ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

ירקות על הגדר: ביקור בנתיב העשרה

בצילה של חומת ההפרדה בין עזה לישראל הקימו אב ובתו חווה אורגנית לימודית שאת הביקור בה ניתן לשלב בסיור מרתק באזור

 
אפרת ואבא שלה, חגי שקד, יושבים על הגדר. שניהם, ביחד עם כל תושבי היישוב הקטן נתיב העשרה יושבים בצילה של חומה גבוהה, שהיא הקיר הגבוה שמפריד בין עזה לבין ישראל. חומת הבטון הגבוהה, (כארבעה מ') מחלקת את מרחבי הנגב המערבי. מצד אחד ישראל פורחת וירוקה ומצד שני עזה הרוסה וחבולה ובלי הרבה תקווה. "פעם", מספר חגי שקד, אחד החקלאים הוותיקים באזור, "מכל נקודה ביישוב היינו רואים בקצה גבעות החול את הים. בקצה המרחבים היתה גם עזה. היום, כדי לראות את הים אנחנו מטפסים לגבעה בשולי הישוב, בצד רואים את בית חאנון ורחוק יותר רואים את הים"

היישוב נתיב העשרה (על שם עשרה חיילים שנהרגו בתאונת מסוק בשנת 1971, ליד רפיח), הוקם בשנת 1973 כהתנחלות בחבל ימית. אז, המרחבים היו פתוחים, הים היה קרוב ויישובים ישראליים חקלאיים הוקמו מסביב. החקלאות פרחה, ישראל צמחה. הפינוי הכואב של חבל ימית, הביא עצב רב לתושבי נתיב העשרה, אך רובם הניחו את הצער בצד והתפנו למלאכה החדשה, לבנות שוב ישוב משגשג, הפעם בתחומי הקו הירוק.

המוסדות המיישבים הציעו לתושבים המפונים מחבל ימית להקים ישוב חדש בגבעות החול דרומית לקיבוץ יד מרדכי. התושבים קיבלו את ההצעה, בתנאי אחד, הפעם, הישוב לא חורג במטר מהקו המותר. שקד נזכר, שהמוסדות ניסו ליישב אותם ולתת להם שטחים נרחבים מעבר לקו הירוק: "אמרנו להם: 'אותנו, לא יפנו עוד פעם'". וכך קרקעות הישוב לא חרגו מהקו הירוק ולכן אין ליישוב רזרבות של קרקע להתפתח אליה.

לפני כשבועיים, רגע לפני סוף השבוע הסוער, הגענו לביקור ביישוב. רוחות עזות כבר הכו בחממות הגדולות. הראות היטשטשה, סופות החול הכו ברכבנו בגלים. מראות ישובי רצועת עזה נעלמו בענני החול והסערה המתקרבת. ולמרות הכל היה קשה שלא להציץ לשכנים, ושקד הזמין אותנו לטפס יחד איתו לגבעה המשקיפה על הצד השני של החומה, ליישוב הערבי בית חאנון.

מבעד לרוחות המדבר והמראות המעורפלים נראו כמה בתים מטושטשים, וממש קרוב לגדר איים של חורבות הישוב הישראלי שפונה, ניסנית. "לפני פינוי רצועת עזה", מספר חגי, "הישוב ניסנית ממש נשק לדרכים שלנו". ליד הגבעה שאנו עומדים עליה, ניצב מגדל ענק שכולו אנטנות ומכשירים. לצידו, על הגבעה, עמדת תצפית גבוהה שחולשת

על שטח האויב.

על הגבעה צמחיה כנועה לרוח, כמה עצים ירוקי עד שמתכופפים בכניעה לרוח הנושבת. חגי אומנם מצויד במשקפת, אבל כל הניסיונות לראות מבעד לרוח העזה ובנותיה נעלמו בענן חול. בכל מקרה, כשעולים על הגבעה רואים פס כחול של הים התיכון ואליו גולשים חופים זהובים. החומה הגבוהה אמנם מונעת את המראות הנוף והמרחבים הפתוחים, אך היא נועדה למנוע יריות בנשק קל אל בתי התושבים הישראלים.

המיקום של היישוב נושק לגדר הגבול. "מצד אחד זה יתרון", מסביר חגי, "הפגזים עוברים מעלינו, וממשיכים הלאה לאשקלון אשדוד ולצפון הנגב". אבל הקרבה הגדולה לגבול גם גבתה קורבן. ביולי 2005 פגעה רקטת קאסם בבית בישוב וגרמה למותה של דנה גלקוביץ' ז"ל .

עד הניתוק מעזה נחשב היישוב ל"סביון" של הנגב המערבי. חקלאים חרוצים ומוכשרים עסקו בגידול פרחים ירקות ותבלינים, רובם נועדו לייצוא. תושבים מהסביבה ומהמרכז, שאינם עוסקים בחקלאות, עברו וועדות קבלה כדי להתקבל לישוב, לקבל פיסת אדמה ולהקים את ביתם. הקירבה לים, החולות הרכים ואיכות החיים הגבוהה הפכו את המקום לאחד המבוקשים באזור. כיום, הגדר, החומה ומתקני הביטחון שינו את החיים השלווים, אך עדיין נחשב נתיב העשרה למקום מגורים איכותי וחלק גדול מהתושבים עוסק בחקלאות איכותית.

חגי שקד, חקלאי מוכשר שהמשיך לעבד את שדותיו, פיתח במקביל גם משק להכנת זרעים. חלק מהחממות שלו נותרו ריקות ולא היתה יד ממשיכה, עד שחלומו של כל הורה התגשם. הבת אפרת זנחה את העיר וחזרה ליישוב כדי להגשים דרך חקלאית. אפרת, כדרך צעירים, לא בחרה את דרכה כחקלאית, היא ראתה את עסקי העוצמה הטכנולוגית במפעלי העתיד, בהי טק, ועזבה את הבית לטובת עבודה בעיר. שעות העבודה הרבות, הלחץ, המתח, והרעש, גרמו לה לחזור אל המקורות, אל החקלאות של אבא.

כשחזרה ליישוב "הפקיעה" מאביה (מרצון), חממה ענקית שבתוכה היה זבל וציוד חקלאי לא שמיש. מאבא קיבלה "רוח גבית" ולאט לאט הקימה את "חוות ירקות שקד - חווה חקלאית לילדים ולמשפחה". אפרת, בדרכה הנינוחה, החליטה להחזיר את ילדי היישוב והסביבה לאהבת החקלאות, ולספק להם דרך לגדל חקלאות אורגנית.

ההתחלה היתה קשה, במשך שנים נאסף זבל רב בחממות, אך לאט לאט פינתה חממה אחרי חממה. בחול הרך הכינה ערוגות מסודרות והחלה לגדל ירקות. "למעשה" מספרת אפרת, "החווה הזו היא המשך ישיר לחווה הראשונה של אבא שלי".

וכך, לאט לאט ובעבודה שקדנית, עוד חממה ועוד חממה נכבשו לטובת הירקות האורגניים. בין  הערוגות מתוחות יריעות פלסטיק צהוב, וחומר דביק מכסה אותן. המזיקים והחרקים נמשכים ליריעות הפלסטיק ונדבקים אליהן. החממות נקיות ממזיקים, אין ריסוס, רק הדברה ביולוגית, וכך מי שטועם עגבניה או מלפפון מפרי החווה מגלה טעמים שפעם היו לירקות ולפירות.

החממות של משפחת שקד נושקות לחומה הענקית שמפרידה בין תושבי רצועת עזה לבין החקלאים הישראלים. אל החווה האורגנית אפשר להגיע לסיור, לקטיף עצמי של ירקות אורגניים, הכרת וקטיף צמחי תבלין, חסות ענקיות, כרוב ובצל מיוחד שאפשר לקצוץ אותו דק דק לסלט, עגבניות חומות ומלפפונים קטנים וטעימים. כאן תוכלו ללמוד ביחד עם הילדים איך מכינים את הזרעים לסוגי ירקות שונים. וכך נוצרת הקרקע לחזרתם של בני היישוב הצעירים לחקלאות אמיתית. אפרת הפכה את המקום לחוות לימוד גם לאורחים שמגיעים מהעיר ולומדים איך להכין גינה מבלי להשתמש בחומרי הדברה.

שקד משקיף על בתו בהנאה ומוסיף מצדו עוד פן אחד לסיור. בתום הסיור והקטיף בחווה החקלאית הוא לוקח את האורחים לסיור בצילה של החומה, לגבעה המשקיפה על רצועת עזה ואם נח עליו יום טוב הוא מציע, טיול ברכבי שטח אל החולות בדרך לים, אל מאגר שקמה ההולך ומתמלא.

לתיאום ביקור, חוות ירקות שקד, נתיב העשרה. טל': 052-8360646.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...