ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

שנת הבשרים שלי: על ספרה של קארין רויטפלד

עורכת "ווג" פריז המפוטרת, קארין רויטפלד, מסכמת בספר חדש 30 שנות קריירה מלאת שערוריות ונלחמת על זכות האופנה להישאר מעצבנת

"קראתי לספר החדש Irreverent כי היו בו תמונות רבות שהפגינו חוסר כבוד. אולי יכולתי לקרוא לו 'סלחני' כי עשיתי גם הרבה מאוד טעויות", אמרה קארין רויטפלד בראיון ל"ניו יורק טיימס". כשרויטפלד מדברת על טעויות, היא יודעת על מה היא מדברת. בתחילת השנה, אחרי עשר שנים נוצצות שבהן עמדה בראש מגזין "ווג" פריז, היא פוטרה מתפקיד העורכת הראשית בעקבות גיליון שערורייתי שכלל הפקת אופנה בכיכובן של ילדות. במקביל הוטחה בה ביקורת קשה מצד כמה בתי אופנה שטענו שרויטפלד היתה שותפה להעתקת דגמיהם באמצעות רשתות אופנה שלהן שימשה כיועצת. בבית בלנסיאגה אף הרחיקו לכת והחרימו את רויטפלד ואת מערכת "ווג" פריז.

צמד המילים "עורכת ווג" נעשה חותמת תרבותית של ממש בעשור האחרון. לצד המלכה האם אנה ווינטור, עורכת "ווג" האמריקאי, היה גם לרויטפלד, שחוגגת החודש 54, חלק משמעותי בהאדרת דמות העורכת האגדית. כאישה דקת גזרה, קשוחה ופרובוקטיבית, יצרה רויטפלד את "ווג" פריז בצלמה: נוטף ארוטיקה פטישיסטית נועזת ומיניות מופגנת ומתריסה. מחשופים עמוקים עד הקורקבן הפכו עם השנים לשמה הנרדף. היא התפרסמה בזכות הפקות אופנה בלתי נשכחות, חתרניות ופורצות דרך, ומתחה ללא הרף את הגבולות שבין אופנה בורגנית ובין פטישיזם חתרני.

רבים יזכרו אותה יותר כמי שהפכה את אמנות הפרובוקציה לקריירה, שאותה היא מסכמת כעת בספרה החדש (בהוצאת ריזולי), שכתבה בחסותו של עורך מגזין "פרפל", אוליבייה זאם, המוקדש לחייה ולקריירה בת 30 השנה שהחלה בדוגמנות. על גבי 386 עמודים נפרשים חייה המקצועיים והאישיים והקריירה בת 30 השנים, מאז ימי הדוגמנות ועד היום. ממגירותיה האישיות הוצאו תצלומים משפחתיים עם ילדיה, שהפכו בעצמם לאושיות אופנה, עשרות דוגמאות לעמודים שערכה, בהם הפקות אופנה בלתי נשכחות עם דוגמניות על שגילתה כמו קריסטל רן ולארה סטון, וכן צילום שבו אינה לובשת דבר מלבד תחתוני חוטיני ונעלי עקב.

את הספר מלווים ראיונות קצרים וטקסטים שכתבו פיגורות כמו ווינטור, המעצבים אזאדין אלאיה ומיוצ'ה פראדה, הבמאית סופיה קופולה ומבקרת האופנה קתי הורין. בין המסמכים המתועדים בספר מופיע מכתב תודה קצר ורומנטי שכתב לה טום פורד, המעצב האמריקאי שרויטפלד חבה לו את הצלחתה המקצועית, וככל הנראה גם את פיטוריה מ"ווג".

אחרי שפרשה, ב-1975, מהדוגמנות, נעשתה רויטפלד סטייליסטית עצמאית ב-Elle הצרפתי. בהמשך התבלטה במגזין הבריטי המנוח The Face, הודות לצילומים נועזים שיצרה עם מריו טסטינו. כשפורד התמנה, בתחילת שנות התשעים, למנהל הקריאטיבי של גוצ'י, הוא פנה אל רויטפלד ואל טסטינו ויחד הם יצרו סדרת קמפיינים שכל מהותם היא החיבור בין המשולש הקדוש על פי רויטפלד: אופנה, כוחניות וארוטיקה. השלושה עוררו לא מעט סערות, שהידועה שבהן היא המודעה שבה גולח שיער ערוותה של דוגמנית לאות G. הקמפיינים הפכו לחלק מהתדמית החדשה של גוצ'י, שהיה על סף פשיטת רגל ובסוף שנות התשעים כבר הוערך בשלושה מיליארד דולר, עם עלייה של יותר מ-90 אחוזים במכירות בתוך פחות מחמש שנים.

בדצמבר 2010 פורסם הגיליון שערכה רויטפלד עם פורד כעורך אורח. הגיליון השערורייתי היה ככל הנראה הקש ששבר את גבם של בעלי חברת קונדה נאסט, המוציאה לאור של המגזין, שנאלצו להתמודד עם כעסם של המפרסמים. מהפקת האופנה המדוברת בכיכובן של ילדות בנות שש, לבושות ומאופרות כנשים בוגרות ושולחות מבטים פתיינים אל המצלמה, דרך הפקה מערכתית ארוטית בכיכובם של קשישים מתגפפים ועד דוגמנית במהלך ניתוח פלסטי, עטויה תחבושות ותכשיטי קוטור.

"אנחנו חייבים להילחם כדי לשמור על הגישה הלא פוליטקלי קורקטית של 'ווג' הצרפתי, אבל זה נעשה קשה יותר ויותר", אמרה בראיון ל"ניו יורק טיימס" שלושה חודשים לפני הפיטורים. "אתה לא יכול לעשן, אתה לא יכול להראות זרועות, אתה לא יכול להראות ילדות קטנות כי אז כולם לחוצים שיהיו להם בעיות עם החוק. כל מה שאנחנו עושים נדמה לי כמו ללכת עם עקבים על קרח דק, אבל אנחנו ממשיכים לנסות".

לתסכול הזה היא נותנת ביטוי גם בספר. לאן הולך עולם האופנה בעינייך?, שואל אותה זאם. "האופנה היא כבר לא כיף. כמו שהיתה פעם", משיבה רויטפלד. "היא פחות קלילה, פחות ספונטנית. האופנה הפכה לתעשייה. שחונקת את היצירה יותר ויותר. לפעמים אני הולכת לתצוגת אופנה ואני מרגישה כאילו אני נמצאת בכנס רפואי או בסמינר תאגידי. אין יותר התרגשות, אין תדהמה, שום דבר מהטירוף שיכולת לחוות רק לפני כמה שנים. אני מכבדת את הצד העסקי ומבינה את הסיכונים הכרוכים בו, אבל אני גם רוצה לשמר מידה מסוימת של תמימות ושל ספונטניות. אופנה היא לא כלום בלי הצד הפרוע שלה".

במהלך 2011 הצליחה רויטפלד להוכיח שצעידה בסטילטו על קרח היא מיומנות שהביאה לדרגת אמנות. היא ניצחה על קמפיין סתיו-חורף 2011 של שאנל, בכיכובה של הדוגמנית פריה ביאה אריקסון, הוציאה את "אירוורנט" וכיכבה עם ילדיה בקטלוג של כלבו האופנה היוקרתי בארני'ז ניו יורק. ילדיה, ולדימיר וג'וליה, הפכו בעצמם לאיקוני אופנה, וכל משפחת רויטפלד זוכה להערצה בבלוג "אני רוצה להיות רויטפלד".

בדצמבר עתיד לראות אור ספר נוסף שכתבה, הפעם עם חברה הקרוב קארל לגרפלד. "אני חושבת שדבר צריך להיות מוזר כדי שיהיה בו יופי אמיתי", אמרה רויטפלד ללגרפלד בראיון שערך עמה במגזין "אינטרוויו" בתחילת הקיץ. "יופי יכול להיות די משעמם, בייחוד אם אתה מדבר על יופי שאינו נצחי. ומה שנשאר נצחי הוא בדיוק הדבר שאולי לא חשבת שהוא יפה בתחילה - הוא הופך במהלך הזמן ליפה או למעניין או למרגש".

את שבוע האופנה האחרון בניו יורק חתמה רויטפלד בנימה אופטימית והזמינה את חבריה למסיבת קריוקי במועדון סטריפטיז. אורח הכבוד, המעצב ולנטינו, הפתיע את הנוכחים כששר את My Way. רויטפלד דווקא בחרה בשירה של קרלי סיימון You're So Vain. את מקדישה את השיר למישהו מסוים?, שאל אותה עיתונאי, ורויטפלד ענתה: "לא, אבל אולי אנשים מסוימים יזהו את עצמם. זה עולם האופנה, אתה יודע".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...