ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

עד 21 תגיע לירח: למה אנחנו מחכים ל"פוראבר 21"?

מדוע רשת "פוראבר 21" מתקבלת כאן בקול מצהלות? לאו דווקא בגלל ההצהרה האופנתית, אלא בעיקר בגלל שאנחנו ג'אנקיז של אהבה עולמית

"עכשיו, כשגם 'פוראבר 21' מגיעים לארץ", הסבירה לי בתי המתבגרת, "אין סיבה לנסוע לחו"ל". לגבי מי שמבחינתה "ספיגת תרבות אירופית" משמעה אוויר מזגנים באאוטלט בצפון לונדון, היא לגמרי צודקת.

- מה יש למנכ"ל הרשת להגיד?

אנחנו עושים את עצמנו שטיח לרגלי כל רשת ששמה נכתב בלועזית, רק תבואו (והן באות, בהמוניהן). כך קידמנו בזמנו את בואה של "גאפ" האמריקאית בשלטים שצועקים Hello Tel Aviv. אנחנו, התל-אביבים, הרי מדברים אנגלית שוטפת, בעיקר באזורי ה‭Azrieli Center-‬, כך במקור. העובדה שמדובר ברשת שימי תהילתה מאחוריה, ונתפסת היום בעיקר כמלכודת לתיירים א-אופנתיים, ממש לא הזיזה לנו.

הגאפיות הפועמת בעורקינו היא כאין וכאפס לעומת אקסטזת ה‭H&M-‬ ששטפה אותנו. הרשת, שחרתה על דגלה את הבינוניות האולטימטיבית, ביקשה לשתף אותנו בזכות להתגלגל בין מדפי מקדש הטקסטיל. הכפר הגלובלי מעולם לא נראה כפרי יותר. אם החיים הם בית ספר, הרי ש‭H&M-‬ היא זו המספקת את התלבושת האחידה. ואל תטעו, מדובר באחידות שמעמידה את מדי הצבא המאואיסטיים בקצה הסקאלה של ההתפרעות האינדיבידואליסטית.

כדי להשלים את ההשתלטות (העוינת?) גם "אולד נייבי" ו"בננה ריפבליק" כבר ממש כאן. ועכשיו הרשת האמריקאית הנחשקת, המלכה האם של הלבשת "גם אנחנו יכולים להיראות כמו פריס הילטון", "פוראבר 21" נוחתת אצלנו. כמו ששורר בזמנו שלמה ארצי, "יותר מזה אנחנו לא צריכים". הקסטרואידים מאבדים את העשתונות (אין דרך אחרת להסביר את הדוגמן שלהם המרוח על שלטי החוצות, חנוט בתוך צינור ג'ינס), כאילו - בני האלים נוחתים בארץ הקודש, והולכים למחוק מהמפה שנים של יזע מייצור מקומי (בסין).

הזיקפה הלאומית שלנו, בואו נודה, די בקאנטים. את מעט הריספקט שקוששנו אי אז באנטבה כבר מזמן

החרבנו במו ידינו. אנחנו לא מלכת הכיתה במסיבת הדיסקו של "העולם הנאור", יותר החנון המחוצ'קן. אף אחד לא רוצה לשחק איתנו בהפסקה, שלא לדבר על להזמין אותנו אליו הביתה.

רשתות האופנה הגלובליות שפותחות אצלנו סניפים, מאפשרות לנו לרגע להרגיש כמו כולם. פתאום עושים מסיבה ואנחנו מוזמנים. אם גם לנו יש "גאפ" ו-Zara ו"אמריקן אפרל" ו"פרנץ' קונקשן", ועכשיו גם לנצח נוכל להיות בני ‭,21‬ מה יכול להיות יותר טוב מזה? סוף סוף שברנו את תקרת הזכוכית מעל הראש וקיבלנו אישור לשלם בכספנו, כדי שנוכל להסתוות בין אלה שעד היום לא אמרו לנו שלום במסדרון.

אנחנו לא לובשים את הג'ינסים העבשים של "גאפ" או את הג'גינג הכעור מ‭H&M-‬ כי אנחנו חושבים שהם עושים לנו תחת מושלם, אלא כי מבחינתנו הם אישור לזה שאוהבים אותנו. והתחושה הזו שווה לנו הרבה יותר מתחת מושלם. כאלה אנחנו - ג'אנקיז של אהבה עולמית. אז בהינתן ההזדמנות, אנחנו נעמדים בתור וסוחטים עד תום את טיפות החיבה שמעניקות לנו אימפריות הסקיני ג'ינס. זה לא שאנחנו מתנגדים להיות "מיוחדים", אנחנו רק רוצים להיות מיוחדים-כמו-כולם. העובדה שאנחנו מרהטים את הבית שלנו בשוודית ומתלבשים באמריקאית, מקרבת אותנו לנורמליות הנכספת.

לצורך כך אנחנו מוכנים לסבול, והרבה. את ההתנשאות של מוכרות ה"לא לגעת במקופלים", את המידות שלא הביאו בחשבון תחת ים תיכוני, את המחירים המתורגמים מיורו, את חגורות המותן הרחבות שנראות כמו אקססורי של לוחמי סומו, ואת ההחלטה התמוהה של אלוהי טרנד עלום להחזיר את חולצות הבטן. נוותר על בתי הקולנוע בקניונים ונמיר את המסך הגדול שלהם במדפים עמוסי גופיות מסודרות לפי צבעים. העיקר שנדע שאי שם, במדינה עם חורף אמיתי ומבטא בריטי, למשל, צועד ברחוב תאום האופנה שלנו. ויש מצב שחייזר שצופה בכוכב שלנו מן השמיים, לרגע אחד לא ידע להבדיל בינינו. ואולי, מי יודע, אפילו יאהב אותנו קצת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...