חלק מהמשפחה: ראיון עם גבי ואתי רוטר
אתי קסטרו חיכתה לבליינד דייט. אל הבית הגיע צעיר גבוה בשם גבי רוטר, אז היא עלתה על עקבים. 15 שנה אחר כך, הורים לשלושה ילדים ול"קסטרו", הם השיקו את קמפיין המעיל, שביסס את החברה כמובילה בתעשיית האופנה הישראלית. היום, אחרי הטלטלות וההצלחות, הם מפנים כמה שעות לשיחה על החברה, על הילדים ועל הזוגיות
רוטר הגיעה בדיוק של שעון שוויצרי, נמרצת ומטופחת. על השולחן חיכו לה קורות החיים שלי ואבחנת הפסיכולוגית (עברתי בשלום, מתברר). בפנקסה הקטן רשמה יום קודם לכן בכתב יד חוות דעת שקיבלה עליי ממרצה. הכול היה מתוקתק, רשמי וענייני, עד שדיברה על אביה, ולפתע נצצו עיניה מהתרגשות.
הזמן לימד אותי שההתנהלות הזאת לא הייתה חד-פעמית. זהו בדיוק הלך הרוח הקסטרואי: פרפקציוניסטים, ערוכים מראש, אבל מתנהלים תמיד עם רגש ואהבה למקצוע. מאז אותו הריאיון ובמשך שלוש שנים הייתה "קסטרו" לביתי השני. וזה, אם יש עוד צורך, גילוי נאות.
שבוע לפני תצוגת האופנה שהשיקה את קולקציית החורף 2012-2011 של "קסטרו", שהתקיימה ביום ראשון האחרון, אני יושבת לשיחה עם אתי וגבי רוטר, המנכ"לים המשותפים של החברה. היא אחראית על הסטודיו ועל המכירות, הוא מנהל את השיווק, האסטרטגיה והתפעול. הם גרים בתל אביב, בני 53 ו-54 בהתאמה, הורים לאריאל (31), רון (25) ואור (17).
אתי היא בתו של מייסד החברה, אהרון קסטרו, ובהמשך הצטרף גבי אל החברה, שבאותו שלב כבר לא מנתה אף חנות. "אהרון הזמין אותי לריאיון עבודה", נזכר גבי. "תביני, כבר היינו נשואים כמה שנים, והוא בכלל חיפש מישהו שיבוא לסגור בשבילו את 'קסטרו'. הוא עבד מגיל 14, ואחרי הצלחה גדולה, המצב היה קשה והוא החליט שמספיק. זאת הייתה תקופת האינפלציה של שנות ה-80. הגעתי בלי שום מושג בהלבשה ובבגדים, בכלל למדתי אדריכלות ובניין. לא דמיינתי לאן 'קסטרו' תגיע, אבל אין לי חומות כשאני חולם. אני יותר מרחף ממה שחושבים".
אתי, מצידה, מודה שהייתה הרבה יותר מודאגת. "זאת הייתה חברה קטנה בשוק קטנטן עם מוניטין שלילי", היא נזכרת. "אף אחד לא רצה להיכנס לשוק האופנה בארץ בתקופה הזו. לגבי היה מקצוע טוב ביד. שאלתי אותו 'אתה בטוח? מה תעשה בענף הזה?' והוא פשוט ענה בביטחון 'אל תדאגי. תהיה לנו חברה נהדרת'".
גבי לא סגר את החברה ("אני בנאי. הביאו לסגור את העסק בן אדם שיודע לבנות"), ובשנות ה-90 הפכו הוא ואשתו למנכ"לים משותפים, ולחברת האופנה הגדולה בישראל. כיום, עם 136 חנויות ומחזור מכירות של כ-600 מיליון שקל בשנה, הם נדרשים למאמץ מרוכז כדי להתנתק מהניהול הפעיל למען זיכרונות העבר.
קמפיין הקיץ הנוכחי של "קסטרו" התבסס על הסלוגן "צאו להפגין אהבה". בני הזוג רוטר מבטיחים שהם לא חוזי עתידות, ושלא היה להם מושג עד כמה רלוונטית תהפוך הססמה הזאת להיות, בזמן ששדרות רוטשילד התמלאו בצעירים יפים שיצאו להפגין. "כשאמרנו 'צאו להפגין אהבה', חשבנו שזה חלק מלחיות. רצינו להגיד, תחיו את החיים, אל תעברו לידם", מבהיר גבי. "בלי קשר לקמפיין, אני גאה בזה שהעם שלנו מגיב, ושהמדינה מאפשרת להם להתבטא, לעומת מדינות אחרות סביבנו בהן מוציאים להורג על התנגדות לשלטון. זה מעיד בעיניי על החוסן של העם ושל הדמוקרטיה הישראלית".
זה היה קיץ פורה, לכם ול"קסטרו". גל גדות, הפרזנטורית של המותג, בהיריון, וגם אריאל, בנכם הבכור, ממתין ללידת בנו הבכור יחד עם אשתו רותם סלע. אתם מוכנים להיות סבא וסבתא?
אתי: "אנחנו מאוד נרגשים. אני מצפה ומוכנה לזה בקוצר רוח, אבל ההתרגשות הגדולה באמת היא אצל הזוג הצעיר. אריאל מאוד נרגש. זה חדש בשבילי לראות אותו כל כך מעורב. אגב, עם גל חתמנו על עוד שתי עונות - חורף וקיץ".
היית אמא צעירה, אבל בנית קריירה. איך משלבים בין השניים?
"התחלתי לעבוד ב'קסטרו' בגיל 20, וילדתי את אריאל בגיל 22. זה היה החלום שלי, להיות אמא. אפשר לעשות אידיאליזציה לעבר, אבל גיליתי שזה יותר קשה ממה שחלמתי. בגלל זה לקח חמש שנים עד שנולד רון. אני מסתכלת היום ורואה אימהות צעירות שמנהלות קריירה מצליחה עם ילדים בהפרשים קטנים, ואני תמיד בהלם, איך הן עושות את זה?".
הרגשת שהקריירה באה על חשבון האימהות?
"הבנים שלנו תמיד ידעו ש'קסטרו' זה כמו עוד ילד במשפחה. לא משנה מה יקרה, הם יגדלו, ו'קסטרו' תישאר תמיד כמו ילד קטן שדורש מאיתנו את מלוא תשומת הלב והזמן, הרגש והפניות. חשבתי שכשהחברה תגדל אהיה מעורבת פחות, אבל ההפך הוא הנכון".
"קסטרו", כידוע, היא עסק משפחתי במלוא מובן המילה. את החברה ייסד ב-1950 אהרון, שנודע כאדם דומיננטי
היית רוצה לראות את הבנים שלך משתלבים כדור ההמשך של "קסטרו"?
"שאלה מורכבת. היום כל אחד מהם סולל את דרכו מחוץ ל'קסטרו', ואנחנו מפרגנים להם לחלוטין. מצד שני זו חברה משפחתית ויש עוד המון מה לעשות, אז אנחנו חצויים".
ב-1985, זמן קצר אחרי כניסתו של גבי לחברה, נפתחה החנות הקמעונאית הראשונה של "קסטרו". ההצלחה הביאה לפתיחת רשת. בשנות ה-90 קידם גבי את התפיסה השיווקית של החברה, כולל פרסומת המעיל עם יעל אבקסיס וליאור מילר. במקביל גייס הסטודיו לעיצוב מעצבים חדשים, והקולקציות של החברה הלכו והתפתחו.
"אבא שלי תמיד היה מאחורי הקלעים", אומרת אתי. "למרות שהיה לו חזון והוא עשה הכול בחברה, הוא תמיד חשב שהוא לא מספיק. הוא כתב את כל הפרסומות, ג'ינגלים, מודעות. תמיד היה לו פנקס איתו והוא היה יושב ומצייר דגמים".
גבי: "הוא גדל כבן לאמא שהייתה מעצבת אופנה בהזמנה אישית".
אתי: "עד יומה האחרון היא ביקשה לשלוח לה בדים. היא כבר לא יכלה ללכת, אבל היא דיגמה על בובת דיגום באמצע הסלון".
גבי: "אהרון תמיד היה חדשני. הוא נסע לפריז בשנות ה-60 לעבוד עם מעצב על ז'קטים שתכנן, אירח מלכות יופי בחנות, רדף אחרי המעצבות שיעשו חצאית מיני לפני שזה הפך לטרנד. אם רצינו לחזור על דגם שנמכר טוב, הוא תמיד אמר 'מה פתאום! צריך לחשוב על הדבר הבא!'".
מתי הוא העביר לכם את המושכות?
גבי: "זאת הגדולה של אהרון. כשקיבלנו פרס על פרסומת המעיל ב-1992, הוא עלה לבמה ואמר: 'אני רק רוצה להגיד שהעולם שייך לצעירים, ולמבוגרים שמבינים שהעולם שייך לצעירים'. אחר כך הוא אמר לנו, 'תשמעו, ההחלטות בידיים שלכם. אני אהיה האופוזיציה כדי שיהיה באלאנס, אבל מעכשיו אתם מחליטים'. זה לא היה פשוט כי הוא אדם מאוד דומיננטי".
אתי: "הוא תמיד ידע לקרוא את העתיד. הוא הסתכל קדימה וראה שזה צעד נכון".
גבי: "למדנו ממנו, והוא הכיר בזה שיש על מי לסמוך. זו זכות אדירה לדעת לסמוך על הילדים שלך".
מעט לפני חתונתם של אריאל ורותם לפני כשנה, אהרון לקה באירוע מוחי. הוא נעדר מהטקס, אך הגיע למסיבת החתונה. לפני כחודש פרש סופית מהעסק. "הוא עבר השבוע ניתוח נוסף, אבל נשאר הלוחם בדרכים", אומרת אתי. "הוא פייטר. אדם שמעורר השראה. יש לו חברים בני 50 שלוקחים אותו לים, לארוחות. למרות שהוא פרש, הוא עוקב ויודע בדיוק מה קורה בחברה. הוא מעורב ואכפת לו, אי אפשר להתנתק מהבייבי שלך".
לצד ההצלחה שידעה "קסטרו" לאורך השנים, חוו בחברה לא מעט קשיים ומשברים. שנת 1997 שינתה את מפת האופנה, כשמותגי הענק הזרים, ובראשם Zara ו"מנגו", הגיעו לארץ, ואיתם בשורת הגלובליזציה והמחירים הנמוכים. הרוטרים לא התכוונו להרים ידיים בלי להילחם. "החלטנו להגיב מהר", אומר גבי. "העולם השתנה. עד אז עסקנו רק בייצור מקומי, השקענו במיכון יקר כדי לייצר בישראל, ופתאום היה צריך להעביר את הייצור למזרח, באופן מיידי, כדי לעמוד בתחרות. אף אחד לא ידע מה בדיוק צריך לעשות. למדנו תוך כדי עשייה, ובמקביל לקשיים האלה גם שינינו את כל המבנה הארגוני. זה לא היה קל, אבל התגברנו. בשנת 2000 כבר הרגשנו חזקים מספיק כדי לפתוח את 'קסטרו מן'".
השנה, אחרי שספגתם הפסדים, החלטתם לסגור את 45 החנויות שפתחתם בחו"ל. זה מלווה בתחושת כישלון?
אתי: "לא. אנחנו אמוציונלים, אבל היה צריך לצאת משם. למרות שהאמנו שנצליח, היה צורך בזמן ובמשאבים יקרים".
גבי: "במשך שנה בדקנו אם יש ביכולתנו להצליח. המצב באירופה קשה כלכלית, וכדי להגיע לרווחיות היינו צריכים להגיע ליעדי מכירות בלתי אפשריים. היינו מותג לא ידוע ולא מבוסס, וזה גזל מאיתנו משאבים אדירים. הפסדנו כסף בחו"ל שבלע חלק ניכר מהרווחים של החברה בישראל, רווח של שנה נמחק במכה.
"גם כשצריך לסגת, צריך לעשות את זה בכבוד. החלטנו למכור את החברה והמיקומים, בתנאי שמי שיקנה אותנו ידאג לקלוט אצלו את כל העובדים, גם אם נרוויח פחות. אני לא שמח שלא הצלחנו, אבל אני שמח על ההחלטה לצאת, ועל איך שעשינו את זה, בשקיפות מלאה. בעיתות משבר אסור להתחבא, צריך לקחת את ההגה בידיים ולתת לעובדים תחושה שנגיע לחוף מבטחים. זאת הייתה, אגב, ההחלטה הנכונה. ברגע שהשתחררנו עברנו שוב לצמיחה ורווח. אנחנו חושבים הלאה, ואני מאמין שתהיה פריחה אדירה".
אתם מעסיקים היום 1,500 עובדים. זאת אחריות עצומה.
גבי: "עברנו את כל התחנות בחברה. ממכירה בחנות ועד עיצוב וייצור, גזירה, תפירה, תצוגות אופנה, שירות לקוחות - עשינו הכול מלמטה למעלה, ולכן יש לנו הבנה מהשורש. העיסוק בשיווק והמיתוג הגיע רק מאוחר יותר, ב-20 השנה האחרונות. בעבר נלחמנו על להביא את המוצר. היום העולם נמצא בעודף היצע".
איך נולד הרעיון להקים סטודיו?
גבי: "תופתעי, אבל תמיד היו מעצבים בחברה. אהרון תמיד האמין בעיצוב ישראלי והיה חשוב לו להעסיק מעצבים, אפילו שהוא ידע לעשות את כל העבודה בעצמו: הסתובב עם סיכות, כל דגם חדש הוא מדד בעצמו, עיצב ותיקן. זה היה עסק של איש אחד, ובגלל זה היה לנו ממי ללמוד".
אבל מעסק של איש אחד צמח סטודיו שפועלים בו 16 מעצבי אופנה, גרפיקה וטקסטיל. איך גורמים לאנשים שונים ויצירתיים לעבוד כצוות אחד?
אתי: "זה לא קורה ביום אחד. כשהגעתי למטה ב-1993, כל מעצב ישב בנפרד, וכאילו הפרידו ביניהם חומות. באחת מתערוכות הבדים המעצבות התווכחו למי שייך איזה בד שהן מצאו. הייתי בהלם. עברנו לחלל פתוח, ועם השנים למדתי איך לחבר ביניהם, בין השפות השונות, ולהבין כל אחד ואת יתרונותיו. יחד, כקבוצה, כולם מתמודדים עם הנקודות החלשות. זה צוות מדהים ומגוון שאני מאוד גאה בו".
הזוגיות של אבי וגבי היא אחת מאבני היסוד של "קסטרו" היום. השניים נפגשו ב-1976. "הייתי בת 18, גבי בן 19 ולמד במסלול הנדסאים. אחותי הכירה מישהי שלמדה איתו בכיתה שהציעה לשדך בינינו. נעלבתי", צוחקת אתי. "חשבתי, 'מה היא חושבת, שאני צריכה שיעזרו לי?', ולא הסכמתי. אחרי כמה זמן התחרטתי. ישבתי וחיכיתי לטלפון... ודממה! אז זה כבר התחיל להעסיק אותי. מה קרה? אולי הוא ראה אותי והתאכזב? ואז מחלתי על כבודי פעם שנייה וביקשתי מאחותי לברר".
ומה קרה?
גבי: "עשיתי תאונת דרכים והאוטו הלך. התביישתי לבוא בלי אוטו. היום זה נראה לי הזוי. בסוף התקשרתי ובאתי ברגל".
אתי: "ראיתי דרך העינית בדלת בחור גבוה, וישר עליתי על עקבים. הוא לקח אותי לראות את 'סיפור הפרברים'".
גבי: "זה היה כבר אז סרט וינטג', שלא יחשבו שאנחנו כאלה עתיקים".
אתי: "ומאז עפו להן 35 שנה".
איך זה לעבוד בזוג?
גבי צוחק: "פעם שאלו את אתי איך היא מגדירה את חלוקת העבודה בינינו, היא אמרה: 'אני עושה מה שאני אוהבת וגבי את כל השאר'".
אתי: "יש סיטואציות לא פשוטות. אבל יש בגבי נחמדות ויכולת להכיל ולתת ספייס. החזון וההתמדה שלו סוחפים. אנו חווים את החיים יחד, ויש לנו שיח אינסופי".
גבי: "אנחנו שונים. שנינו דומיננטים ודעתנים, אבל בחיים צריך לדעת לוותר. היתרון הוא שכזוג יש לנו אמון מוחלט אחד בשנייה, גם כשאנחנו רבים".
לא מתחשק לכם לפעמים להתנתק?
גבי: "'קסטרו' זו דרך חיים, ואם אתה מוכן לשים עליך את הרתמה הזו באהבה, הדרך תהיה מרתקת. אין ספק שהמחיר הוא חיים תובעניים, אין הפוגה או חופש אמיתי. מצד שני, זה שומר לנו על רוח נעורים וחיוניות. אז אנחנו לא מתלוננים.
אתי: "מסכימה עם כל מילה. וכל עוד גבי לצדי, הכול בסדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם