אפקט פיגמליון: תערוכה לז'אן פול גוד
האמן הצרפתי ז'אן פול גוד יצר נשים מושלמות הרבה לפני שהמציאו את הפוטושופ. תערוכה רטרוספקטיבית בפריז מבהירה למה הוא מכנה את עצמו "פרנץ' קורקשן"
דרך ג'ונס בחן גוד את מודל היופי הנשי, בקליפים שיצר לשיריה (בהם "ליברטנגו" המפורסם) ובאינספור תצלומים איקוניים שיצר, שאת מרביתם העביר מניפולציות ידניות של גזירה וחיתוך. הוא שינה את הפרופורציות שלה, הגביה, האריך, העצים וחידד את דמותה הזוויתית של מי שהכיר בסצנת הדיסקו הניו יורקית בסוף שנות השבעים, והיתה לבסוף גם לאם בנו הראשון. "תמיד הייתי אדם מאוד רכושני", סיפר גוד בפתיחת התערוכה, שחדר שלם בה מוקדש לדמותה של ג'ונס. "למרות שגרייס היא אדם, פשוט לא יכולתי לתת לה ללכת. היא היתה שלי. הדבר שלי."
גוד, בן ,71 התפרסם בעיקר בשנות השמונים כאחד הארט דירקטורים והצלמים הנועזים והבולטים של התקופה. כרב-אמן שלא ידע גבולות הוא עסק באופנה, איור, עיצוב גרפי, כוריאוגרפיה, צילום וקולנוע. הוא יצר מאות קליפים, אירועי ענק, פרסומות וקמפיינים - שממשיכים להשפיע על עולם הפרסום עד היום - עבור מותגים כשאנל, פראדה, סיטרואן, קודאק וגלרי לפייט, ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם מעצב האופנה אזאדין אלאיה.
התערוכה שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון לאמנות דקורטיבית בפריז היא הרטרוספקטיבה הראשונה שמוקדשת לעבודתו של גוד, ונסקרות בה בהרחבה 40 שנות הקריירה הענפה שלו. היא לוקחת את המבקר למסע אל תוך הדמיון שלו דרך עבודותיו השונות - כמאייר במגזין "מארי קלייר", כארט דירקטור במגזין "אסקווייר" בשנות השישים והשבעים, ומשם לצילומים, עבודות וידיאו, ציורים, תלבושות וחפצים. כמחווה לממד התיאטרלי בעבודתו נכנסים המבקרים לתערוכה דרך במה שווילונות קטיפה אדומים פרושים משני צדיה.
דמות בשמלת קרינולינה שחורה, המתנשאת לגובה עצום של כמעט עשרה מטרים, מסתובבת על צירה במרכז התערוכה ומסמלת את אחד האירועים שהיו לאבני דרך בקריירה של גוד. בשנת 1989 הוא הוזמן בידי ממשלת צרפת ליצור תהלוכת ענק בפריז לציון 200 שנה למהפכה הצרפתית, ובתהלוכה נתן דרור לכל הפנטזיות הפרועות שלו וביים מופע גרנדיוזי מלא חיים והומור. לאורך השאנז אליזה הוא יצר מצעד צבאי שהפך לתהלוכה צבעונית שערבבה בין מוצאים אתניים והשראות תרבותיות.
במקום להאיר את השאנז אליזה בחר גוד לצייד כל אחד ממאות הנגנים בתהלוכה העצומה בגוף תאורה משלו שהופעל על ידי בטריות. במחווה לבריטניה רקדו רקדנים אנגלים תחת גשם מלאכותי שיצרו כבאיות, וכמחווה לרוסיה רקדו רקדניות רוסיות תחת שלג מלאכותי שכיסה את השדרה כולה. הבובה בשמלה העצומה המסתובבת עוצבה בדמותה של מי שלבשה את השמלה במקור בתהלוכה, והיתה גם היא מוזה של גוד, הדוגמנית הצפון אפריקאית פארידה קלפה. מאחורי הבובה ניצבת רפליקת עץ של רכבת בגודל אמיתי ששימשה בתהלוכה, לצד תצלומים וסקיצות שיצר גוד לתהלוכה, לתלבושות ולעיצוב הסט.
גוד נוהג לכנות את עצמו "פרנץ' קורקשן" - התיקון הצרפתי - על משקל המותג "פרנץ' קונקשן". בכינוי התייחס לעבודות שבהן "תיקן" את הדמויות הנשיות שצילם, כמו ביורק, הדוגמנית טוקי סמית ואשתו הנוכחית, קארן פארק. את כולן עיוות ושינה לפי פרופורציות גוף חדשות. כיום מזכירות התמונות עיבוד תמונה בפוטושופ, אלא שגוד יצר אותן 30 שנה לפני המצאת התוכנה. אז הוא ניסה לקרוא תיגר על הגבול שבין האמיתי והמזויף. "האימג'ים שלי הם מעל הכל מטאפורה שנועדה לספר סיפור", מסביר גוד בספר המלווה את התערוכה, "ז'אן פול גוד - חייו, עבודותיו". "תמיד ראיתי בעצמי מתלמד, ולקחתי את הזמן כדי להתנסות".
קודאק אף שאבו השראה מעבודותיו של גוד ביצירת התדמית של החברה בשנות השמונים, בימים שבהם המחשבה שצילום במצלמות פילם ייעלם נראתה מופרכת לחלוטין. "בצילום של גרייס ג'ונס 'בכי עכשיו, צחקי אחר כך', עיניה החתוליות אדומות וגופה חתוך בקווים זוויתיים, שדימו לה צורה תלת-ממדית. זוהי הגרסה המתוקנת של גוד לאידיאל היופי", אמרה סלמון.
יחסיו המורכבים של גוד עם הגוף האנושי מקבלים ביטוי בתערוכה דרך העיסוק האובססיבי בשאלה מהו מודל היופי האנושי, והוא אינו מהסס לעשות זאת באמצעות התערבות מלאכותית. למרות זאת מתעקש גוד כי גישתו מעולם לא הביעה אגרסיביות כלפי נשים. כפי שסיפר בפתיחת התערוכה, "אלה יחסים המבוססים על דבר אחד בלבד: אהבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם