למי אכפת מקוואלי: סיכום שבוע האופנה הישראלי
חשבו שזה יהיה פלופ? אז טעו. שבוע האופנה היה במקום הנכון בזמן הנכון והדופק חזר לפעום בעורקיה של התעשייה הישראלית
מעצבים מקומיים הוכיחו שיש לנו מה להציע, או לכל הפחות על מה לעבוד. כשמעצבים ותיקים כדורין פרנקפורט, ששון קדם, גדעון אוברזון, טובל'ה ויוסף הציגו לצד מעצבים צעירים כאלון ליבנה, יניב פרסי ותמר פרימק, לרגע היה נדמה שמתרחש כאן נס.
נכון שהיו כמה וכמה רגעים מביכים של תקלות טכניות, אי סדר בחלוקת כרטיסים או צרות עם מקומות הישיבה. נכון שעורכת "ווג" האיטלקי פרנקה סוזאני הבריזה ברגע האחרון. בכל זאת אפשר להכתיר את שבוע האופנה כהתחלה של דרך חדשה, ואת הבלגן לפטור בקלות כחבלי לידה. שבוע האופנה השיב את תשומת הלב אל התעשייה הנשכחת ועורר שוב את הגאווה שביצירה מקומית, מקורית ויצירתית, שרק התחזקה למראה דוגמניות שאפילו אחת מהן לא נפלה על המסלול.
אורח הכבוד רוברטו קוואלי, שהציג את קולקציית קיץ 2012 יחד עם דגמי וינטג' נבחרים, הדגים איך עושים את זה במגרש של הגדולים. גם מי שלא משתגע על המותג האיטלקי היוקרתי הנוטה לפרחיות לא נשאר אדיש בפני העושר, הדיוק, המורכבות וערבובי הסגנונות שיצרו יופי עוצר נשימה. התצוגה היתה בדיוק מה שאופנה נועדה להיות - פנטזיה במיטבה.
בגזרה המקומית התצוגה הטובה ביותר היתה זו של דורית בר אור, שהיא עיצבה יחד עם בוגרת שנקר חן כהן, בשם Pas Pour Toi ("לא בשבילך" בצרפתית). הקהל, שעמד והריע בסיום התצוגה, שלוותה בנגינת אום כולתום האלמותית, צדק. בר אור קלעה במדויק: הקולקציה עוצבה כולה בצבעי שחור וזהב
נראה שהיא יודעת בדיוק מה נשים ישראלות רוצות: שיק, גזרות מחמיאות ומראה זוהר ולא מתאמץ. ההצלחה האמיתית של בר אור היתה בתרגום השראה מקומית לאופנה בינלאומית: הגלביות של הרב עובדיה יוסף, הרוח של משכית והסטיילינג הפריזאי הציגו מפגש יפהפה בין מזרח ומערב, והיו גולת הכותרת של התצוגות בשבוע האופנה. היתה זו גם התצוגה שמשכה את עיניהם של המבקרים הזרים, ולא בכדי; תרגומים לאופנה שמוצגת בפריז ובמילאנו לא צריך לחפש בישראל. הכוח שלנו טמון ביכולת להפיק דבר חדש ומעניין, כזה שמתכתב עם המקום אך גם עם העולם ועם רוח התקופה.
גם ששון קדם הצליח לרגש עם "מקום", קולקציה שהוקדשה לזכר אביו והתאפיינה בכתב ידו המוכר של קדם: עתיר בד ודיגום חופשי פיסולי, עם השראה יפנית והרבה מעוף ותעוזה, שהתבטאה בבדים כמו טול רב נפח.
בתחרות המעצבים הצעירים, שבמסגרתה הציגו עשרה מותגים ומעצבים קולקציה ראשונה, זכה ישראל אוחיון. אוחיון הציג קולקציה שהתבססה ברובה על פרויקט הגמר היפה שהציג השנה בשנקר, ויעצב עבור רנואר - נותנת החסות - קולקציית קפסולה שתימכר ב-100 חנויות הרשת.
באותה תחרות בלט גם המותג First Kiss, שהציג קולקציה שחורה ומרשימה במורכבות גזרותיה אך גם לבישה ומעודנת. תצוגת הסטודנטים של שנקר היתה מהיפות שנראו על המסלול, גם אם קשה לשער מה יקרה ליצירתיות במפגש עם העולם האמיתי. אלון ליבנה חתם את השבוע בתצוגה יפה ונטולת גימיקים שחשפה עבודת יד מרשימה.
הצבע השחור היה אחד המוטיבים הבולטים במרבית התצוגות, ואין לפרש זאת אלא כבחירה לא אמיצה. שבוע האופנה הנוכחי נועד להציג את קולקציות הקיץ, אלה שמתאפיינות ברחבי העולם בשפע של צבע. צבעי השחור והלבן החד-גוניים היו בחירה בטוחה, משעממת וחוזרת על עצמה. עוד דברים שאכזבו היו הגודש בשמלות ערב וכלה על חשבון בגדי הקז'ואל; המחסור בתצוגות גברים; ומטר השדיים החשופים שהיו פרובוקטיביים, אבל באייטיז.
שבוע האופנה המתחדש לא נועד למשוך בשלב זה קניינים, אלא ליצור מודעות. האסטרטגיה הזאת אכן הוכיחה את עצמה ויצרה באזז היסטרי בתקשורת המקומית והזרה. כ-1,000 מעצבי אופנה פועלים בישראל - מספר חסר תקדים - ונותר רק לקוות שבעונה הבאה ישתתפו גם מעצבים כמו ויקטור בלאיש, מאיה נגרי, קום איל פו, אליאן סטולרו, ירון מינקובסקי וליאורה טרגן. מקוואלי, אגב, היה לנו מספיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם