אקאשה בבקשה: ביקור בספא
הספא החדש במלון ממילא בירושלים, אקאשה, מנפץ סטיגמות עירוניות ופותח סתימות גופניות
יש לי נטייה לפסול כמעט אוטומטית כל דבר בירושלים. זו אמנם עיר עם נוכחות פיזית מדהימה ויופי בל יתואר - אבל עם אנשים שביני ובינם אין כמעט כלום. חלק גדול מהם יסקלו אותי בכיף על כמה וכמה סעיפים. החילונים מזמן נטשו את העיר, ומי שנותרו הפכו למרירים ומתוסכלים. בשבתות אתה יכול ללכת שעות ולא למצוא מקום פתוח לשתות קפה, ואם תטעה בכמה רחובות תגיע לשכונות במזרח שבתוך שניות יכולות להפוך מגן עדן של סמטאות ובתי אבן למוקדי חיכוך ושנאה של ערבים מול יהודים. להמשיך? הולילנד, כנסת, פוליטיקאים, נפתולי הרכבת הקלה.
אבל בכל זאת יש כמה נקודות אור בעיר החושך, מלבד הנוף עוצר הנשימה. אחת מהן היא מלון ממילא. את המורכבות של המלון והשתלבותו בסביבה הבנתי ברגע מביך ומכונן כאחד. יצאתי מהחדר לבוש חלוק וצעדתי לספא. המלון מחולק למבנים שונים ולקח לי זמן למצוא את המקום. והנה אני פותח דלת וצועד על גשר מקסים למבנה שבו נמצא הספא. מבט אחד למטה מבהיר לי פתאום שיצאתי מהפרטי לציבורי ואני למעשה עובר על גשר מעל מדרחוב עמוס אדם, שוקק חנויות יוקרה מכל כיוון, וכל אחד יכול לראות אותי בחלוקי המתנפנף מעל הגשר.
פעם היתה כאן שכונה, ממילא. הבתים כאן פורקו וחלקם הורכבו מחדש אבן־אבן כדי לשמר את העבר. בין לבין נפתחו המלון והמדרחוב. המלון עוצב על ידי הארכיטקטים פיירו ליסוני האיטלקי ומשה ספדי הישראלי. הלובי והשטחים הציבוריים אכן נותנים הרגשה של יוקרה שמרנית, וביניהם מתגלים איים שקורצים גם לבלייני ירושלים. בלילה למשל בקושי הצלחתי למצוא מקום בבר המירור שנמלא צעירים ירושלמיים. אכלתי במסעדת הגג ובבית הקפה שפתוח למדרחוב - והאוכל הפתיע לטובה למרות מגבלות הכשרות. אבל כל זה יחכה אולי לכתבה אחרת. אני בכלל באתי לבדוק את ספא אקאשה שרק נפתח.

אז כפי שכבר סיפרתי, מגיעים אליו בגשר. ויש משהו סימבולי במעבר מהחיים השוקקים במלון ובמדרחוב לשקט של הספא. מסדרון צר יעביר אותנו דרך לאונג’ קטן, שם אפשר לשתות מיצי פירות ולנשנש דברים בריאים, ובהמשך שתי דלתות שמובילות למלתחות. כאן בעצם מתחיל הספא שמתפרש על 1,000 מ”ר. גברים ונשים מופרדים, בכל אגף יש מקלחות וסאונות, ובהמשך המסדרון מגיעים לדלת שמאחוריה האזור המשותף.
גם כאן העיצוב מוקפד ביותר. הצבעים מרגיעים, המוזיקה חרישית והמסדרונות מובילים, כבמעין מבוך, על גשרי עץ לאזור ההמתנה. אני בחנתי שלושה סוגי טיפולים: טיפול בחמאם, וואטסו במים וגולת הכותרת - חוויית שבע הצ’קרות.
האמת

בספא מסתתרת גם בריכה חמימה ורחבה שבה עושים את טיפולי המים. אני עשיתי וואטסו - טיפול מענג של ערסול בתוך המים משולב בלחיצות, ורמקולים תת מימיים מזרימים לכם מוזיקה נעימה. הדימוי הנהוג לטיפול הזה הוא חזרה לרחם. לא יודע אם חזרתי לרחם, אבל בהחלט נרדמתי. לדעתי הנחירות שלי הן שהעירו אותי בסוף הטיפול.
החמאם היה בהחלט ההארדקור של הטיפולים. שוט, מים רותחים מושפרצים על הגב ומדי פעם עיסוי נעים כדי להרגיע אותך - רק כדי שכמעט תתעלף מההצלפה הבאה. נכון, זה לא דומה לכוח שמופעל בטורקיה, אבל זה די קרוב. אחרי הטיפול הזה, לא נראה לי שאהיה מצונן יותר לעולם.
יש במקום עוד עשרות סוגי טיפולים, מחולקים לקטגוריות של אדמה, מים, רוח ואש. יש אפילו תפריט ספא משוכלל שמסביר, ממש כמו במסעדה, מה כולל כל טיפול וטיפול. כמו כן עושים פה פילאטיס, פלדנקרייז, כמה סוגי יוגה. יש גם שיעורי ספינינג ואירובי וחדר כושר משוכלל עם מדריכים צמודים. אה, ויש גם חדר שנועד כולו למדיטציה, עם הקרנות ומוזיקה, שלצערי לא עבד כשביקרתי שם, אחרת גם פה הייתי מנסה משהו.
הקונספט של ספא ענקי עמוס חוויות במלון יוקרה הוא מוכר וידוע. בירושלים מצליחים לעשות אותו במעין שיק שונה מתל אביב, כך שאין פה הרגשה נובורישית או אקסהיביציוניסטית. יש כאן הרגשה משרה שלווה, חרישית, נעימה ובעיקר ממלאת מצברים עד החופשה הבאה.
מלון ממילא, ירושלים, טל' 5482222־02, ספא אקאשה, טל' 5482233־02, מחירים: טיפולי הזנה – מ-370 שקל; טיפולי חמאם – 320 שקל; טיפולי מים – 320 שקל; טיפולי פנים – 420 שקל; טיפול עמוק –מ־390 שקל; טיפול שבע צ'קרות – מ-480 שקל