בעקבות המילים: טיולים מהספרים
לא מעט מקומות בישראל זכו לככב בספר כדמות של ממש: ירושלים של דויד גרוסמן, נהלל של מאיר שלו, תל אביב של יעקב שבתאי ועוד. 10 הצעות לטיולים בעקבות הספרים
בלתי אפשרי לתאר את גיבורת הרומן הראשון של לפיד, פאניה, מבלי לציין את ראש פינה, המקום שבו התאהבה בארץ ישראל ובחרה להכות שורשים. פאניה, שבורחת מהפוגרומים ברוסיה לאחר שנאנסה, מתחילה בעבודה חלוצית בגיא אוני, ראש פינה של היום, ומהלכת
בין העצים של הקיבוץ בגליל, מתארת נאמן את זיכרונה מקיבוץ יחיעם, בסיפור שנע בין תיעוד היסטורי ופוליטי לבין החוויה האישית המשותפת שלה ושל חבריה לקיבוץ, יחד עם סיפור הוריה ניצולי השואה. במהלך תיאורי האירועים ההיסטוריים וסיפור הניכור שנוצר בינה לבין הוריה, פוסעת נאמן ביחד עם חברי קבוצתה בשדות של יחיעם ומביאה לפני הקוראים סיפור התבגרות בקיבוץ, עימו יכול להזדהות כל מי שנולד וגדל במציאות הכמעט בלתי אפשרית של הקיבוץ בעבר.
אמנם היישוב ברומן הביכורים של שלו בעמק יזרעאל הוא חסר שם, אך הוא, "עשו" ו"פונטנלה" מהווים שלושתם יחד, מראה מקום וזמן לתקופת ראשית ההתיישבות בעמק ומשקפים בבחירת השמות בהם, התיאורים ההיסטוריים ותיאורי הנוף, את ראשית ההתיישבות הציונית בעמק יזרעאל. שלו, יליד נהלל, מטביע בכל אותם הספרים את נופי הארץ, האדמה וההיסטוריה שלה באופן שניתן להתחקות אחריו במקומות עצמם, בתצפית על העמק, ובביקור בבית הקברות ההיסטורי במושב הייחודי.
הרומן הראשון של הקולנוען שמי זרחין, מתרחש בטבריה, עיר הולדתו. זו אינה הפעם הראשונה שזרחין ממקם את סיפורו בעיר, הוא עשה זאת קודם בסרטו "אביבה אהובתי" מ-2006. הספר, כמו בסרטו "הכוכבים של שלומי", עוסק במשפחה לא מתפקדת, אך החידוש בספר הוא השימוש שזרחין עושה בנופי עירו – עולם עשיר ולעתים מוגזם הנובע כולו מחוויות וזיכרונות היוצר.
כבר בהתחלה אנו עדים לדמות האם ששומעת שהכינרת גואה ועומדת להציף את הקיבוץ ומיד רוצה לנסוע לראות, בעוד האב נוזף בה "אני לא נוסע עכשיו עד שם רק כי מתחשק לך לראות איך הקיבוצניקים שאת שונאת טובעים בים." מפי האם ניתן גם לשמוע ביטוי מסוים לרגשי הנחיתות של טבריה, כאשר היא מדברת על ניצולי שואה שעברו לגור לידם ש"כמעט נשרפו במחנות ובסוף גם זרקו אותם בטבריה במקום לעשות להם כבוד ולתת להם בית יפה בתל אביב או ירושלים". סיפור התבגרות בצל העיר הצפונית המקופחת.
הרומן השני של מחברת "למאטיס יש את השמש בבטן" חוזר עם גיבורת הרומן הראשון ריבי, אל שנות התבגרותה בחיפה של שלהי שנות ה-70. דרך היומנים שניהלה באותה תקופה, מתגלה סיפור האהבה בין ריבי לבין מורתה מיכאלה בתיאורים סוחפים ומביכים לקריאה לפרקים. כאשר לצד סיפור האהבה הלא שגרתי הזה, מטיילת קציר בנופי ילדותה בחיפה בטיילת, בעיר התחתית ובהדר, באופן שניתן להתחקות אחריו עוד היום, בשכונות ומקומות שכמעט ולא השתנו.
סיפור הידידות בין שרה אהרונסון (מ"שרה גיבורת ניל"י" של דבורה עומר) לבין ביאטריס, ציירת אנגליה המטיילת בארץ ומגיעה בין היתר, לזכרון יעקב של תחילת המאה הקודמת. בניסיונותיה לצייר את פרחי התנ"ך, מאבדת הצליינית את דעתה בארץ הקודש, ובעודה טובעת בין קדושתה של ירושלים לבין "המושבה היפהפייה", כפי שהיא מכנה את זכרון יעקב, היא כותבת לחברתה ונסה, אחותה של וירג'יניה וולף.
הרומן שנבחר לספר הטוב ביותר שנכתב בעברית מאז קום המדינה, נחשב בעיני רבים גם כספר האולטימטיבי של העיר תל אביב. שלוש הדמויות הראשיות משוטטות ברחובות העיר המתפתחת של שנות ה-70, כאשר בעיני רוחם עולה העיר כפי שהייתה בעבר. תל אביב משתנה ללא הרף סביבן, הדיונות והשדות הופכים לרחובות ובתים, והעיר מתמלאת בעשרות אלפי אנשים חדשים, שבעיניו של גולדמן, אחד מגיבורי הספר, נדמים כפולשים שהפכו אותו לזר בעירו שלו. האתרים והרחובות של העיר מעוררים זיכרונות ומתוכם נובע זרם התודעה הקולקטיבי הבלתי פוסק השוזר בתוכו את כל הסיפורים והדמויות המרכיבים את הרומן.
"אותו הים" מתרחש בהרבה מקומות – בתל אביב, בבולגריה, בטיבט ובערד – אבל יותר מכל הוא מתרחש בבת ים של שנות ה-90, שם גרה משפחת דנון. כמו כל שאר האלמנטים שבספר, העיר בת ים היא מקום אותנטי וספציפי בו "בונים קניון חדש, סגרו חנות מכולת, פתחו בוטיק צעיר או סניף של בנק, חנכו גן נוי על שם יצחק רבין עם מזרקה וספסלים", אך בו זמנית בת ים גם מייצגת מקום כללי וסמלי. העיר קשורה לחיי היום יום האישיים וברי החלוף של בני משפחת דנון האפרוריים בעוד שהים שמולה, וההרים הרחוקים של טיבט קבועים יותר, שכן "ההרים יהיו כאן תמיד, לא כן החיים".
כמו ספרים לא מעטים שמתרחשים בערים שאינן ירושלים או תל אביב, ספר הביכורים של עמיחי שלו מבוסס על פרטים מהביוגרפיה האישית של הכותב. שלו גדל בראשון לציון של שנות ה-80, וזהו גם הרקע של הספר שהוא ספק רומן אפיזודי, ספק קובץ של ארבעה סיפורים העוסקים באותה דמות. הספר עוסק בנער שאיבד את אימו, אך אינו גולש לפסים מלודרמטיים ובהתאם לגיל הנער, שהוא גם המספר, עיקר העיסוק הוא בלהיטות שלו למוזיקה ולבנות. הספר משופע באזכורים למוזיקת פופ ולסטייל של שנות ה-80 בעוד שרוב ההתייחסות לעיר היא עקיפה – מקום צפוף, אורבאני ואפרפר –הנמצא פחות או יותר במרכז ישראל, אך בהחלט לא נחשב מרכזי.
ואיך ניתן לכתוב רשימת סיורים בעקבות ספרים ללא ירושלים? סקירה קצרה של ספרים ישראלים רבים מגלה כמובן שירושלים, באופן לא מפתיע, איננה מקופחת. ולמעשה, אם משימת כתיבת הרשימה הזו הייתה מצטמצמת לירושלים בלבד, נדמה כי המלאכה הייתה קלה יותר. ובכל זאת, אחד הספרים המייצגים במיוחד ספרות ירושלמית, הוא הספר "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן, אולי בגלל שהוא מתאר ירושלים שכולנו מכירים (ולא את זו של פעם), ירושלים של כיכר החתולות ונחלת שבעה, כפר ליפתא וכיכר ציון, והכל מנקודת המבט של צעירים עם גיטרה והכלבה דינקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם