שמש חורפית: סיור בברום, אוסטרליה
בעונה זאת של השנה נהנית אוסטרליה משמש מלטפת. עיירת החוף ברום, בקצה הצפון-מערבי והנידח של היבשת, נהנית גם מחוף חולי בן 22 ק"מ
החוף הזה, המשתרע על פני לא פחות מ22- ק"מ, עם החול האבקתי שלו שצבעו לבן-חיוור, הוא האטרקציה התיירותית מספר אחת בברום. בתקופת החורף האוסטרלי, מונה העיירה הקטנה הזו רק 15 אלף תושבים. אולם בבוא הקיץ, האוכלוסיה גדלה פי ארבעה כאשר פנסיונרים, כמו גם תרמליאים, המטיילים מסביב לעולם, מגיעים לכאן על מנת לחוות את השמיים הבהירים זרועי הכוכבים ואת הרומנטיות שבעצם השהיה בעיירה הנידחת הזו.
די להציץ במפה כדי להבין עד כמה היא נידחת, ואם המפה לא מציירת את מלוא התמונה, אפשר להיעזר במספרים. שכן ברום, הנמצאת בפינה הצפונית מערבית של אוסטרליה, נמצאת במרחק של אלפיים ק"מ מדארווין, העיר הקרובה אליה ביותר. עם זאת, ברום הקטנה גם משמשת כשער לקימברלי, חבל הספר האחרון של מרחבים קדמוניים באוסטרליה. מדובר באחת העיירת הכי מקסימות באוסטרליה, עיירה שיש לה היסטוריה עשירה - אך גם אכזרית - הקשורה לייצוא יקר הערך שלה.
ההיסטוריה המודרנית של העיירה ברום החלה במחצית השניה של המאה ה19- בסביבות שנת ,1870 כאשר התגלה שמי האוקיינוס בסביבתה משמשים בית גידול של ,Pinctada maxima צדפת הפנינה הגדולה ביותר בתבל. באותם ימים נחשבה הקליפה של הצדפה ליקרת ערך. אז השתמשו באם הפנינה כדי לייצר כפתורים, כלי אוכל ותכשיטים, שאותם ייצאו לצד האחר של כדור הארץ, ללונדון ולניו-יורק. צוללנים שיצאו לאוקיינוס בספינות בעלות מפרשים מרובעים, שלו את הצדפות
בתקופת השיא של התעשיה הזו הפליגו אל הים יותר מ400- סירות כאלה בעת ובעונה אחת. כיום לא נותרו הרבה סירות כאלה ששימשו את תעשיית הצדפות והפנינים הפורחת. הסירה "אינטומבי," שנבנתה לפני יותר מ100- שנה, היא אחת מהן. הסירה נמצאת כיום בבעלותם של ריאן ואיימי ריסינגר, אך היא מזמן לא משמשת לשליית צדפות. כיום בני הזוג ריסינגר משתמשים בסירה הישנה כדי לקחת תיירים לקרוזים רומנטים לאור שקיעה לאורך החוף.
גם אנחנו פינקנו את עצמנו בשיט כזה. בילינו אחר צהריים יפהפה ושטוף שמש על הסיפון, כאשר הרוח ממלאת את המפרשים ודוחפת אותנו קדימה. תוך זמן קצר החלה השמש לשקוע, הים קיבל גוון כהה כמו יין והשמיים נראו כאילו מרחו עליהם אש ודבש. באווירה הנהדרת והרומנטית הזאת היה קשה לדמיין מה עבר על שולי הפנינים.
פשוט, יש כאן ניגוד בלתי נתפס בין מה שאני עושה - לוגם להנאתי משקה צונן ונהנה מהנופים המדהימים - לבין התנאים המחרידים שהיו מנת חלקם של הצוללנים. בעלי סירות שהתפרנסו מתעשיית הפנינים נהגו לצאת למים כשעל סיפון הסירה שישה-שבעה אנשי צוות וצוללן אחד, שהיה עובד שישה ימים, מזריחה ועד שקיעה, על מנת להעלות את הצדפות אל פני המים. "רק תדמיינו לכם את הצחנה," אומרת לנו איימי, בעודה מעבירה בין הנוכחים עוד צלחת של חומוס ומקלות גזר, כאשר ברקע בוקע מהרמקולים השיר "מלון קליפורניה." "תארו לעצמכם את כל החבר'ה האלה ישנים על הצדפות המסריחות."
העיירה עצמה נוסדה בשנת 1883 ונקראה על שם המושל דאז של מדינת מערב אוסטרליה, סיר פרדריק נפייר ברום. אין בכל העיירה בניין המתנשא ליותר משתי קומות וברחובותיה לא תמצאו רמזור. שוטטתי להנאתי ב"קורטהאוס מרקט," שם אפשר לקנות נרות תוצרת בית, כאשר ברקע מנעימים צלילי בדידג'רידו, שאוחז גבר אבוריג'ני המנגן בכלי הנשיפה הקדום.
מרכז העיירה הוא שילוב מוזר של חנויות לתיירים המכריזות בין השאר על "תחרות הטי-שרט הרטובה" לבין בוטיקים לפנינים שבהיצע שלהם מחרוזת פנינים היכולה לעלות 185 אלף דולר. בסביבות סוף המאה ה19- ותחילת המאה ה20- ניפקה ברום 80% מהפנינים המשובחות ביותר בעולם. התעשיה הזאת לא רק הביאה לפריחה כלכלית בעיירה, אלא גם שינתה את הרכב האוכלוסיה שלה.
במפרץ רובאק נתקלתי בפסל של אישה אבוריג'נית בהריון, המרימה את זרועותיה בצורה נואשת מעל גל מים, כאשר היא אוחזת ביד אחת צדפת פנינה. בביקור במוזיאון המקומי למדתי מהי התופעה ההיסטורית שהפסל הזה מתאר: מדובר ב"בלקבירדינג." סוחרי הפנינים חטפו את בני העם המקומיים, האבוריג'נים, והפכום לעבדים, כדי שיצללו למעמקים וישלו את צדפות הפנינים היקרות. מובן מאליו שככל שאפשר להאריך בצלילה, תוך החזקת האוויר בריאות לזמן ממושך, כך טוב יותר.
הנשים האבוריג'ניות ההרות נחשבו לצוללות הטובות ביותר, כי הסוחרים האמינו שלריאות שלהן יש נפח גדול יותר. לצדי ניצבו במוזיאון משפחות צעירות ולבנות שהביטו בדממה בשלשלאות, באזיקים ובפרצופים העגומים של האבוריג'ניים הכבולים. כנראה שהם התוודעו לראשונה לפרק עגום זה בהיסטוריה של אוסטרליה.
כאשר תופעת ה"בלקבירדינג" הוצאה אל מחוץ לחוק, נאלצו תושבי ברום למצוא כוח אדם חלופי שיעשה את העבודה המסוכנת של שליית פנינים. בשנת 1901 נחקק באוסטרליה חוק המגביל את מספר הלא-אירופאים היכולים להיכנס למדינה. אולם, לברום ניתן היתר מיוחד לייבא לעיירה מהגרים ללא הגבלה. כך, העיירה מלאה במהגרים מסין, יפן, מלזיה ומדינות נוספות, שמצאו פרנסתם כשוליי פנינים. את המורשת של המהגרים ורב התרבותיות רואים בכל מקום בעיירה, שהמרכז שלה נקרא צ'יינטאון.
אחת המסעדות המפורסמות ביותר בברום היא "מסטו'ס," שקיימת כבר יותר מ100- שנה. הבניין המקורי הוקם בשנת 1900 כבנק, שפעל לצד מאורות אופיום ובתי בושת. אחרי ששריפה חיסלה את רחוב החטאים הזה, הועבר הבניין למיקומו הנוכחי. התיישבתי במוסד ותיק זה לארוחת ערב שכללה ברמונדי שהוא סוג של דג נפוץ באוסטרליה. בסיומה של הארוחה המשכתי בטיולי לבית הקולנוע תחת כיפת השמיים "סאן פיקצ'רז," שהוא הכי עתיק מסוגו בעולם. בית הקולנוע, שנפתח בשנת ,1916 הקרין קומדיה רומנטית קלילה בכיכובה של ג'ניפר אניסטון.
למחרת נסעתי ל"חוות ווילי קריק," המרוחקת כ40- ק"מ מברום. זאת חוות הפנינים היחידה המציעה סיורים לציבור הרחב. רכב הארבע על ארבע שבו נהגתי פילס את דרכו על דרכים של מצע של אבק אדום, באוויר קיצי חם המלא בשפיריות, בעודנו חולפים על פני אקליפטוסים ועצי מנגו. בחווה קיבלנו הסבר ממדריך דרום אפריקאי, שהסביר בהנאה ובשמחה רבה, איך הם מייצרים את הפנינים המתורבתות. "בגדול, אנו לוקחים את הצדפה מקרקעית הים," הוא סיפר בהתלהבות, בעודו אוחז צדפה בידיו. "אחר כך, לאט לאט ובזהירות, אנו פותחים אותה ומחדירים כדור זעיר וקשיח לתוך בלוטת המין שלה." אאוץ,' כל הגברים בסיור שילבו רגליים כאיש אחד.
"עכשיו," המשיך המדריך, "אתם יכולים בוודאי לתאר לעצמכם שזה מאוד מעצבן את הצדפה. בתגובה היא מתחילה להפריש חומר לבן דביק, שנקרא אם הפנינה, שעוטף את הכדור. אחרי כמה שנים אנו מקבלים פנינה מתורבתת עגולה ומושלמת." חשבתי לעצמי שזה נראה קצת אכזרי לתקוף מינית רכיכה כדי לאפשר לאישה לענוד משהו נוצץ על אוזניה. ואחרי הסבר לא נעים זה לקחו אותנו לחנות, שבה המחירים שדורשים עבור הגולות הלבנות החיוורות האלה כמעט וגרמו לי להתעלף.
לא היה מנוס מלהרהר על העולם האכזר, העני והגברי של שליית הפנינים, ועל העולם המעודן, היוקרתי והנשי בעיקרו של השימוש בפנינים כתכשיטים. יופי ואכזריות, את שניהם אפשר למצוא בברום, עיר שטופת שמש בלב האפלה. את היום האחרון לביקורי סיימתי בעיירה שבה התחלתי, קייבל ביץ.' השמש השוקעת - דיסק אדום המחליק לאיטו אל תוך הים - הביטה בי שוכב ונותן למי האוקיינוס החמימים לשטוף אותי. כמה קל היה להיסחף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם