עמית לאמיתה: ראיון עם עמית מכטינגר
עמית מכטינגר היא כבר לא הנערה עם התלתלים שאתם זוכרים. עכשיו היא משיקה קריירה חדשה כשחקנית, מככבת כפרזנטורית של "הגרה" ומתמודדת עם פרידה קשה מבעלה ואבי שני ילדיה. צנח לו תלתל
"מצד אחד, זה מה שאני אוהבת בארץ - שאנשים הם חמים ומרגישים בנוח להגיד מה הם חושבים עלייך", היא אומרת. "אבל עכשיו אני לומדת להציב גבולות, לדעת איפה אני שמה את המעצור ואומרת להם, 'זהו, נכנסתם למרחב הפרטי שלי'".
איזו הערה את שומעת הכי הרבה?
"'איזו יפה את'. אני שומעת את זה כל החיים, אז מה אני אגיד? 'תודה, יש לכם עוד משהו להגיד לי?' (צוחקת), או 'נראה לי ששמעתי את זה כבר פעם'. אבל זה לא משנה, תמיד נעים לשמוע את זה שוב. חשוב לי להיות נחמדה ולהגיב לכולם. אין לי בעיה שאנשים אומרים עלי שאני יפה, מי שרוצה לראות מעבר רואה מעבר. אני עם עצמי יודעת מה אני שווה, מה אני רוצה ואיך אני רואה את החיים".
מאיפה הסבלנות לכולם?
"מלשבת ארבע שעות כדי שהספר יעשה לי את התלתלים המהממים, שכולם חשבו שהם שלי באופן טבעי".
כמעט בלתי אפשרי להאמין שמכטינגר כבר בת 36. זה לא רק העור החף מקמטים ("בחודשיים האחרונים גיליתי את המוצרים של 'סוטיס', והם עשו לי פלאים"), או הגזרה הדקיקה, שנותרה נאמנה למקור גם אחרי שתי לידות - זו האג'נדה לחיים. מכטינגר צוחקת המון, מבלה לא מעט, מקיפה את עצמה באנשים קרובים שעושים לה טוב. לא תזהו שם סממנים לפרידה הכואבת שהיא חווה בימים אלה, ממי שהיה בן זוגה בעשר השנים האחרונות, איש העסקים עידן גלעדי.
בשמונת החודשים האחרונים מתרחשת בחייה של מכטינגר דרמה לא פשוטה. היא וגלעדי החליטו לפרק את החבילה. "כל החיים מגדלים אותך לפני תבניות", היא מסבירה. "אומרים לך ללכת לגן, אחר כך לבית הספר, אתה צריך
"אז את עושה את זה, את עושה ילדים, ואת מגיעה לגיל מסוים או לתובנות מסוימות, או עוברת התפתחות עם עצמך, או מאה אלף סיבות אחרות שאנשים נפרדים בגללן. מבחינתי, זה משבר מאוד עמוק, אני מגדירה את זה כמו השבר הסורי-אפריקאי".
מה קרה ביניכם בעצם?
"שום דבר הוא לא ספציפי, הכל תהליך בחיים, הכל הצטברות של טעויות, דברים שאתה עובר ותובנות שאתה מגיע אליהן. זה לא משהו אחד שבגללו באתי לארץ, זה לא משהו אחד שבגללו הלכתי ללמוד משחק, זה לא משהו אחד שבגללו נפרדתי ועכשיו אני בתהליך פירוק מאוד קשה, מאוד כואב. אני יכולה להודות שהפירוק שלנו הוא מאוד קשה, לא כמו שהייתי רוצה, במיוחד בהתחשב בכך שהייתי עשר שנים עם הבנאדם הזה ואהבנו אחד את השני, ופתאום עשר השנים האלה נמחקות, כאילו הן לא קיימות, באיזה קטע? אני לא בנאדם ואתה לא בנאדם ואין בינינו תקשורת מינימלית, ואהבת לרעך כמוך, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך או איש באמונתו יחיה - יש כל מיני משפטים שהם קלישאות, אבל אם מסתכלים עליהם לעומק, הם לא קלישאות, זה פשוט החיים. מגיעים למקום שבו אתה אומר'לא'. יש כאלה שלא אומרים'לא' וממשיכים, אבל אני בהבנה שלי יודעת שאני לא אחיה לנצח, אני לא יודעת אם מחר אני לא אעשן עוד סיגריה ואחטוף התקף לב, או שאוטובוס ידרוס אותי, והחלטתי שאני לא רוצה לסיים את חיי בצורה הזו".
הרגשת חנוקה?
"מאוד. מאוד. כי גם אמרתי לעצמי, באתי לעולם לבד, אני עוזבת את העולם לבד, והאבסורד הוא שאני צריכה לחיות עם מישהו במהלך כל הזמן הזה. לא הצלחתי להגדיר לעצמי, להבין איך זה קורה. אין לי את האחד ליד השני שצועדים יחד וחיים כל אחד את החיים שלו ומתקרבים. זה נהיה סוג של אחד על השני, סוג של השתלטות, ולא היה לי אוויר יותר, לא יכולתי. לא רציתי בזה יותר".
הפרידה הייתה יוזמה שלך?
"לא, גם תהליך. גם הצד השני לא היה מבסוט. כל הזמן עודדתי אותו שיילך, יעשה בשביל עצמו, יטפל בעצמו, כמו שאני מטפלת בעצמי - ואני מטפלת בעצמי, במיוחד עכשיו. המורה שלי ליוגה אומר לי שהוא לא מבין איך אין לי סוללה של עשרה פסיכולוגים, אבל אני בהשתדלות לבד, כי אני חושבת שככה החוויות שוקעות יותר עמוק. יכולים להגיד לך כל הזמן נו נו נו, אבל עד שאתה לא שם את היד באש ונכווה אתה לא יודע".
איך הילדים מתמודדים עם הפרידה?
"הילדים שלי טסים איתי כל חודש מגיל שלושה חודשים. הם ילדים שמסתגלים יותר בקלות לשינויים, הם רגילים שיש להם בית בארץ ובברצלונה. הם חוו המון מעברים, החיים שלהם לא היו סטטיים".
את רוצה עוד ילדים?
"ברור. תמיד אמרתי שהייתי רוצה שיהיו לי שבעה ילדים, כמה שלי וכמה מאומצים. אם תהיה לי את ההכנסה המספקת לזה, אז זו השאיפה".
מכטינגר, שנולדה באוסטרליה, החלה את הקריירה שלה בגיל 15, אז זכתה בתחרות "תגלית השנה", ומשם נסחפה לקריירת דוגמנות בינלאומית שכללה עבודה עם השמות הגדולים של עולם האופנה, מקרל לגרפלד ועד ג'ורג'יו ארמאני. בישראל היא שימשה בין היתר כפרזנטורית לחברות כמו "קסטרו" ו"הוניגמן". התלתלים הפכו לאייקון, והפנים היפות הפכו לשם מוכר בתעשייה העולמית. כשהייתה בת 21 עזבה את הארץ, גרה ארבע שנים בצרפת ומאוחר יותר עברה לברצלונה, שם חייתה שמונה וחצי שנים. לפני שש שנים, כשנולדה בתה הבכורה, מכטינגר החליטה לעזוב הכל ולהתמסר לאמהות. בנה נולד בהפרש של פחות משנתיים מאחותו, והמשפחה חיה בשמורת טבע, בתוך יער, בפארק קולסרולה, הסמוך לברצלונה.
לפני שנתיים היא חזרה לארץ, והשתלבה בקלילות בסצינת הדוגמנות. כעת היא מובילה את הקמפיין של "הגרה" ואת הקטלוג של מעצבת התכשיטים פאולה ביאנקו. "הדוגמנות היא לא האהבה הכי גדולה שלי, במיוחד אחרי כל כך הרבה שנים, אבל אין מה לעשות, צריך לעבוד ולעשות", היא מודה. מכטינגר התמקמה במושב תלמי אלעזר, במחסנים בבית הוריה, שאותם שיפצה בעצמה בזכות לימודי האדריכלות מעברה. היום מדובר בגן עדן קטן ופרטי שלה ושל הילדים. "יש חצר גדולה, בריכה, פינות יצירה. יש להם עולם ומלואו. הם לא רוצים ללכת לבית הספר ולגן, הם רוצים להישאר בבית. ואני לא מאשימה אותם".
נכון לעכשיו היא לבד, אבל עדיין מאמינה באהבה. גברים מתחילים איתה כל הזמן, באופן מאוד לא מפתיע, והיא לא פוסלת שום דבר על הסף: "מה, הפסקתי לחיות? מתתי? אני חיה את החיים. הכי חשוב לי ליהנות. אני יוצאת עם חברים ופוגשת אנשים. הכי חשוב לי שיצחיקו אותי ושיהיה גוד טיים, שלא ישפטו אותי ולא ינסו לחנך אותי. ברגע שמישהו אומר לי מה לעשות, הוא מיד מקבל כרטיס יציאה".
אבל זה לא שיש לה זמן פנוי בלו"ז בשביל דייטים. בשנתיים האחרונות היא סטודנטית במשרה מלאה בבית הספר למשחק "הדרך" של אייל כהן ורות דייכס. לימודים אינטנסיביים שנמשכים ימים שלמים. בזמן שהיא לומדת, אמא שלה משגיחה על הילדים. בנובמבר היא תחזור לשנה השלישית והאחרונה.
"זה בית ספר פרטי ושונה מכל המערכות הרגילות כמו בית צבי, ובגלל שאני בנאדם לא מערכתי, פניתי למסגרת שהיא טיפה שונה", היא מסבירה. "נרשמתי לבית הספר בערך חודש וחצי אחרי שחזרתי לארץ, אחרי 15 שנה שלא גרתי כאן, עם שני ילדים, בעל, מחסנים שאני צריכה לשפץ, לימודים מתשע בבוקר עד 12 בלילה, חמש פעמים בשבוע שהפכו לשש".
איך זה התחיל בכלל?
"בבית תמיד היו אומרים לי 'את היית צריכה להיות שחקנית', אבל לא יצאתי עם זה החוצה. כל שלב בחיים שלך הוא משהו שמגיע אם אתה מרגיש שאתה מוכן אליו. אם אתה לא מוכן אליו, זה נשאר בגדר חלום. אני הכי מבוגרת בבית הספר, אני האמא היחידה שם, יש לי עוד התחייבויות ואני גם גרה רחוק, כולם גרים בתל-אביב. כל השנה הראשונה נסעתי בתחבורה הציבורית, כי לא היה לי רכב. בשנה הראשונה עברתי תהפוכות גדולות בשביל להבין מה תהליך העבודה, איך מגיעים להצגה, איך ניגשים לטקסט, איך מבינים טקסט, איך מבינים דמות. אבל הניסיון שאיתו הגעתי לבית הספר הוא גם הפלוס הכי גדול שלי - טיילתי בעולם, פגשתי כל מיני תרבויות וצורות חיים, ואני יכולה להביא את הטקסט הכי קרוב אלי, מהחוויה האישית שלי".
הכיתה שלה מורכבת ברובה מבנות, סיטואציה לא פשוטה, במיוחד כשאת דוגמנית מוכרת שנאלצת להתמודד עם שובל של דעות קדומות בכל חדר שאליו את נכנסת. "היה להן קשה איתי בהתחלה, אבל ידעתי שהן יהיו כאלה. אבל עם הזמן אתה מביא את עצמך ומבין שיש בנאדם מולך. הוא אוכל, שותה, מעשן, עצוב, שמח, הוא חי, הוא לא רק התמונה שקיבלת, רגע קפוא בעיתון. עם הזמן הן הבינו שאני לא כזאת מאיימת או כזאת פלצנית, ושאני גם בנאדם".
את חושבת שתעזבי את הדוגמנות לטובת המשחק?
"אני לא אעזוב כל זמן שיהיה ביקוש, תמיד אהיה דוגמנית. פעם הלכתי לאיזו מכשפה צרפתייה, משושלת עתיקה של מכשפות, והיא אמרה לי משהו שעד היום אני מתקשה לעכל -'את תעבדי כל החיים'. מצד אחד, זה משמח, לדעת שתמיד יהיה ביקוש. מצד שני, אמא'לה - מי רוצה לעבוד כל החיים? אני רוצה לנוח".
יש חשש ליפול לקלישאת הדוגמנית שהפכה לשחקנית?
"ברור. ברור לי לחלוטין שזה לא יהיה קל, ובגלל זה עדיין לא יצאתי לשוק במובן מסוים, כי אני רוצה להרגיש בטוחה עם עצמי ומוכנה ומקצועית, בגלל שאני יודעת שמצפים ממני להרבה יותר. בגלל זה נרשמתי לשלוש שנים משחק ולא הלכתי לקורס, למרות שיש לי ילדים בבית שרק עכשיו החזרתי לארץ והם צריכים להתרגל לחיים חדשים. ידעתי שאני יכולה ללכת להשתתף באיזו טלנובלה ולעוף על עצמי, אבל זה לא מה שאני מאמינה בו. אני יודעת שאם אני רוצה להיות שחקנית ולתת מעצמי משהו אמיתי, אז אני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר".
איזו דמות הכי בא לך לשחק?
"מכוערת".
אין ספק שלראות את מכטינגר כמכוערת יהיה האתגר הגדול מכולם. בינתיים מתעוררת עוד שאלה שקשה לחמוק ממנה: פשר הרזון הבלתי ייאמן שלה. רק לאחרונה כתבו באחד ממדורי הרכילות שהסוד שלה הוא לעשן הרבה סיגריות ("הם כתבו מרלבורו ואני מעשנת קאמל, אינעל העולם"), ואפשר היה לחשוב שכמו הרבה דוגמניות אחרות, גם מכטינגר סובלת מהפרעת אכילה כלשהי. אבל גם לכאן נכנסת האמת הכואבת: היא רזה באופן טבעי. ואתם יכולים להיות בטוחים שהיא לא משקרת. למעשה, הקשר היחיד שלה להפרעות אכילה הוא מופע מחול שהיא צפויה להעלות בפסטיבל עכו בסוף החודש, יחד עם הרקדנית תום ברקאי, שיעסוק בנושא. מכטינגר תככב שם על תקן שחקנית.
"לצערי, אין לי הפרעות אכילה", היא צוחקת. "אני רגילה שאנשים רוצים לזרוק אותי מהחלון. אני מבינה את הקנאה, גם אני הייתי רוצה לחנוק את עצמי. אבל האמת היא שבאמת אין לי. אני אוהבת לאכול ואני אוכלת בריא, בעיקר את האוכל המבושל של אמא שלי. אני כמעט לא אוכלת בחוץ. אני חולת טחינה. תראי את כל המשפחה שלי, כולם ספגטי. אני מודה לאלוהים על זה כל בוקר".
את עושה ספורט לפחות?
"התחלתי לעשות יוגה".
מה עם ניתוחים פלסטיים? היית שוקלת לעשות?
"כרגע אין לי שום כוונות כאלה. גם הינקתי את שני הילדים שלי שמונה-תשעה חודשים, ואני יכולה להגיד שיש לי שקיות שוקו, אבל אין לי בעיה עם זה. זה מה שיש".
אז למה עשית החלקה בשיער?
"כי עמית עם התלתלים היא כאילו בלי אישיות, רק תלתלים. חשוב לי שיראו שאני מסוגלת לעוד דברים בדוגמנות, לא רק להיות עמית עם התלתלים".
אז כן מפריע לך כשאומרים עלייך את זה.
"שום דבר לא באמת מפריע לי. שיגידו מה שירצו, שיכתבו מה שירצו. כשהייתי צעירה הייתי מתרגשת מזה, היום זה באמת לא מעניין אותי. אבא שלי תמיד אמר שמי שמתעסק בחרא, החרא נדבק אליו. ואני ממש לא רוצה שחרא יידבק אלי, בדיוק להפך".
צילום: רון קדמי, סטיילינג: יונתן פרימרמן, איפור: ערן פל, שיער: ליאור גרין, סולו. חנויות בתל-אביב: פאן סטאף - דיזנגוף סנטר, קומה www.funstuff.co.il , 03-6291504 ,3, נוקס - פרישמן 42, ליאורה טרגן - שד' וושינגטון 20, בתיאום מראש בטל' 052-3259454, אלון לבנה - דיזנגוף 195, רובי סטאר - עמיעד 13, שוק הפשפשים, פסיה - נחלת בנימין 15, גדי אלימלך - נחלת בנימין 85, בוטיק ורנר - אלפסי 33, מיכל ומורן - ה' באייר 24, אמור - ה' באייר 74. רשתות : שרון ברונשר, יוסף, פקטורי 54, הגרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם