צינורות: דברים שעשיתי בגלגול הקודם

פתאום הקול שלי השתנה, הפך להיות לא מוכר, לא נשי, פשוט לא שלי. הם דיברו מתוכי וסיפרו לי על גלגול בו הייתי מאסטרית באמנויות לחימה ביפן. סיגלית מחבר על היום שבו הבינה שהיא מתקשרת

סיגלית מחבר | 17/11/2011 11:05

עד היום כשאני נזכרת בכל המסע המטורף הזה שעברתי עולה לי חיוך של תירס על הפנים. התיישבתי על הספה שלה, עדנה אמרה לי שהטיפול אמור לקחת אותי ברברס אחורי לזיכרונות הנשמה מגלגולים קודמים כדי שאבין למה יש לי כאב בכתף בצד שמאל שלא עובר כבר שנים...התחלנו. או יותר נכון, הם התחילו לדבר ומתוכי.

פתאום הקול שלי השתנה, הפך להיות לא מוכר, לא נשי, פשוט לא שלי. הם דיברו מתוכי והתחילו לספר לי על גלגול בו הייתי מאסטרית באמנויות לחימה ביפן (מה שדרך אגב לא הרגיש לי מאוד מוזר היות ובגלגול הנוכחי למדתי נינג'יסטו חמש שנים והרגשתי שם הכי בבית שאפשר).

הסיפור התגלגל מאותו גלגול והגיע לקרב אישי שהיה לי עם מישהו שעשה מעשים לא טובים בעליל בנשים שהכרתי. נגדיר זאת במילים עדינות - הרגתי אותו במכה חזקה וחדה עם יד שמאל שלי. אהה !!! כבר עלינו על משהו.

הם לקחו אותי לרגע שבו עיכלתי את עצם העובדה שהרגתי מישהו צילום: SXC

אני נושמת וממשיכה. מסתבר שהייתי פעם מאסטר שאימן אנשים לנצל את הכוח שלהם בצורה חכמה, להימנע מלפגוע באחר ולשמור על אתיקה וטוב לב. הם לקחו אותי לרגע שבו עיכלתי את עצם העובדה שהרגתי מישהו. אתם שואלים מי זה הם בוודאי? ובכן, אין לי הסבר מדעי מעבר לכך שהם היו ישויות אור מממד 10 שהגיעו לשוחח אותי, או יותר נכון דרכי.

ואני לא מתנגדת, זכור לי שאני בתוך החוויה נטו. אין כאן ועכשיו.

יש רק את אותו הרגע בו אני מאסטר מכובד וידוע, מומחה. אני חוזרת לרגע הזה. מסתבר שלא היה לי קל לעכל את זה שהרגתי מישהו במו ידיי ובחרתי להעניש את עצמי ולאכול במשך עשר שנים רק אורז. נראה לי שביפן זה היה פשוט למדי, אבל זה הפיל לי אסימון לפנים, כי בחזרה לישראל ובחיים האלה עד גיל מאוד מבוגר הייתי מסוגלת לאכול כל יום אורז ובכיף, ותמיד חברות שלי צחקו עלי שאני לא מגוונת באוכל.

דוגרי, נלחצתי

וככה התחלתי. להבין שאני מתקשרת. המיומנות הזו באמת קיימת בנו, בכל אחד ואחת מאתנו. השאלה היא אם אנחנו בוחרים לפתח אותה ולאיזו מטרה.

אז, באותה תקופה כשבחרתי להתחיל להכיר את הכלי הזה שבתוכי שנקרא תקשור, עבדתי כדיילת אויר באל על. אני לא אשכח איך בכל פעם שהייתי עולה למעלה פיסית הייתי גם עולה רוחנית. מלאכים וישויות אור היו מגיעים אליי בכל טיסה ומעבירים לי מסרים, קולגות שלי במהלך הקורס דיילות אויר היו נראים לי כמו חייזרים. ואני לא צוחקת.

תופעה נוספת שהגיעה בתחילת הדרך היתה צמרמורת וזרמים חשמליים בראש לעיתים תכופות, וקושי להירדם בלילות. בקיצור, זה לא היה פשוט פיסית ורגשית. אפילו קצת מלחיץ.

שאלתי לא פעם כל מיני שאלות וקלטתי שהמסרים עוברים במדויק ומכוונים אותי. דוגרי, בהתחלה ממש נלחצתי. הקולות הגיעו בלילות ולא נתנו לי לישון, הקול שלי השתנה בכל פעם שדיברתי תוך כדי תקשור ולא ידעתי איך לשלוט בזה. מה שדחף אותי להמשיך היתה מעין ידיעה חזקה בתוכי שזה נכון, שזה ייעוד.

עכשיו, כמה שנים טובות קדימה לאחר שהטמעתי כמה תובנות במסע הפנימי, אני מאפשרת לאנשים להבין שתקשור זו יכולת שניתן לשלוט עליה ולכוון אותה לפי רצוננו; הדבר הראשון שקלטתי במסע הרוחני שלי הוא שהמיומנות לתקשור (קשר עם חלקים גבוהים) קיימת בכולנו, השאלה היא באיזה מינון, אופן ומה אנו בוחרים לעשות עם זה.

יכולת השליטה על התקשור היא שלי, הבחירה תמיד נמצאת בתוכי האם להשתמש בכלי הזה ובהדרכות גבוהות. ברגע שביקשתי מהם לא להגיע בלילות ולתת לי תשובות רק אם שאלתי, הבנתי שאני ממקדת את זה. ממש כמו מוזיקאי שלומד כיצד לכוונן את מיתרי הגיטרה כדי שהצליל יהיה מדויק. כיוונון ופרקטיקה זו השיטה גם בפיתוח יכולת התקשור.

ישנן טכניקות רבות כיצד לזהות שהתקשור מגיע ממקום נקי zweettooth cc-by

שנית, ההגדרות עם מי אני מתקשרת לא ממש חשובות משום שבכל פעם שאני עוברת שינויים ותהליך של עבודה פנימית. הדרכות נוספות מגיעות, משתנות, מתחלפות, בעיקר מתאימות עצמן לאדם שמגיע ומבקש הכוונה או ייעוץ. אז בסופו של דבר התקשור זה משהו חיצוני או פנימי? אם זה עובד לך ועובד לאחרים אז מה זה משנה?

שלישית, החוויה הרגשית כאן לפעמים קודמת לכל תובנה. מסרים רצוי לבקש לאחר החוויה שהיתה. כדי שחופש הבחירה והספונטניות לא ילכו לאיבוד בדרך . בכלל, לרוב היותר זה פחות. מה שמביא אותי לתובנה הבאה שבצינור התקשור הקיים בי ובך כדאי להשתמש במינון נכון. לא לאבד את עצמי
בתוך זה ולהיות תלויה בתשובות יותר מדי. להישאר אני. לפני הכל.

ישנן טכניקות רבות כיצד לזהות שהתקשור מגיע ממקום נקי, אצלי למשל, כאשר המידע עובר וזורם ברציפות ופתאום צץ לו שיעול קטן, זה סימן עבורי לקחת נשימה, לכוונן שוב את הצינור ורק אז להמשיך. או כאשר המילים שעוברות דרכי פתאום מאוד לא מוכרות, בשפה שהיא לא שלי, שפת מודעות אחרת לגמרי ..שוב נשימה. כינוון מדויק ואז ממשיכים.

הפשטות מנצחת ארז שמיר

מעבר לכל, זה המוטו שמנחה אותי בתקשור; לא להתערב בבחירה של אף אחד ולא לנבא עתיד. הרי ברגע שאתה מנבא מה הולך לקרות, למשל בין בני זוג, באותה שנייה משהו כבר השתנה במציאות, בנקודת המבט, בגמישות מחשבה או עשייה לרגע נתון...למה שאשלול למישהו את החופש לבחור בכאן ועכשיו מה מתאים לו? לכן מנקודת מבטי התקשור הנקי והמדויק הוא נכון אך ורק לכאן ועכשיו. גם ככה הכל משתנה תוך כדי תנועה.

הפשטות מגיעה מהעוצמה. אחרי שהצינור התקשור דרכי הפך להיות מחודד ועוצמתי, ובעצם הפך לכלי מרכזי בעיסוקי שמעניק שרות לאנשים, הבנתי דבר נוסף חשוב; כל תובנה גבוהה, כל שינוי תפיסה כדי שתיצור תוצאה ביומיום רצוי להפוך לפעולה.

הפשטות בסופו של דבר מנצחת.

לבלוג של סיגלית מחבר