מחול מודרני: טיול בעקבות ספר
הסופרת שפרה הורן גדלה בשכונת קטמון הישנה בירושלים, בין בית החולים למצורעים לחורשת הירח. שם גם מתרחשת העלילה של ספרה החדש "מחול העקרבים", שבו הגיבור פוסע בשבילים שבהם עברה המחברת
שעת בוקר ברחובות השקטים של שכונת קטמון הישנה. בתים בנויים מאבן ירושלמית, שיחי בוגונווילייה מטפסים בשביל צבעוני על קירות הבתים, נאחזים בכבלי החשמל, עוטפים את החלונות ומעניקים להם רכות. כמה דקלי וושינגטוניה מתנשאים מעל הבתים, מחפשים מעט רוח להניע את הכפות הגדולות. אחד מאותם הבקרים שבהם הצינה הירושלמית מתחלפת בחום תל אביבי. מצהלות הילדים בחצר בית הספר הנרייטה סאלד נדמו כשהם מיהרו לכיתות. באותה שעת בוקר, כשהרחוב שוקע לנמנום, יצאנו לסיור שלנו.
>> מסלול טיול במזרח ירושלים
לצידי הסופרת שפרה הורן, עטופה בכובע אדום גדול, כמסתור מהשמש המכה, ואני. את הטיול קבענו לקראת סיום חגיגת הספר העברי, כשהמסלול לקוח מספרה החדש "מחול העקרבים" שעלילתו מתרחשת בקטמון. הורן, כותבת מחוננת, פרסמה כמה רבי מכיר שהביאו לה פרסים ושבחים: "ארבע אמהות", " תמרה הולכת על המים" ועוד. בספרה החדש היא חוזרת אל הרחוב האהוב של ילדותה.

אוריון, גיבור הספר, לא זכה להכיר את אביו שנהרג במלחמת ששת הימים. אמו המבולבלת, שבשלב מסוים נוטשת אותו לטובת אהבה שמצאה בארץ אחרת, מותירה אותו בידי סבתא שאיננה סבתא שמגדלת אותו. הספר מתאר פרשת אהבים בלתי אפשרית, בתוך מסע בזמן בנופים של ירושלים שאחרי מלחמת ששת הימים,
ביקשנו מהורן שתלווה אותנו במסלול שבו מתרחשת עלילת הספר, באזור שבו גדלה כילדה. יחד איתנו "צועדים" גיבורי הספר הווירטואליים. התחלנו את המסע ברחוב כ"ט בנובמבר, בשכונה שהיא פנינה של יופי ירושלמי.

פרופ' זאב וילנאי ז"ל, ירושלמי מאוהב, מפרש ב"מדריך ירושלים" את השם קטמון. מקורו במילה הערבית "קאטמה", רמז למחצבות האבן שהיו בסביבה. דויד קרוייאנקר, יקיר ירושלים ומי שכתב ספרי אדריכלות על העיר, טוען כי שם לקוח מהגרסה היוונית "קאטאמונאס", משמעותו אדם העובד את האל בהתבודדות.
אדמות קטמון היו בידי הכנסייה, עד שהמצב הכלכלי הקשה אילץ את ראשיה למכור אותן לערבים נוצרים ומוסלמים. אלה בנו במקום בתי מידות, וייתכן שדבקו בגרסה השלישית של השם "קאטו מונאסטרי" שפירושו ביוונית "סמוך למנזר" (הכוונה למנזר סן סימון).
בעבר נרשם גם ניסיון לעברת את שם השכונה ל"גונן" (מלשון התגוננות), אך המהלך לא הצליח ו"קטמון" זה המונח שרווח בציבור ובין תושבי השכונה. לצד בתי המידות מאבן נבנו שיכונים מהירים לעולים, ומבתים אלה יצאה זעקת השכונות של הפנתרים השחורים על אפליה וקיפוח.
שפרה הורן מובילה אותנו אל מסתורי השכונה, לבית שבין קירותיו נולד הרעיון לספר. אותו מוסך ברחוב כ"ט בנובמבר 24. הילדים, מספרת הורן, היו הולכים ברחוב, וזורקים אבנים על השער. באותם ימים התגוררו במקום שתי ניצולות שואה אומללות. כשאנחנו נכנסים לחצר, אפשר היה להבחין בקלות בהתרגשות שאחזה בהורן. זיכרונות ילדותה עלו, כשהיא תיארה את החצר הגדולה.
המדרגות שמופיעות בספרה מקשרות בין דירת אמו של אוריון בקומה העליונה, לבין דירת אמו השנייה בקומת המוסך. עד היום אפשר להבחין בחורי הכדורים באבן שעוטפת את הבית. לימים, מספרת לנו הסופרת, גרו כאן דן בן אמוץ ורעייתו.

שיחי בוגונווילייה בסגול עז מטפסים אל בית ילדותה, נאחזים בכבלים המחזקים את עמודי החשמל, משפרים את הופעתה של הכניסה האפלולית לבית. הבוגונווילייה מזדחלת כגנב זריז, מסמנת את דרכה בשורה של פרחים צבעוניים עד לקומה השנייה שם הייתה דירתה כילדה. מכאן יצאה הורן אל גן הילדים שבשולי המושבה הגרמנית, ופסעה לכיוון גדר האבן שמקיפה את בית החולים למצורעים, חורשת הירח ולהרפתקאות ילדותה שהצמידה אותם לאוריון, הילד בספר.
בית החולים למצורעים על שם הנסן. כאן הם חסו, וכילדה הורן זוכרת את המצורע שהיה מניף ארנב מעל החומה, כדי לגרום לילדים לעצור ולהביט במחזה לפני שברחו חסרי נשימה. כיום אפשר להיכנס למבנה ולהתבונן בתערוכה שמספרת את תולדות המקום. בחדרים אפשר להביט בצילומים של חולים, לצד שיחזור של חדרים וטיול בין המסדרונות המקומרים.
". . . עשינו דרכנו לקצה הרחוב, עד למקום המפגש עם העליה התלולה של רחוב מרכוס. מימיננו התנשאה חומת בית החולים למצורעים, שדלת ברזל צנועה ומחוררת חלודה קובעה בה, ותמיד תמהתי שמא בכוונה נעשה הדבר, כדי שלא ייראו האומללים החומקים בעדה. יחד עם חברי היינו עושים דרכנו במעלה הרחוב רק כדי למשוך במצילת הדלת, להאזין לנאקה החלודה שהשמיעה ולברוח משם כל עוד נפשנו בנו, פן יגיח ממנה אחד מהם וידביק אותנו במחלה. . . ."
(מתוך הספר מחול העקרבים)

חורשת אורנים מעט מוזנחת לצד הכניסה לבית החולים. פעם, בתקופת המנדט הבריטי, שימש המקום לאימונים חשאיים של הלוחמים העבריים. הבריטים, מתברר, ראו הכל מעמדה שהציבו על גג המוזיאון לטבע. אבל לחורשה היו עוד שימושים כפי שמסופר ביצירה:
". . . חמקנו דרך שער הברזל ועשינו דרכנו במעלה רחוב מרכוס, אל חורשת הירח, בתקווה לפגוש שם זוגות מתמזמזים, ומצאנו קונדומים משומשים שהתייבשו בשמש . . ."
המוזיאון קיים עד היום, שתי קומות של מוצגי טבע, חלונות גדולים שבהם מסודרים פוחלצים, עופות, אריות ונמרים. בחורשה הקטנה שצמודה למבנה היפה פינת חי קטנה. חלק מילדי ירושלים מכירים חיות בזכות מדריכים היוצאים מכאן לבקר עם בעלי החיים בגני הילדים.
" . . . עלינו במדרגות האבן הרחבות שלפני אכסדרת מוזיאון הטבע, עד שנבלענו במבנה האבן המפואר והצונן. פסענו בין החדרים שאריחיהם צבועים כשטיח וקמינים מסוגננים מקובעים בקירותיהם. . . זגזגנו דרכנו בינות לטבע שנלכד בארונות הזכוכית, חלפנו על פני תצוגת הסלעים ואבני החן, עד שהגענו לאוסף חיות וציפורי ארץ ישראל. . ."
סיור בין המילים והמציאות של שכונת קטמון ייערך עם הסופרת שפרה הורן בתיאום מראש באמצעות הדוא"ל shifrahorn@gmail.com.
