מודעות עכשיו: אוי למאזניים
בעולם של תופעות שמושכות מאתנו כל כך הרבה תשומת לב, איך בכלל אפשר בכלל להתחיל לדעת מה חשוב ומה לא? גילבר רובננקו-דיין עם מאמר חשוב או לא חשוב בכלל
הכי קל זה להיכנס לבלבול ולהיסטריה .
ואחר כך קיבלת קנס מביטוח לאומי, וזה היה מאוד חשוב, ואחר כך נשרף לך הבית וזה היה מאוד חשוב, ואחר כך החבר הכי טוב שלך מת - וזה היה כל כך כל כך חשוב, ששכחת מכל הדברים שהיו אי פעם חשובים ולא יצאת מהבית במשך שנה.
קל להתבלבל. קל להיכנס להיסטריה. קל משום שכל מה שקורה כאן בעולם התופעות מושך תשומת לב, אם ברעש גדול ואם ברעש קטן. ולרגע, אם לא לכמה רגעים, זה מרגיש ונחווה ממש-ממש חשוב.
כל מחשבה, כל רגש שחולף, כל אירוע בתוך עולם האירועים שלנו - הכול מתחנן לתשומת לבנו. אבל שום דבר אינו חשוב עד כדי כך שנשכח מה שבאמת חשוב.
שום דבר אינו עד כדי כך חשוב שנחבל בכל יתר הדברים שעוד רגע ויהיו גם הם כה חשובים.
ואנחנו שוכחים, ונזכרים ושוכחים שוב. ואף אחד גם לא יכול להגיד לנו, בשבילנו, במקומנו, מה באמת חשוב. את זה כנראה צריך לברר כל אדם לעצמו וגם כל פעם מחדש. כי אם למשל אני אומר עכשיו מה לדעתי האישית באמת חשוב: "הקשיבו הקשיבו, פיצחתי את הדבר והרי הוא לפניכם" - ודאי שאטעה. אני עשוי לומר למשל "העיקר הבריאות" ואז תגלו פתאום
שהבריאות שלכם לא כל כך חשובה לכם כמו הבריאות של הילדים שלכם.
ואז מישהו יגיד: "העיקר הבריאות של הילדים שלכם", ומישהו אחר יגלה שאם השמש לא תזרח מחר בגלל מלחמה גרעינית כוללת שווה לשלח כמה ילדים לחזית פירוק הנשק, אותם ואת בריאותם.
וגם אם תקראו מחר באיזה ספר רוחני אדיר מה חשוב באמת, כפי שניסח גדול הדור, הרי שמתישהו, אם לא מחר אז בשנה הבאה, תתאכזבו. כי ברגע שמישהו אחר נותן למה שבאמת חשוב צורה, או ברגע שאנחנו חושבים שתפסנו את זה בעצמנו ואנו מנסחים לנו מעין כתובת ברורה ומילים סופיות בהחלט - בין רגע הופך הדבר, בפשטות, לעוד דבר שסופו לחלוף מן העולם ככל הדברים, או לכל הפחות לפנות מקומו לדבר אחר.
אז מה עושים? מה הוא זה שבוחן את כל הדברים באשר הם? יהיה אשר יהיה, הוא בוודאי חייב להיות משהו שאינו משתתף בכל זה, משהו שלא ניתן למדוד אותו באמות המידה של "חשוב או לא חשוב". מוכרח שאם יש מין דבר כזה, זה בכלל לא יהיה חשוב אם הוא חשוב או לא, כי בעבורנו הוא ישמש ככלי, כסביבת עבודה טהורה, כפנס מאיר - להבין מה חשוב ומה לא.
לאתר של גילבר רובננקו דיין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם