ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

עיר החופש: חופשה במלון ממילא בירושלים

הדר סספורטס ניסתה להתפייס עם ירושלים וגילתה שמלונות יוקרה הם הדרך להביא לשלום עולמי

במשך יותר משנתיים גרתי בירושלים וסבלתי כמעט מכל רגע. אני זוכרת שביום שעזבתי את העיר נשבעתי שרגלי לא תדרוך בה שוב. במבט לאחור יכול להיות שההצהרה הזו הייתה מוגזמת במקצת. רצה הגורל, או יותר נכון קופידון, ובן זוגי הנוכחי הוא ירושלמי אמיתי, מאלה שנולדו וגדלו בעיר. כך יצא שבשנה וחצי האחרונות ביקרתי וביליתי לא מעט בעיר, ואם אהיה כנה לחלוטין, לעתים אף מצאתי עצמי מתגעגעת אליה בין ביקור לביקור.

>> מצלמים את עיר הבירה

>> הסטודנטים שמחיים את ירושלים

>> ביקור במלון הסקוטי בטבריה

נדמה לי שירושלים ואני הצלחנו למצוא דרך שבה נוכל לנהל מערכת יחסים תקינה: אני אתגורר במרחק בטוח ממנה, כזה שעולה על חצי שעה נסיעה וכשמתעוררים הגעגועים אגיע לביקור שלא יעלה על שני לילות. תמיד הייתי בחורה של לונג דיסטנס ריליישנשיפס. שלושה חודשים חלפו מאז הביקור האחרון שלי בעיר, כך שהלילה במלון ממִילא המפנק הגיע בזמן הנכון.

החופשה בירושלים החלה בדיוק כפי שלא קיוויתי שתתחיל: כתל אביבית טיפוסית כלי התחבורה היחיד שנמצא ברשותי הם אופניי, וכך נאלצתי לנסוע לבירה במונית שירות. כשהבנתי שהנהג החליט לנסוע דרך כביש 443 התפשטה חרדה קלה בגופי. נזכרתי במבזק שקראתי לילה קודם באתר חדשות ובו דווח על יידויי אבנים באותו כביש. נשימה עמוקה ובוב דילן באוזניות הפיגו את החששות.

הגעתי

לירושלים בריאה ושלמה ולאחר ארוחת צהריים לא מוצלחת במיוחד במסעדה בקרבת המדרחוב העמוס התחלנו לצעוד לכיוון המלון הממוקם בלב העיר וצופה על העיר העתיקה.

כבר בכניסה הרגשנו ביקום מקביל: הקונסיירז' פתח לנו את הדלת ללובי הענקי שקירותיו עשויים אבן ירושלמית ובו פינות ישיבה שונות שמורכבות משילוב מוצלח בין פריטים מודרניים לפריטים אתניים וריהוט עתיק.

העיצוב, פרי מוחו של האדריכל האיטלקי פיירו ליסוני, מרשים ביותר ומשלב בין אלמנטים מסורתיים לחומרים מודרניים ותעשייתיים כגון מתכת וזכוכית. את המבנה תכנן משה ספדי, שאחראי גם על שאר הפרויקטים במתחם ממילא.

לאחר הצ'ק אין מארחת ליוותה אותנו לחדר בקומה השלישית. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הייתה האקוסטיקה: אף על פי שהחלון פנה לרחוב שלמה המלך הרועש, בחדר שרר שקט מוחלט. הדבר השני שבלט הוא חדר האמבטיה - ללא ספק גולת הכותרת של החדרים. מדובר במעין חדרון זכוכית ענקי הכולל אמבט מרובע ומקלחת. כשזקוקים לפרטיות קירות הזכוכית הופכים לאטומים בלחיצת כפתור.

א' ניסה להסביר לי איך זה עובד, אך האמת שלא ממש הבנתי. האלמנטים העיצוביים של השטחים הציבוריים חוזרים על עצמם בחדרים: קווים נקיים, קירות אבן, פרקט עץ, הרבה זכוכית ומראות, תאורה עמומה ולא סטנדרטית ושימוש בעץ כהה.

לאחר התארגנות קטנה פניתי למתחם הספא והכושר של המלון, 'אקאשה', שפירושו בסנסקריט הוא המרחב שבו נפגשים ארבעת האלמנטים של הטבע המאפשרים חיים. מלבד מתחם הספא (מים) ובו מגוון עיסויים, בריכת ווטסו וחמאם (כולל הצלפות), המקום מציע גם חוגים הוליסטיים (אוויר) ,חדר כושר (אש) ובר אורגני (אדמה).

מתחם הספא מעוצב בסגנון יפני עם רצפת עץ כהה ואור כחול, עמום ומרגיע. את פניי קיבלה קארין, שבמשך יותר משעה עיסתה כל חלק בגופי למוד הישיבה הממושכת. כפות ידיה העדינות שהפליאו אותי בכוחן הצליחו לשחרר שרירים שלא ידעתי אפילו על קיומם.

בסיום הטיפול הרגשתי רפויה לחלוטין ולקח לי כמה דקות טובות להתאפס. מה שהחזיר אותי למציאות הייתה העובדה שנאלצתי לחצות גשר מעל השדרה עמוסת האנשים בעודי לבושה בחלוק בלבד, סיטואציה מוזרה במקצת.

קבעתי עם א' - שבילה בינתיים במרפסת השמש על גג המלון - בבריכה שבמרתף. המים היו מעט קרים, אך אין ספק שזה לא הפריע לחבורת הילדים העליזה שהשתכשכה בה כשהם משמיעים צווחות הנאה.

לאחר אמבטיה חמה ומפנקת והתפעלות נוספת מזכוכית הקסם עלינו למרפסת המסעדה שמשקיפה על נוף העיר העתיקה. א' אמר שקצת מוזר לו להיות כאן ושהוא לא מכיר את הצד הזה של ירושלים. הוא גם סיפר שעד לפני כמה שנים האזור היה מוזנח ועזוב, דבר שקשה לדמיין בעיקר בלילה חמים, כשצלליות המבקרים משתקפות על חומות העיר העתיקה והשדרה שמתחתינו עדיין שוקקת חיים אף על פי שהשעה הייתה כמעט תשע.

הסתכלנו עוד כמה דקות על הנוף וירדנו לרחוב ההומה. עלינו לכיוון כיכר פריז כשאנחנו מפלסים את דרכנו בין תיירים אמריקאים, חבורת נשים דתיות מאוסטרליה, משפחות חרדיות עם עגלות ילדים וישראלים שניצלו את החופש והגיעו לעיר. התיישבנו במסעדה לארוחת ערב וכשהבנו שזוג החברים הבצלאלניקים שהיינו אמורים לפגוש כנראה מבריז לנו חזרנו למלון. שבעים ומרוצים צנחנו אל תוך המיטה הרכה.

למחרת בבוקר, אחרי שנת לילה עמוקה במיוחד, ירדנו לאולם האוכל, חלל ענקי ושטוף שמש שקירותיו עשויים אבן ירושלמית בשילוב זכוכית ומתכת. את פנינו קיבלו מלצרים חביבים ששאלו באנגלית מה נרצה לשתות. הבופה הארוך כלל את כל מה שרק אפשר לבקש לארוחת בוקר, החל בעוגות דרך סלטים וכלה בפירות ומיצים.

וכך, כשאנחנו יושבים  ליד החלון הגדול שמשקיף על חצר פנימית מוקפת מבנים משוחזרים וצמחי תבלין תוך כדי קריאה מזדמנת בגיליון ה'הרלד טריביון' שנתלה על ידית הדלת בבוקר, מוקפים בתיירים אמריקאים, רוסים ויפנים, נכנסנו סופית לדמות התיירים מחו''ל.

האווירה הכללית במלון היא קוסמופוליטית לחלוטין, אך באמצעות מרכיבים כגון האבן הירושלמית, השטיחים הפרוסים בלובי, התצלומים התלויים בחדרים שמציגים סצנות מהעבר של השכונה, מצליחים להזכיר לאורח בעדינות היכן הוא נמצא בלי ליפול לקיטש. העיצוב המודרני והנקי מקנה תחושת רוגע, אנטיתזה מוחלטת למה שקורה מחוץ לכתליו.

אין ספק שירושלים שחוויתי ב-18 השעות שבהן שהיתי במלון ממילא היא ירושלים שלא הכרתי – מעוצבת, יפהפייה, לא מכבידה ובעיקר לא מאיימת, מעין בועה. הבועה שלי התנפצה סופית כשעליתי על מונית השירות שלקחה אותי בחזרה למציאות. לפחות הפעם הנהג בחר לנסוע דרך כביש 1.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...