כולם אוהבים את ריי : ראיון עם הדוגמנית ריי שגב
עד שהגיעה למעמד של דוגמנית פלאס סייז מבוקשת, ריי שגב בעיקר נאבקה: בשנאה העצמית, במשפחה, בסוכנויות הדוגמניות. היום, כשהיא מככבת בין היתר באתר של "ווג" האיטלקי, אפשר כבר לקבוע שהמסע לקבלה עצמית השתלם ביג טיים
כשפוגשים את ריי שגב, 1.75 מטר של כריזמה וסקס אפיל, מתקבל הרושם שכל הדיעות הקדומות מתבטלות. בין אם אתם חובבי קימורים ובין אם לאו, משהו בנוכחות האצילית של שגב, בלוגרית ודוגמנית פלאס סייז, יגרום לכם להתאהב בה מיד. אולי משום שהיא מזכירה את ברוק שילדס, אבל קרוב לוודאי שזה בגלל האופן המושלם שבו היא מקבלת את עצמה, תחושה שנובעת מכל מהלך שהיא מבצעת, אם זה כשהיא מצטלמת להפקת בגדי ים וחושפת קימורים ששווה למות בשבילם, ואם כשהיא מדברת על התהליך שהביא אותה עד הלום.
"כן, יש לי תחת גדול. אז מה?", היא צוחקת. "לפעמים אני יושבת באוטובוס וקולטת שאני ממלאת את כל המושב וחושבת לעצמי, 'הלוואי שהיה לי תחת קטן וחמוד.' אבל אין לי. זו אני ויש לי תחת גדול. זה לא מה שימנע ממני ללכת ברחוב, לחייך לעצמי ולאהוב את מה שיש. יותר מדי שנים התביישתי, לא הייתי נוכחת בתוך הגוף של עצמי. ועכשיו אני כאן. מה שיש לי הוא הכי טוב בשבילי."
הסיפור שלה מלמד ששגב עברה כברת דרך עד הלום, ושהיא מתכוונת לכל מילה. בגיל 27 ובמידה ,44-42 היא אחת מדוגמניות הפלאס סייז העסוקות היחידות בישראל. פלח שוק קטן ואקסקלוסיבי ששמור בדרך כלל לקימורים מוכרים, כמו אלה של נעה תשבי לML- או מארינה מקסימיליאן בלומין לעונות". שגב הצליחה לפרוץ לתוכו, וכיום היא הפרזנטורית של המותג "אלמביקה" ומנהלת במקביל את מחלקת הפלאס סייז בסוכנות "מילק". הגוף שלה מקשט לעתים קרובות הפקות אופנה באתרי אינטרנט ומגזינים, לרבות "ווג" איטליה, שכללו אותה בהפקה לאתר "ווג Curvy". היא נלחמת בבלוג שלה, "ריי פלוס," על זכותן של נשים גדולות ליהנות מאופנה איכותית ולהביא את עצמן לידי ביטוי. ולחשוב שעד לפני שלוש שנים גם היא הייתה בחורה מלאה שסבלה מרגשי נחיתות, ולא חלמה אפילו על קריירה בדוגמנות.
בילדותה בירושלים שגב למדה בלט והרגישה
איך קרה השינוי?
"חבר טוב שלי, צלם, רצה לצלם אותי במשך הרבה זמן, היה אומר 'את יפה, את יכולה לדגמן ולעשות מזה אחלה הכנסה.' והרגשתי שזה הכי רחוק ממני בעולם. חשבתי שדוגמניות צריכות להיראות כמו גבעולים דקיקים. בסוף הסכמתי להצטלם, למרות שהיה לי קשה".
אהבת את התוצאה?
"לא הסכמתי להסתכל בתמונות האלה במשך תקופה ארוכה, לא הראיתי אותן אפילו לאמא שלי. אבל הוא התחיל להראות אותן לאנשים, והפידבקים שקיבלתי חלחלו לאט לאט".
במקביל, שגב החליטה לפתוח בלוג. בהתחלה כתבה על עיצוב תפאורה, עד שהבינה שהנושא משעמם אותה. "ואז נתקלתי בתמונה של דוגמנית הפלאס סייז ליזי מילר. היא צולמה בעירום, עם הקפלים והכל, והתמונה עוררה סערה ברשת. אמרתי לעצמי, 'לבחורה הזאת יש מבנה גוף בדיוק כמו שלי'. התמונה הזו מבחינתי הייתה מה שהוריד לי את האסימון. באותו יום יצא ממני שצף של כתיבה, ופתאום גם לא התביישתי להראות את הטקסט הזה לאנשים. התחלתי לחקור בטירוף את העולם של דוגמניות הפלאס סייז. הבנתי שגם לבחורות בגודל שלי יש מקום בעולם הדוגמנות, ואמרתי לחבר הצלם שלי, 'יאללה, עושים בוק'".
אבל זה לא היה פשוט בכלל. במשך שנה וחצי שגב כיתתה רגליים מסוכנות דוגמנות אחת לאחרת, מציגה את הבוק שלה ונתקלת בחומה בצורה של דיעות קדומות וסוכנים שחששו לאמץ דוגמנית פלאס סייז. היא לא נכנעה. "המשכתי לכתוב בבלוג שלי, צברתי קהל של גולשות, והתחלתי ליזום הפקות אופנה. גייסתי אנשים, ולאט לאט גם עורכים של מדורי אופנה התחילו להשתכנע. תמונות שלי עלו לרשת בכל מיני אתרים, והיום כבר יש לי תיק של 30 הפקות שעשיתי".
איך היו התגובות לתמונות שלך ברשת, מעוז הטוקבקיסטים האכזריים?
"בהתחלה היה לי נורא קשה. יש את אלה שאומרים 'ככה דוגמנית צריכה להיראות'. ויש אנשים שאומרים 'איזו שמנה, לכי תעשי ספורט, תעשי דיאטה'. הייתי קוראת את זה ונכנסת לדיכאון. בפועל אנשים פשוט לא רגילים לראות בחורה שהיא טיפה יותר מלאה. אני הרבה יותר מלאה מדוגמנית 'רגילה,' וכשהם מסתכלים, הם חושבים שאני לא עושה ספורט. באיזשהו שלב התרגלתי. התחספסתי. גם הבלוג עוזר. אני מקבלת המון פידבקים, ואז את גם לא רק יפה, את גם אינטליגנטית, יש לך איזו אג'נדה. הרבה חברות שלי טוענות שהבלוג נורא השפיע עליהן להתחבר לנשיות שלהן".
זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הקמפיין הראשון לאלמביקה, לצד הזמנות להשתתף בתצוגות אופנה שונות. אבל התחושה ששוק הפלאס סייז בישראל עדיין מבוצר בדיעותיו הקדומות, ממשיכה ללוות את שגב כל הזמן. "תראי למשל את המותג החדש 'אמלי' (מבית ML) הקולקציה מקסימה, אבל הדוגמנית שלהם, תמרה אהרוני, היא רזה. בסך הכל מידה .40 ראיתי אותה בהשקה, וחשבתי לעצמי שזו בחירה מוזרה. שלחתי להם המון בנות מהסוכנות, הם יכלו לקחת מישהי במידה 42".
ולמה הם לא לקחו, באמת?
"מפחדים לקחת מישהי במידה גדולה יותר, כי חוששים שזה לא ייראה טוב ולא יצטלם יפה. יש צרות אופקים מאוד גדולה בתעשייה הזו, כולם ככה, לא רוצים לנסות אפילו. היחידים שניסו זה 'אלמביקה,' והם לקחו איזשהו סוג של ריסק איתי. לפני הם השתמשו רק בדוגמניות רזות: יעל רייך, שירז טל. דוגמנית רגילה יכולה לקבל עבודה בלי להיות מוכרת, דוגמנית פלאס סייז חייבת להיות גם איזושהי טאלנט - זמרת, שחקנית או הבת של. אפילו יסמין נגרין, הבת של מיכל נגרין, שהתחילה לעצב במידות גדולות, לקחה מישהי רזה כמו ליאל דניר לקמפיין שלה. רונן חן, שמעצב למידות גדולות, משתמש בדוגמניות רזות. הם פשוט מפחדים".
כל אשה מלאה ויפה יכולה להיות דוגמנית פלאס סייז?
"לא. קודם כל, את צריכה להיות גבוהה. מינימום 1.75 מטר, וגם זה גבולי. שנית, את צריכה להיות חטובה. הרבה פעמים שואלים אותי אם זה לא צבוע לדרוש גם מדוגמניות מלאות להיות בכושר, אבל אני חושבת שלא. אני מאמינה בדרך החיים הזו, של לאכול בריא ולעשות ספורט. זו דרך חיים בריאה. אם מישהי בוחרת לרבוץ ולא להתעמל זו בחירה שלה. מה שהאימג'ים של הדוגמניות פלאס סייז גרמו לי לעשות זה למצות את הפוטנציאל שלי. לפני שראיתי אותן, לא היה לי אימג' שיכולתי לשאוף אליו. הרי מה זה כל המגזינים? זה מלמד אותנו, סוג של חוברות הדרכה. 'בקיץ הזה תלבשי כך וכך, עם התיק הזה ועם העגילים האלה.' כשאת לא מזדהה עם זה, את בת 17 וחושבת לעצמך שחצאית המיני הזו לא תעלה עלי בכלל, את מרגישה חריגה".
לצד המאבק על זכויותיהן של דוגמניות הפלאס סייז בארץ, שגב מנהלת חזית בוערת מול תעשיית האופנה. היא הקימה בפייסבוק יחד עם דוגמנית המידות הגדולות טלי גיאת את הקבוצה "העם דורש צדק אופנתי," שקוראת לשוויון זכויות במידות הבגדים בישראל. "רוב המידות בארץ נגמרות ב,XL- וכאשה מלאה, את צריכה לכתת רגליים כדי למצוא בגדים טובים שיחמיאו. וזה לא רק אצל נשים. הלכתי עם אחי לשופינג והוא בכלל לא שמן, פשוט מאוד גבוה, ורק בML- מצאנו בגדים שהתאימו לו. זה מאוד מתסכל".
ויש לה גם קשר אישי למחאה - דפני ליף היא חברה טובה שלה. "אפילו הלבשתי אותה לעצרת הגדולה, בשמלת הג'ינס הזו שהפכה לסוג של סימן הזיהוי שלה", היא מספרת.
מתי הכרת את דפני?
"כבר לפני כמה שנים, כשהיא הייתה סטודנטית לקולנוע. הייתי יושבת איתה בחנות הדי.וי.די שבה עבדה. שבוע וחצי לפני שהקימה את האוהל שלה, היא התקשרה והציעה לי לעבור לגור יחד. היא סיפרה שעומדים להעיף אותה מהדירה. לא התחשק לי לעבור, ואחרי כמה ימים היא התקשרה בשיא ההתלהבות לספר לי שהיא פתחה איוונט בפייסבוק ושהיא עומדת להקים אוהל ושאני חייבת לבוא. הכי מצחיק הוא שלא התייחסתי לזה יותר מדי ברצינות, הייתי בדיוק באמצע העבודה ואמרתי לה 'מאמי, אני יכולה לחזור אלייך אחר כך.'? אחרי כמה ימים כבר אי אפשר היה להשיג אותה".
לא רק שהמשקל ליבה בשגב את השנאה עצמית בצעירותה. כילדה החלה להתפתח בגיל מוקדם ועברה הטרדה מינית בגיל 11 על ידי חבר המשפחה. "הוא פשוט תפס לי את החזה, שהיה מפותח מאוד כבר אז. זה דפק אותי לגמרי, מאותו הרגע לא רציתי שום קשר לחזה הזה. התביישתי בגוף שלי." הפתרון היה לנסות אינספור דיאטות. "חייתי מדיאטת מרק הכרוב, הייתי עושה דיאטות של מיצי פירות. הייתה לי חברה שנראתה כמו דוגמנית, 1.78 מ' ורזה נורא. אני זוכרת שהיו עוצרים אותה ברחוב כל הזמן ומציעים לה לדגמן, וחשבתי שאולי אם אהיה רזה, גם לי יציעו.
"אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמא שלי אמרה לי לא לאכול משהו. חזרתי משיעור בלט ביום שישי בצהריים ומתתי מרעב, ואמא שלי בדיוק טיגנה חצילים, אז לקחתי פיתה, שמתי בפנים חומוס וחצילים, וזה היה המעדן שלי. ואמא אמרה לי 'תניחי את זה בצד, אולי לא תאכלי את זה? כבר יש לך צמיג.' הייתי בת ,13 הכל היה מכוונות טובות, אבל זה פגע ועשה את הנזק שלו."
לפני כחמש שנים אביה נפטר ממחלה. הטרגדיה נתנה לה את האומץ לפעול למען עצמה. "כשהוא נפטר התחלתי לחיות. זה הפך אותי פתאום, החלטתי שאני רוצה להיות אגואיסטית, מה שאף פעם לא הייתי".
האג'נדה הזאת עובדת בשבילך?
"בפועל לא, אבל אני משקיעה היום בעצמי יותר, חושבת קודם על עצמי. לא חסרות נשים ששמות את עצמן אחרונות בסדר העדיפויות."
והיה גם המפגש עם מארינה מקסימיליאן בלומין, שתרם לך לא מעט.
"היא אחת הבחורות היותר חיוביות שאני מכירה התפיסה שלה לחיים כל כך מיוחדת. הכרתי אותה כשלמדתי עיצוב תפאורה, היא למדה ברימון, והסטודנטים של רימון היו מגיעים לבית הספר שלנו. היא הייתה בת 17 וישר התחברנו, כי שתינו היינו גדולות כאלה. הייתה לה השפעה מאוד גדולה עלי. כבר אז היא הייתה לובשת חצאיות מיני, בזמן שאני לבשתי שקים, וראיתי שהיא מרגישה הכי נוח בתוך העור שלה. התחלתי בהשראתה לתפור לעצמי חצאיות צמודות. הייתה תקופה שהייתי לובשת יותר מדי צמוד".
שגב מנהלת סטודיו עם חברה שבו היא מצלמת נשים, עושה להן סטיילינג ומלמדת אותן להתבונן בעצמן אחרת. היא כבר יודעת שהסוד לאהבה עצמית טמון בראש ובראשונה באופן שבו את מתבוננת על עצמך. "אני רואה עכשיו את הסדרה 'מזל סרטן' ומשחקת שם גבורי סידיבה. היא ממש אוביס, אבל מאוד מטופחת שם, ואני חושבת שזה אחד הגורמים המכריעים: כל אחת צריכה לטפח את עצמה. לאהוב את עצמך בכל מצב נתון, בין אם את שני קילו יותר או פחות. גם אם אני רוצה לרזות, אני עדיין אוהבת את עצמי עכשיו. תשקיעי באיפור ובשיער. יוצא לי לפגוש כל מיני סוגים של נשים, גם כאלה אחרי לידה שמחכות 'לחזור לעצמן.' חמודה, את עצמך עכשיו. לכי תקני חזייה טובה ותשקיעי בעצמך. טיפוח הוא לא משהו שקשור לגודל אלא ללאהוב את עצמך ולהגיד 'מגיע לי".
"יש המון נשים שלא מצטלמות, רוב החיים שלי לא הצטלמתי, ואני מרגישה שבשנים האלה לא הייתי נוכחת בחיים שלי עצמי. זה שאת לא רוצה להצטלם זה סוג של בריחה. מי אמר שמישהי לא יפה בשביל להצטלם? זה מין משהו כזה שהחברה שלנו מגדירה. אנחנו בטוחות שרק דוגמניות ראויות להציג את עצמן. כאילו, להשוויץ זה לא בסדר, רק אם את יפה. מי אמר שלהשוויץ זו תכונה לא טובה? אני רוצה ללכת ברחוב כאילו אני מלכת אנגליה. וזה מה שאני רוצה להכניס לבחורות למודעות".
זה לא קל, כשיש הרבה נשים רזות ויפות סביבך.
"ברגע שאת מבינה שהרזות הן לא האויבות שלך, את בכלל לא מנסה להשוות את עצמך לאנשים אחרים. הייתי במקום הזה, בלימודי בלט. את עומדת על הבר, עושה 'פלייה רלווה' מול המראה ומשווה את התחת שלך לזה של הרוסייה שלידך ואת נורא מתוסכלת. הכל עניין של מבנה גוף, אבל את קיבלת איקס והיא קיבלה וואי. ברגע שאת מבינה שאת קיבלת את מה שקיבלת ובן אדם אחר קיבל את מה שהוא קיבל, אז הכל בסדר. הייתה לי הארה כזו, למה שארצה להיות כמו מישהו אחר? אני יודעת איזה כישרון אני בלצייר, לעצב, לחשוב על קונספטים ויזואליים, אז אני מנסה להיות כמו מישהו אחר בזה? לא. כשאת מתייחסת לגוף שלך באהבה, הוא מחזיר לך אהבה".
מדהים, אבל בכנות, את לא מקנאה ברזות?
"היום כבר לא. חונכתי על זה שרזה זה יפה. סבתא שלי רואה את ערוץ האופנה ואומרת 'איזה יפות, איזה חתיכות הן.' אף אחד במשפחה שלי לא האמין שאני אהיה דוגמנית. עכשיו סבתא אומרת לכולם שהנכדה שלה דוגמנית והיא מבסוטה. היא אומרת 'איזו בובה, איזו חתיכה את.' פעם לא שמעתי את זה, שמעתי רק שתפחתי והשמנתי".
איך גברים מגיבים אלייך?
"גברים מחזרים. זה כל הזמן עולה ועולה, כי זה באמת תלוי באיך את מתייחסת לעצמך. אני מתייחסת לעצמי כאל נסיכה מול גברים וכל הזמן בוחנת את זה, שואלת את עצמי אם אני מספיק נסיכה".
היית משנה בגוף שלך משהו?
"הייתי רוצה עוד שלושה ס"מ כדי להצליח יותר בדוגמנות. האף שלי לא תמיד מוצא חן בעיני, הייתי רוצה אותו קצת יותר קטן וחמוד. הייתי רוצה חזה יותר קטן. אני מידה FF וזה מצטלם גדול מאוד".
מה החלום הכי גדול שלך?
"אם אצליח לגרום לכמה נשים לאהוב את מה שהן רואות במראה, זה הכי ישמח אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם