מעצבי תלבושות: עולם האופנה בהומאז' לקולנוע הקלאסי
החיים בסרט מעולם לא נראו כה אופנתיים: הקיץ עולם האופנה שואב השראה מגיבורות סרטים קלאסיים, מקתרין דנב אצל איב סאן לורן ועד מרי פופינס אצל ג'ון גליאנו. חלק ב'
סרג' רג'יאני מגלם את מרסל, בעל בית מלון קנאי לאשתו עד כדי שיגעון. את אשתו אודט מגלמת רומי שניידר, שהייתה אז בת 26 ובשיא יופייה המהפנט. שם הסרט מתייחס לגיהינום של דנטה, ותהליך יצירת הסרט אכן היה גיהינום עלי אדמות ונודע כיצירת מופת של קלוזו שמעולם לא הושלמה.
- חלק א' ובו קתרין דנב משפיעה על איב סאן לורן
על הסרט, שצולם בצבע ובשחור לבן, עבדו צוותים רבים ונשפכו סכומי כסף מופרכים, אך נתקל באינספור בעיות: כל הצוות סבל מהחום הכבד ששורר בחודש יולי בדרום צרפת, השחקן הראשי חלה במהלך הצילומים, לא היה אפשר לצלם בלוקיישן המרכזי והבמאי איבד שליטה וחטף התקף לב. בעקבות התקף הלב קלוזו אושפז בבית חולים ולאחר שלושה שבועות של צילומים הסרט ננטש לעד.
בשנת 1994 הבמאי קלוד שברול עשה רימייק לסרט המבוסס על התסריט המקורי. ב-2009 סרז' ברומברג ורוקסנדרה מדרה לקחו את החומר המצולם שנותר ויצאו למסע דוקומנטרי בעקבות הסרט והקאסט המקורי. התוצאה הייתה הסרט L'enfer d'Henri-Georges Clouzot (בעברית: הגיהינום של אנרי ז'ורז' קלוזו) שכלל קטעי ארכיון וקטעים שצולמו מחדש עם השחקנית ברניס בז'ו (המוכרת מ"הארטיסט") וזכה בפרס סזאר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.
כדי להבין את גודל הטרגדיה צריך לזכור
במהלך הסרט רומי שניידר לובשת בייבי דול כחול עם הרבה מלמלות, היא שותה, מעשנת ומשחקת בקפיץ משרדי על גופה כשעל עיניה משורטט אייליינר מדויק ושפתיה משוחות בצבע כחול. כמו כן היא לובשת שמלת כלה לבנה עם הינומה, פיג'מה פרחונית, חולצה כחולה קשורה בבטן, שמלת ערב מקושטת, חלוק מנוקד ובגד ים בשחור לבן. היא תמיד מופיעה על רקע דרמטי שמהווה קונטרסט לשפתיה הכחולות. בסרט ישנם קלוז-אפים על שפתיה המושלמות, והסרט כולו, שהפך לקאלט, נראה כהזיה אחת גדולה.
הקולקציה: ריצ'ארד ניקול
המוזה: אודט בגילומה של רומי שניידר
על המסלול נצפו מכנסונים בשילוב ז'קט כחול, חולצות פרחוניות, מכנסיים כחולים נוסח מכנסי אופניים, שמלה עם עליונית וקונסטרוקציות פלסטיק שקוף מעליהן, שמלת בייבי דול כחולה שמעליה מונחת שמלה שקופה נוספת, חליפת פיג'מה, בייבי דול עבה ומעליה שמלת שיפון שחורה, שקופה ופרחונית, שמלה בהירה עם תחרה ופריטים נוספים בתכלת, הצבע הבולט בקולקציה.
הדוגמנית מוד וולצן יצאה למסלול בשמלת כתפיות באפור בהיר בעלת שובל בצבע תכלת שהשתרך אחריה כששפתיה צבועות בכחול (בשונה משאר הדוגמניות) - התייחסות ישירה לרומי שניידר בסרט. כמו כן דוגמנית אחרת לבשה שמלה המורכבת שתי שכבות של בד אפור בהיר ועליה הדפס פניה של עלמה צעירה בעלת דמיון גדול לשניידר.
ניקול צמצם את הסרט לשני מרכיבים בולטים - צבע התכלת וגזרת הבייבי דול - שחזרו בכל פריטי הקולקציה. אך הלוק שמסכם את השיק של שניידר יותר מכול הוא מראה הפיג'מה שאותו הציגה בסוף התצוגה דוגמנית שיצאה בפיג'מה ונעלי עקב עשויות פלסטיק ובצבע כחול מטאלי ונראתה כרומי שניידר המודרנית.
מבוסס על סדרת הספרים "מרי פופינס" שיצאה לאור ב-1934. זהו מחזמר בכיכובם של ג'ולי אנדרוז כמרי פופינס, תפקידה הקולנועי הראשון עליו אף זכתה באוסקר, ודיק ואן דייק, המגלם את מנקה הארובות ברט.
במרכז העלילה, המתרחשת ב-1910, נמצאת משפחת בנקס - ג'ורג', וינפרד וילדיהם. כאשר האומנת מתפטרת לאחר שהילדים ברחו ארבע פעמים בשבוע אחד ג'ורג' הבנקאי מחפש אחר אומנת חדשה עבורם. הוא מעדיף אומנת קלאסית ונוקשה, אך הילדים חושבים אחרת ומחליטים לכתוב פתק ובו הם מפרטים כי הם מעדיפים אומנת שתהיה אוהבת וטובת לב. האב קורע את הפתק וזורק אותו לאח כשחלק מהפתק עף לתוך הארובה.
אומנות רבות מגיעות לבית בנקס, רובן מטפלות זקנות וחמורות סבר שאינן נמצאות ראויות. למזלם של הילדים רוח חזקה מביאה עימה בסופו של דבר את מרי פופינס, שנוחתת בביתם בעזרת מטריית הפלא שלה. פופינס, מלאת קסם ואהבה לילדים, לוקחת אותם לעולם מלא בהרפתקאות, כשחברה הטוב, ברט מנקה הארובות, עוזר להם להימלט לעולם דמיוני ומצויר ובו פארקים מופלאים, קרוסלות שהופכות לסוסים דוהרים ופינגווינים מרקדים. ג'ורג' האב כמובן איננו חובב את שיטות החינוך של פופינס, אך היא מצליחה לגשר על הפערים ולהפוך לבסוף את המשפחה למאושרת.
ג'ולי אנדרוז כמרי פופינס לובשת כובע מעוך עם פרחים, ז'קט רשמי בצבע כחול כהה בעל דש סגול וחולצת מלמלה עם פפיון אדום. היא מרחפת מעל לונדון במעיל ארוך שחור, חצאית אפורה, צעיף ארוך בצבע אדום, מטרייה ותיק מזוודה. כמו כן היא חובשת כובע רחב שוליים יחד עם שמלת קרינולינה ושמשיית תחרה בלבן וניוד.
הקולקציה: ג'ון גליאנו בעיצובו של ביל גייטן
המוזה: מרי פופינס בגילומה של ג'ולי אנדרוז
על המסלול צעדו דוגמניות עם צמות כפולות מעליהן הונחו הכובעים של ג'ונס כשהן לבושות בשמלות משי ושיפון יפהפיות, ז'קט נשי מחויט הדומה לזה של פופינס, שמלות ערב זוהרות, גרביים לבנים בתוך נעלי מרי ג'יין, חולצות פרחים רכות, שמלת מעיל שחורה ונפוחה מקושטת בסרטים לבנים ופרחים שחורים בשילוב כובע קש מעוך עם סרט לבן. כמו כן נראו שמלת יום בצהוב בננה עם פסים בתכלת וכובע קש מעוך בתכלת ולבן וכן שמלות ערב שקופות לחלוטין בשחור, לבן, כחול, צהוב, תכלת וורוד שבהן לא הייתם תופסים את פופינס בחיים.
בהשראת אנדרוז מתקבלים על הדעת לוקים של חצאית נפוחה עם ז'קט שחור וגרביים שחורים מעל הקרסוליים, שמלות בעלות שכבות ומלמלות, חולצת מלמלה לבנה עם פרחים בלבן ובתכלת יחד עם גרבי צמר לבנים, מעיל גשם קצר משובץ בשחור־לבן וחולצה בעלת צווארון פיטר פן בצבעי תכלת וחום.
בקולקציה אין זכר לדמיון ולתעוזה שאפיינו את גליאנו, שכן גייטן לקח את האלמנטים המסחריים של גליאנו, פישט אותם ויצר מהם קולקציה שמיועדת למכירה בחנות. לא דבר רע בהכרח בעיקר אם מסתכלים על רף המכירות שעולה גם ללא המעצב הידוע. מבחינת גייטן, זוהי ברירת מחדל, משום שהוא נמצא בתפקיד כפוי טובה של מי שחייב להחזיק בפיקוד על הספינה על מנת שלא תטבע. ובכל זאת אין מי שלא אהב את פופינס ונשבה בקסמה, וכשגייטן מחזיר אותנו ל"בל אפוק" על המחוכים והקרינולינות של התקופה אין ספק שזה משהו שגם גליאנו בוודאי היה מזדהה עמו.
את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגיליון "את" החדש
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם