מוזיאון 'גוצ'י' בפירנצה, פרויקט שמאוד קרוב ללבי. נציג בו פריטי ארכיון שלא נחשפו מעולם, והקהל יוכל לצפות בהם לראשונה. בנוסף ייפתח בו חלל לאמנות עכשווית לתערוכות נודדות. זה יהיה חלל אמיתי וחי, עם קפה, חנות ספרים וחנות מתנות. לאחרונה גם השקנו שני פרויקטי לייף סטייל, האחד הוא ה'אקווריבה' - יאכטה יפהפייה להזמנה אישית, והשני הוא מהדורת 'גוצ'י' מיוחדת של מכונית הפיאט 500 האיקונית".

ג'יאניני אחראית במידה רבה גם לחיבור שנוצר בתקופה האחרונה בין תרבות, אמנות, מוזיקה ואופנה. היא חובבת מוזיקה מושבעת, ומתייחסת למדיום כחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלה. אחד מדודיה שהלך לעולמו היה די-ג'יי מוביל, שהוריש לה אוסף מרשים של 8,000 תקליטי ויניל, והיא הולכת בקביעות להופעות רוק. בקולקציית החורף האחרונה של "גוצ'י" הייתה הזמרת הבריטית פלורנס וולש המוזה של ג'יאניני. "פלורנס היא מהנשים האלו שיש להן גם יופי וגם אישיות", מסבירה ג'יאניני. "יש לה נוכחות ממגנטת, שהיא גם אקסצנטרית וגם מסקרנת. אני ממש מעריצה אותה, ואני נורא שמחה שהיא החליטה ללבוש 'גוצ'י' במסע ההופעות שלה בארצות הברית".

תחום אמנותי נוסף הקרוב מאוד לליבה של ג'יאניני הוא הקולנוע. לקמפיינים של המותג בחרה את השחקנים ג'יימס פרנקו וקלייר דיינס, ובנוסף יזמה שותפות עם קרן הקולנוע ועם ה-Recording Academy, במטרה לשמר ולשחזר סרטים ומוזיקה למען הדורות הבאים.

"גם בקולקציית הסתיו-חורף האחרונה שלנו שאבתי לא מעט השראה קולנועית", היא אומרת. "ההשראה הייתה דמות הדיווה, אבל לא רק מהקולנוע של שנות ה-40, אלא גם מסרטים מפורסמים משנות ה-70, למשל מ'עיניה של לורה מארס', בכיכובה של פיי דאנוויי, מ-1978, ומ'תמונה משפחתית', סרט איטלקי מ-1974 עם סילוונה מנגאנו".

העובדה שהיא מצליחה לדחוס כל כך הרבה ליום עבודה מרשימה. "סדר היום שלי מאוד מאוד צפוף", היא מודה בחינניות. "כשאני לא בנסיעות, אני קמה בבוקר, מתאמנת עם מאמן כושר אישי, ומשם ממשיכה למשרד, שם מתחילות הפגישות על כל הפרויקטים והקולקציות, שנמשכות עד הלילה". 

ג'יאניני היא ללא ספק אחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם האופנה התובעני, שגם היום נשלט ברובו על ידי מעצבים גברים. היא אישה בטוחה בעצמה, שמייחסת חשיבות עצומה לנשיות כדרך להעצמה וליופי. העוצמה הנשית משתקפת היום דרך המותג, שהתחיל בשנה שעברה להעניק את פרס "האישה בקולנוע". בשנה שעברה זכתה בו הבמאית האמריקאית ברברה לודן, שכתבה, ביימה וכיכבה בתפקיד הראשי בסרט האינדי משנת 1970 "וונדה". טרם נחשפה הזוכה של השנה, אך היא תזכה לקבל את הפרס מג'יאניני, שגם הייתה מעורבת בבחירה.

 
"אין אישה אחת יחידה שמהווה עבורי מודל לחיקוי, אבל יש הרבה נשים שאני מעריצה", מסבירה ג'יאניני. "אודרי הפבורן וג'קי קנדי הן שתיים מהן. היה להן סגנון על-זמני, נשי כל כך ורלוונטי תמיד. לגבי נשים שאני מכירה, אני חושבת  על שרלוט קסירגי, הבת של הנסיכה קרוליין ממונקו והנכדה של גרייס קלי, עורכת, עיתונאית ורוכבת סוסים. יש לה ביטחון טבעי ותחכום מופלאים. עבדתי איתה על עיצוב קולקציית בגדי הרכיבה שלה, והיה לי הכבוד לעצב עבורה גם שמלה לשטיח האדום".

מה המודל הנשי שלך היום?
"להיות אישה שיקית, מלאת ביטחון, זוהרת ומודעת לעצמה. אישה שבאופן תמידי דוחפת עצמה קדימה ולמעלה, אבל תמיד היא תהיה מזוהה בזכות האינטלקט שלה. נשים היום צריכות לחגוג את הנשיות שלהן. זה, בעיניי, הדבר הכי חשוב".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...