משוואה עם נעלם: האמן שמחביא את מעצבי האופנה
ז'אן פול גוטייה, אלבר אלבז ואנג'לה מיסוני נעלמו תחת מכחולו של האמן הסיני ליו בולין. בראיון מיוחד הוא מספר למה בחר להסתיר את מעצבי האופנה בתוך התצלומים שלו ואיך כל זה קשור לישראל
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון
המחאה של בולין והטכניקה יוצאת הדופן שפיתח הפכה אותו במהרה לאחד האמנים המצליחים בעולם, וכיום הוא נודד ברחבי העולם וממשיך 'להעלים' עצמו במקומות שונים ומגוונים. במסגרת הסדרה הנקראת "נעלם בתוך העיר" הוא ממשיך לצייר על עצמו עד שהוא נבלע לחלוטין ומתמזג בתוך הסביבה שבה הוא נמצא. מאז ועד היום הבליע את עצמו בין השאר על רקע מדפי סופרמרקט, בתוך יערות, עם החומה הסינית ועם מתחם הגראונד זירו בניו יורק. דרך הציורים והצילומים הוא בוחן מנקודת מבט ביקורתית את מערכת היחסים המורכבת שבין החברה ובין האדם היחיד והאופן שבו הוא עשוי להיבלע בתוכה.
בימים אלה מציג בולין תערוכת יחיד במוזיאון קו התפר בירושלים, ובמקביל נחתמה החודש בגלריית איליי קליין בניו יורק תערוכת היחיד הרביעית שלו "אבוד באמנות", במסגרתה הציג גם שיתוף פעולה ייחודי עם הגלריה והמגזין "הארפר'ז באזאר". בולין בחר אז לראשונה שלא להסוות את עצמו, אלא חמישה ממעצבי האופנה המובילים בעולם: אלבר אלבז, ז'אן פול גוטייה, אנג'לה מיסוני, פיירפאולו פיצ'יולי ומריה גרציה קיורי.
בראיון ל"את" מספר בולין, כי עד תחילת הפרויקט עם "הארפר'ז באזאר" אופנה הייתה קרקע זרה עבורו, וכי נחשף אליה לאחר שיזמה את הפרויקט לורה בראון, מנהלת פרויקטים מיוחדים במגזין.
העבודות שלך עוסקות בביקורת חברתית, פוליטית וכלכלית. איך הגישה הזו השתלבה עבורך בעבודה מול עולם האופנה?
"כאמן אני רואה לעתים קרובות התפתחות חברתית ואנושית. בעבודות שלי אני משתמש בגוף שלי כמדיום שדרכו אני שואל שאלות ותוהה על מערכת היחסים שבין התרבות אותה יצרנו לבין עצמנו. מאחר שסין מתפתחת לאטה, אנשים בה התוודעו אל הנושא של מוצרי יוקרה. גם אני לומד בעצמי לאט על שמות מותגים מחו"ל ועל הגישה הסינית כלפיהם.
בארבעת התצלומים של בולין במסגרת הפרויקט הוא עיצב לכל אחד מהם רקע משלו שבו ייבלע ויצר עבור כל אחד מהם פרשנות משלו ליצירות האייקוניות של כל מעצב. את אלבר אלבז בחר למזג על רקע שמלות המופת של בית "לנוון", שבו חגג לאחרונה עשר שנים. את ז'אן פול גוטייה העלים על רקע קיר שכולו קולאז' של חולצות המלחים בפסי כחול ולבן האייקוניות שלו. את אנג'לה מיסוני צבע עד שנעלמה בתוך בד הזיגזג הצבעוני, חותם ההיכר של המותג הידוע בעושרו הטקסטילי והצבעוני, ואת מעצבי "ולנטינו" הכמין בתוך אוסף שמלות ערב אדומות, הניצבות בבסיסו של המותג הידוע עוד משנות ה-50, כשעמד בראשו מייסדו, ולנטינו גרוונאני.
"ניסיתי ליצור פרשנות לכל מותג שלהם מתוך הפרספקטיבה האישית שלי. אנג'לה מיסוני למשל, שהיא האישה היחידה בפרויקט, משלבת צבעים חזקים וחיים בעיצובים שלה והופכת את כל האלמנטים היפהפיים לאופנה. כשאנשים רואים את זה הם מזהים את 'מיסוני' מיד. ל'ולנטינו' הרכבתי יחד כרקע לתמונה קולקציה של שמלות הערב האדומות הכי קלאסיות של המותג. אני חושב שהצבע האדום מייצג בשלמות את הנשמה של התרבות האיטלקית".
אף על פי שמדובר בחמישה ממעצבי האופנה העסוקים ביותר בעולם האופנה, בולין מספר כי במהלך העבודה הצליחו החמישה להתמסר לחלוטין לתהליך ולהתנתק למשך שעות ארוכות מעמל יומם. "תוך כדי התהליך כל חמשת המעצבים שהשתתפו בפרויקט שיתפו פעולה באופן נעים מאוד. בהתחלה הייתי קצת מודאג שלמעצבי העל האלה יהיה מזג סוער ושיהיה לי קשה לעבוד איתם, אבל ברגע שהתחלנו לעבוד החששות שלי התפוגגו. אני חושב שכולם התייחסו אל שיתוף הפעולה הזה כאל מסע יצירתי מופלא ונהניתי להכיר אותם דרך התהליך.
"לפני הצילומים עצמם תקשרתי עם האסיסטנטים של המעצבים, כדי להתחיל את עיצוב הרקעים עבור כל אחד מהם. עשיתי כל מאמץ אפשרי כדי לשמור על הזמן שלהם, כך שכל הרקעים היו מוכנים לפני שהם הגיעו לצילומים. כולם היו מרוצים מאוד מהרקעים שעיצבתי להם. כשהתחלתי לצייר עליהם היה עליהם לעמוד במקום בלי לזוז למשך שלוש שעות עד שהתחלנו לצלם. הייתי מודאג שהם לא יוכלו לעמוד בזה, אבל הם כולם עמדו בזה בגבורה עד הסוף. כדי לגזול מהם כמה שפחות זמן ואנרגיה הייתי יעיל ככל האפשר בצילומים עצמם".
לאחר שהתנסית לראשונה בציור ובצילום אנשים אחרים בעבודותיך, תרצה להמשיך ולהסוות אחרים בעבודותיך?
"כן. הפרויקט הבא שלי יצטלם היכן שהתרחשה תאונת הרכבת המהירה (תאונת הרכבת הניסיונית בסין שנוסעת במהירות 500 קמ"ש התרחשה בסין ביולי 2011 וגבתה את חייהם של יותר מ-40 איש, י"ק). הנסיבות לתאונה נותרו מסתוריות, ולכן אחפש אנשים שהיו קשורים לתאונה, כדי שישתתפו בפרויקט. באמצעות העבודה שלי אני מנסה להזכיר לאנשים את חוסר השלמות של התרבות והמערכת החברתית.
"בנובמבר 2005, כשהתחלתי את הפרויקט 'מתחבא בתוך העיר', נלחמתי על האפשרות לשאול שאלות ולהטיל ספק בגורל והייעוד שלי. בתהליך שאילת השאלות הבנתי שכל הסינים חשו את אותו בלבול כמוני. החברה שלנו נטשה את המערכות הפוליטיות והלכה כעיוורת אחרי הכלכלה, מה שעורר הרבה שאלות חברתיות. ברגע שהייתה לי הזדמנות להציג מחוץ לסין הבנתי שגם למדינות אחרות ולקבוצות אתניות שונות יש בעיות משלהן. כל העולם, לא רק סין, נותר סבוך ואובד עצות מול כסף ורווחים. אני חושב שבני האדם עדיין נמצאים בתהליך ראשוני מאוד של האבולוציה. דרך העבודות שלי אני מציג באופן מתמשך את המאבקים וחוסר ההרמוניות שבתהליך ההתפתחות האנושית.
"לדוגמה, אחרי שגיליתי שבבקבוקי פלסטיק יש פתלאט (חומר כימי רעיל שמעניק לפלסטיק גמישות, שקיפות ועמידות לאורך זמן, י"ק) לעולם לא אעז לקנות בקבוק מים בחנויות המכולת בסין. הרעיון האמיתי שניצב מאחורי הגישה שלי לפופ-ארט ולצבעים חזקים בעבודותיי הוא שזו הדרך שלי להעביר מסר של דאגה, על כך שאני לא יכול לקנות לי שתייה או כל דבר אחר מפלסטיק בגלל זה. אולי העולם שבו אנחנו חיים פשוט נטול אמון ומבלבל. האחריות של אמנים בני זמננו היא לחשוף את העולם דרך יצירה".
התערוכה שלך, "בית בלי בית", מוצגת בימים אלה בישראל. איך התחברת אל הקונפליקט הישראלי?
'אני יודע על המצב בישראל מאז שהייתי ילד. האנשים שם נלחמים למען השלום שלהם ולמען ההישרדות, בגלל בעיית דת ומוצא. ישראל מקום מאוד מעניין בעיניי, אך לצערי עדיין לא הייתה לי הזדמנות לבקר בה. כשזה יתאפשר אני בהחלט מתכנן ליצור בה עבודות, כדי לתעד את חוסר ההרמוניה של העולם, גם בישראל.
"הדאגה שלי, בכל עבודה שאני יוצר, היא לסיטואציות המחיה השונות בעולם שלנו, שנוצרות בגלל פוליטיקה, כלכלה, מלחמות ומשאבים טבעיים, כמו גם גזעים שונים ודתות. אני מקווה שהעבודות שלי יוכלו למשוך את תשומת הלב של אנשים לנושאים האלה, ולקוות שבהדרגה העולם הזה ישתנה".
- ז'אן פול גוטייה בדיוק חגג 60 שנה של חולצות פסים איקוניות
- אלבר אלבז מספר על הנשים בחייו
- שמלות של ולנטינו? בקרו במוזיאון הווירטואלי של בית האופנה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם