טוסו לי מהעיניים: טיפוסים מעצבנים בטיסות
הם נוחרים, מציקים לדיילת, מדברים אתכם וחושבים שהתינוקות שלהם חמודים גם כשהם בוכים. כל הטיפוסים שלא תרצו לשבת לידם בטיסה
זה יכול להיות גבר, זה יכול להיות אשה, אבל מה בטוח, שניהם משוכנעים שמרגע שהתיישבו במושבם הצר במחלקת תיירים הם קנו את המטוס כולו, והדיילות המסכנות הן למעשה גיישות צייתניות שאמורות להיות
הפתרון: תשובות לקוניות וענייניות שיוציאו לדיווה את כל הרוח מהמפרשים.
כולם אוהבים תינוקות, אבל באותה מידה כולם היו מעדיפים לוותר על התענוג שכרוך בלטוס בטיסה עם תינוק מצווח. אי אפשר להאשים אותם. הלחץ באוזניים בהמראות ובנחיתות לא פשוט בכלל וזה לא שההורים יכולים להשאיר אותם בבית. הבעיה מתחילה כעל הטיסה נמצא רק אחד מההורים עם התינוק. המצב הזה הופך את אותך, השכן ממושב A18, לאבא או אמא ליום אחד.
זה מתחיל בהצגתכם בפני התינוק כדודים שלו, נמשך בבחינת הגבולות של התינוק עם קרובי המשפחה החדשים ונגמר ברצון העז של ההורה בכמה דקות לעצמו בשירותים, ובבקשה נימוסית אך אסרטיבית מצדו לקחת על עצמכם את ההשגחה על התינוק.
הפתרון: לא פשוט, אבל השתדלו מאוד שלא ליצור קשר עין עם הילד, ואם אין ברירה, שימו אוזניות ועשו הכל כדי להתרכז בסרט המשעמם שמולכם, אחרת תמצאו את עצמכם מקריאים את "מעשה בחמישה בלונים" בעוד האמא שלו ישנה שנת ישרים.
לפעמים כל מה שמתחשק בטיסה לילית ארוכה זה איזה דרינק חביב כדי להכניס קצת עניין לשעמום הגובר ולחושך שמשתרר בחוץ. אבל מה לעשות שיש כאלה שמתייחסים למטוס כאל בר בשמים ושותים עוד ועוד דרינק? אומנם כשטיפוס כזה מתחיל ממש להגזים,צוות הטיסה נכנס לעניינים ומרסן את הנוסע, אבל כשזה לא מגיע לקיצוניות וזה שיושב לידכם מתחיל לספר קצת יותר מדי על עצמו, לנשוף עליכם הבל פה של וודקה ולהיות טיפה יותר קולני כשכל מה שאתם רוצים זה לישון קצת - אתם הסובלים היחידים. בסוף אגב, הם אלה שמתעלפים על המגש של האוכל, ואתם נשארים ערניים מתמיד.
הפתרון: if you can't beat them - join them.
למעלה ממאה שנה עברו מאז שהאחים רייט הציגו את המטוס הראשון בעולם. טיסות נוסעים הן עניין שכיח, רוב האנשים הבוגרים טסו לפחות פעם אחת בחייהם ותאונות דרכים לא עלינו הן נפוצות בהרבה. ובכל זאת, אנשים שמפחדים מטיסות הם תופעה ידועה. מילא כשהם לוקחים איזה כדור הרגעה לפני הטיסה, או לחלופין מעדיפים לשוט בספינה כמה שבועות אל היעד, אבל כשהם מחליטים להישאר ערניים לחלוטין ואתם יושבים לידם, זה כבר נהיה מעצבן.
לשבת ליד טיפוס היסטרי בטיסה זה סיוט. עוד לפני ההמראה הוא מראה סימני עצבנות ונשאר חגור לכל אורך הטיסה. בהמראה ובנחיתה הוא כמעעט ועוקר את המושב מהמקום מרוב לחץ, ואם הוא יושב ליד החלון - תהיו בטוחים שהוא יבלה את כל הזמן בלהציץ מהחלון ולחפש מנוע בוער. מפגש כזה יכול להתפתח לשני כיוונים מבחינתכם: או שתגלגלו עיניים ותתפללו שזה ייגמר כבר, או שהפחד ידביק גם אתכם. מצד שני, אז לפחות יהיה לכם על מה לדבר.
הפתרון: אל תשתפו פעולה עם הפחדים. חייכו בנימוס ובהבנה ככל הניתן. או שהוא יירגע בעצמו או שהכי הרבה הוא יתעלף מרוב פחד.
לכאורה אין סיבה לשנוא את הטיפוס הזה. בסך הכל הוא הגיע לטיסה ממש עייף, ואין לו בעיה להירדם בישיבה, במקום עם אוויר מעט דחוס, בין שמים לארץ, עם צפצופים חוזרים ונשנים והודעות מהקברניט. העניין הוא שזה פשוט מעצבן. בעוד אתם מטפסים על הקירות כי את הסרט ששמו בטיסה כבר ראיתם או שהספר שהבאתם אתכם ממש משעמם, הוא ישן לו עם כיסוי העיניים המושקע שלו ולא מניד עפעף, גם כשעגלת הדיוטי פרי עולה להם על הרגל. וזה עוד דבר. תמיד הישנים הם אלה שיושבים במעבר, והגישה לשירותים עוברת בטיפוס ואקרובטיקה מעל הרגליים הפרושות שלהם. וכן, הם תמיד גם נורא גבוהים.
הפתרון: אין יותר מדי מה לעשות, מלבד נקמות קטנות ומתוקות בדמויו בעיטה קלה ברגל כשאתם הולכים לשירותים. גם אם תעירו אותו לכמה דקות ספורות, אתם את שלכם עשיתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם