תורג'י מלך האי: האם איתי תורג'מן מתלבש מעולה או מוגזם?
הלוקים של איתי (תורג'י) תורג'מן מעוררי מחלוקת לפחות כמו האסטרטגיות שלו ב"הישרדות". בעד ונגד הסטייל של השורד הכי פאשן פורוורד שיש. ויש גם סקר!
באחד הקטעים הבלתי נשכחים (מבחינתי) ב"הישרדות", מסתובב איתי תורג'מן, להלן תורג'י, על חופו של האי, כשלגופו מכנסי בגד ים, ועל צווארו כרוך באופן מושלם צעיף לבן. תחשבו על זה: הבנאדם לא התקלח למעלה מחודש, מתקיים על כוס אורז וקליפת קוקוס ביום, אבל לא שוכח לרגע לכרוך את הצעיף משל היה בלוגר בשורה הראשונה של תצוגה. הלוקים שהוא מרכיב למועצות השבט כבר בכלל יכולים למלא לוח השראה שלם ב"פינטרסט". בקיצור, תורג'י הוא גנדרן. אם האסטרטגיות שלו היו באותה רמה של הסטייל, אולי הוא לא היה מוצא עצמו רודף אחרי קופים באי התקווה.
מבחינתי, תורג'י הוא המתלבש הכי טוב בארץ - חוץ אולי מאביב גפן. כל לוק שלו הוא תאווה לעיניים, כל הופעה היא מדויקת עד לפרט הקטן ביותר. הוא לא מפחד ללבוש דברים שיעוררו גיחוך בביצה הקטנה שנקראת ישראל. הוא לא מהסס לשים על עצמו משקפי שמש חלליים או ז'קט מחויט שמגיע עד הברכיים. הוא פשוט אוהב אופנה. הוא אומנם לא מתקרב לרמות הגנדרנות של הגברים האירופאים בפוסטים של טומי טון לסטייל.קום, אבל עדיין הוא מעורר השראה. האהבה של תורג'י לסטייל
כמובן שבישראל, גבר שמתגנדר מעורר אי נוחות - לכאורה זה לא כל כך קשור אלינו ולמצב הקיומי הרעוע שלנו. לכן אנשים קופצים כשהם רואים את הסטייל של תורג'י. זה מרגיז אותם. הם לא מבינים למה הג'ינס שלו כל כך גבוה, למה החולצה יושבת בפנים בצורה כל כך מדויקת ולמה הנעליים ירוקות. הם אומרים עליו שהוא "מתאמץ". ואני אומרת: טוב מאוד, שיתאמץ. מה קרה? מארק רונסון לא מתאמץ להתלבש יפה? עד שיש מישהו אחד בעיר הזאת שאפשר להסתכל עליו, ליהנות מאסתטיקה מושלמת ולשכוח לרגע מהמלחמה הקרבה עם איראן - אז גם זה לא טוב?
נכון, לנהל מערכת יחסים עם בחור שאובססיבי לפאשן, שמנהל יחסים אישיים עם מעצבים, שמתארגן לפני יציאה יותר זמן ממך, ועסוק בלהתאים את הסיכה המושלמת לדש הז'קט - זה אולי טיפה טו מאץ'. אבל מאחר שאינני אנה ארונוב, זה ממש לא מטריד אותי. תורג'י כנראה לא יזכה כבר במיליון, אבל מבחינתי הוא זוכה במיליון נקודות על הלוקאז'. ועוד לא דיברנו על השיער, אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת. // ליאורה שוסטר
בניגוד לרוב גברברי כנען, ברור שאין סיכוי שאיתי תורג'מן יגיד לאנה ארונוב "אני אוהב את איך שהשמלה הזאת יושבת עלייך" בעודו מתכוון לחצאית שהיא לובשת. וחבל שכך. אני הייתי נכנסת לסטרס אם הייתי צריכה להרכיב לעצמי אאוטפיט ליציאה כשתורג'י מסתובב בחדר (ומן הסתם סיים להתלבש רבע שעה קודם לכן, ונראה כאילו יצא מבין דפי הכרומו של הז'ורנל "מן אבאוט טאון"). עזבו אותי מהצעיפים הקלילים של מותגים סקנדינביים מעודכנים שנרכשו במיטב הבוטיקים (או נשלחו אליו הביתה בחינם), ג'ינסים מושלמים וחולצות טי מתוחכמות במהדורה מוגבלת. גבר לא צריך לעשות אפ-דרסינג. בשביל זה אנחנו, הבנות, כאן. מבחינתי, שיסתובב במדים של זכרי ישראל: מכנסי דגמ"ח קצרים, חולצת טי וכפכפי אצבע.
רוב הקסם בזכר סטרייט טמון בחוסר המוטיבציה שלו להתלבש, בזה שלעולם לא יידע להבחין בין "וי נק" ל"קולר נק", שאין לו מושג מי זה מארק ג'ייקובס, ושז'קט עור של ריק אואנס לא מזיז לו את הביצה השמאלית. הוא כן אמור לבקש ממך בגמגום ללכת איתו לשופינג (כי אחותו מתחתנת/הוא התחיל עבודה רצינית), להסתכל עלייך בהערצה בזמן שאת נעה בבטחה בין המדפים, למסור בהכרת תודה את כרטיס האשראי שלו ולהיראות מצוין וטיפונת גמלוני, באופן חמוד, בבגדים שבחרת לו. זה לא שהוא כל הזמן צריך להיות מרושל, ובטח שלא מטונף ומקומט; אבל גבר שרואה בקניות עינוי, שנלחץ כשהמוכרת מסדרת לו את הצווארון ושמסרב בתוקף לנסות למדוד את מה שהבובה בת מינו מדגמנת בחלון הראווה (ותורג'י לובש), זה סקסי. כמו שהוא אמור להגיד שירקות זה מה שהאוכל אוכל, ולהזמין סטייק.
כיף לדפדף דוגמנים מתוקתקים בבגדי מעצבים או להתפעל מגברים אירופאים שנראים מהמם בחליפות לא זולות, שלא גדולות עליהם בשתי מידות. אבל אנחנו בלבנט, ואם גבר שאינו סטודנט בשנקר יעלה את המילה "קרדיגן" על דל שפתיו, מיד אנוס מהמקום. ויודעות מה, אפילו הוויכוחים העיקשים נוסח "החולצת כפתורים הזאת לא צמודה עליך, ככה בדיוק היא אמורה להיראות!", פלוס החלפת מבטים מיואשים עם המוכר, הם חלק מהכיף. זה רק מעצים את זה שאת, לידו, לבושה מצוין. ועם איתי תורג'מן, בנקודה הזאת, התחרות רצינית מדי. גם לדעת להיכנס בפעם אחת, בלי מאמץ וברוורס, בין שתי מכוניות חונות שיש ביניהן רווח של מטר וסיגריה, וגם שהסקיני שלו יהיה יותר שווה משלי? לא. זה פשוט יותר מדי. // עומר טל
זורמים עם הסטייל של תורג'י?
בחר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם