ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

חייבים לדבר על טילדה: היופי החייזרי של טילדה סווינטון

מוזה, אייקון ומופע של אישה אחת - עולם האופנה סוגד לטילדה סווינטון, השחקנית הכי אינטליגנטית ומקורית של תקופתנו

עבור מעצבים רבים מקומה של טילדה סווינטון בסצנת האופנה זהה כמעט לתפקידה האדיר בעולם הקולנוע. המראה האנדרוגיני על גבול החייזרי שלה - בשום צורה לא מודל היופי הקלאסי - הצליח להפוך אותה לאחת מאייקוני האופנה הגדולים של זמננו. יותר מעשור היא משמשת מוזה למעצבי-העל הגדולים בעולם, מככבת בקביעות בהפקות אופנה ועל שערי מגזינים, משמשת פנים של מותגי אופנה ותכשיטים ומפגינה בקביעות על השטיח האדום את אהבתה העמוקה לאופנה ולעיצוב ומתהדרת בלבוש אמיץ ובלתי שגרתי ולוכדת במדויק את הלך הרוח האופנתי הנכון לאותו רגע.

באופן מפתיע, עד לשנת 2000 העניין של סווינטון האוונגרדית באופנה שאף לאפס. אך כשנגמרו הצילומים לסרט המיינסטרים הראשון שלה, "החוף" לצד לאונרדו דיקפריו, הדברים השתנו: היא נדרשה להיות נוכחת על השטיח האדום לצורכי קידום הסרט. היא היתה אובדת עצות מול עולם האופנה והסלבריטאיות, ופנתה אל חברה הקרוב ג'רי סטאפורד בבקשה לעזרה.

סטאפורד, אז מנהל קריאטיבי בחברת הפקה והיום האיש שמפקח על כל צילומי הפקות האופנה והפרסום של סווינטון, פתח בפניה דלת לעולם חדש שעתיד לסחוף אותה בסערה. בראיון ל"ווג" הבריטי סיפר סטאפורד לאחרונה: "בתקופה ההיא טילדה לא רצתה לגעת באופנה במקל. היא לא רצתה ללבוש שום דבר שיצר מישהו שהיא לא מכירה. זה היה בלתי אפשרי להביא מתלה מלא בבגדים, לדחוס אותה לשמלת זהב של 'ורסאצ'ה' ולבעוט אותה אל השטיח האדום".

מאז פצחה סווינטון ברומן סוער עם עולם האופנה, והראשונים לאמץ אותה כמוזה וכמושא הערצה היו צמד המעצבים ההולנדים ויקטור ורולף, שראו בה אישה מודרנית חסרת גיל. "טילדה היא כל כך אינטליגנטית וחופשייה ברוחה", אמרו עליה השניים בראיון ל"אינדקס מגזין". "היא בדיוק האישיות שאנחנו רוצים שתלבש את הבגדים שלנו - אנשים שקובעים את החוקים של עצמם".

שיאו של שיתוף

הפעולה בין השחקנית לשניים היה בסתיו-חורף 2003 - הקולקציה "מופע של אישה אחת", שנוצרה בהשראתה והוקדשה לה. סווינטון, שכתבה וביצעה את הפסקול שליווה את התצוגה, היא שפתחה אותה, ומיד אחריה יצא אל המסלול צבא דוגמניות שנראו כולן כשיבוט שלה. בסיום התצוגה היא הובילה את עדר המשוכפלות אל סוף המסלול כשברקע קולה המוקלט אומר שוב ושוב את המשפט "יש רק אחת ממך".

סווינטון הבריטית, 51, היא מהשחקניות המוערכות היום בהוליווד, בקולנוע האוונגרדי ובתיאטרון. הרזומה המפואר שלה כולל סרטים כמו "אורלנדו", "מייקל קלייטון" (תפקיד שזיכה אותה באוסקר), "נרניה", "אני אהבה", והאחרון והמדובר - "חייבים לדבר על קווין". לא פעם היא כונתה "זיקית" בזכות יכולתה הווירטואוזית להיכנס אל עורן של דמויות מגוונות ולנוע במעברים חדים בין תפקידים שונים, תקופות בזמן וזהויות מיניות. אותן תכונות, כך נראה, שמהן עשויה גם אגדת אופנה אמיתית.

היא החלה את דרכה באמצע שנות השמונים כשחקנית תיאטרון וטלוויזיה. נקודת מפנה משמעותית בקריירה שלה הגיעה כשהבמאי הבריטי האוונגרדי דרק ג'רמן ליהק אותה לסרטו "קרוואג'יו" (1986), ובהמשך לשבעה סרטים נוספים שביים. את הפריצה הגדולה שלה עשתה בשנת 1992 כשכיכבה בסרט "אורלנדו", המבוסס על ספרה של וירג'יניה וולף, כגבר בתקופת המלכה אליזבת הראשונה שהופך לאישה במאה ה-18.

היא אם לשניים וחיה עם האמן סנדרו קופ, שצעיר ממנה ב-17 שנה. במהלך השנים התבלטה בהעדפה מובהקת אל האמנות והאופנה העילית על פני הסלבריטאות: בין השאר שיתפה פעולה עם המוזיקאי פטריק וולף, ויצרה מיצג בגלריית סרפנטיין בלונדון, שבמהלכו נראתה ישנה במשך שבוע בתוך קופסת זכוכית. הרצון שלה לשנות ולשבור את מוסכמות עולם האופנה ניכרו היטב בטקס האוסקר בשנת 2008, שבו זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על משחקה בסרט "מייקל קלייטון". שמלת הקטיפה השחורה של "לנוון" שעיצב עבורה אלבר אלבז היתה אנטיתזה מוחלטת לשמלות הנשף התיאטרליות האופייניות לטקס, ועוררה ללא מעט ביקורת.

"ביקשתי מאלבר שמלה שתמשוך כמה שפחות תשומת לב ושתגרום לי להרגיש בנוח כאילו לבשתי פיג'מה", היא סיפרה בהמשך למגזין W. "לא שיערתי ששמלה כל כך פשוטה ושיקית שיכולתי ללבוש בפריז או בברלין תבלוט כמו גיבנת באל.איי". על אותה שמלה סיפר סטפורד בראיון למגזין "ווג" הבריטי שהיא זכתה לביקורת איומות, "אבל נוצרה בדיוק כדי לשבור את התבנית. זה היה אתגר, אבל בראייה לאחור היתה לשמלה הזאת השפעה עצומה על האופן שבו אנשים שפטו את הדרך שבה שמלה אמורה להילבש על השטיח האדום".

בשנים האחרונות היא משמשת כפנים של מותג הסריגים הידוע "פרינגל אוף סקוטלנד" ושל מותג התכשיטים "פומלטו". היא גם כיכבה על שערי מגזיני אופנה רבים, בהם "אסקוויר" ו"אקנה פייפר". הבולט שבהם היה שער המגזין "דייזד אנד קונפיוזד" באפריל 2010, שהודפס בשתי מהדורות שונות: באחד טילדה מצולמת במראה הנערי המדגיש את מבנה עצמותיה החדות ובשיער קצר ובהיר, ובשני בשיער גלי, שופע וגולש, במראה רך ונשי.

היא היתה גם השראה עבור מעצבים רבים נוספים, כמו פיבי פילו בבית "סלין", סטפאנו פילאטי בבית "איב סן לורן" וראף סימונס מבית "ז'יל סנדר", שעיצב עבורה מלתחה שלמה בסרט "אני אהבה". "בשביל שמישהו יידע למה את זקוקה כדי להרגיש בנוח, הוא צריך לדעת מי את", סיפרה בראיון למגזין "W". "כשמעצבים כאלה יוצרים בשבילי בגדים, זה כמו שמישהו מבשל עבורך בדיוק את מה שאת הכי אוהבת לאכול".

אך מבין כל אנשי האופנה שכה מחבבים אותה נדמה שהיא שומרת אמונים בעיקר למעצב היידר אקרמן. הם נפגשו בשנת 2002, ובשנים האחרונות הקשר העמוק ביניהם הולך ומתהדק. המעצב בן ה-41 נולד בקולומביה ואומץ על ידי הורים צרפתים, למד עיצוב אופנה באנטוורפן וב-2001 הקים את המותג הנושא את שמו ומתאפיין בשילוב מדויק בין חייטות לדיגום חופשי אוונגרדי. בשילוב עם צבעוניות יוצאת דופן הוא הצליח ליצור שפה חדשנית ושונה שהתבלטה מיד בתעשייה. אקרמן נחשב למעצב שנהג להתחבא מאחורי הקלעים תקופה ארוכה, עד שהיה אחד המועמדים המובילים בשנה שעברה להחליף את ג'ון גליאנו ב"דיור".

סווינטון היתה מהראשונים לזהות את ילד הפלא החדש, ופנתה אליו אישית לאחר שהציג קולקציה שנייה בפריז. היא אימצה אותו אל לבה והחלה ללבוש באומץ את בגדיו הבלתי שגרתיים על השטיח האדום. שיתוף הפעולה בין השניים הלך והתהדק מאז, ואקרמן עיצב עבורה שמלות רבות, בין השאר את השמלה שלבשה בפרימיירת הסרט "מוכרחים לדבר על קווין" ואת השמלה שלבשה לטקס גלובוס הזהב האחרון.

"הדבר שאני אוהב בטילדה הוא שכשהיא עושה משהו, היא עומדת מאחוריו בלי לחשוש אם אנשים יאהבו את זה או לא", אמר אקרמן לאחרונה בראיון לעיתון האופנה Women's Wear Daily. "זה מאוד מעניין כשאישה לובשת משהו שיש בו מעין כיעור. זה לפחות גורם לך לתהות. לא הכל נע סביב חזה יפהפה או ליפסטיק אדום וישבן מושלם. בשנות השישים היו לנו ג'ינה לולובריג'ידה וסופיה לורן, והן היו פנטסטיות, אבל עכשיו תפקיד האישה צריך לנוע קדימה, וטילדה גורמת לכך לקרות".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...