הכל מואר: הצלם שלעולם לא ייגע במצלמה דיגיטלית
הצלם מרק בורת'וויק, יוצר אנלוגי בעולם דיגיטלי, חוזר לאופנה עם קמפיין החורף החדש ומוצף האור של "מיסוני"
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון
בעידן הדיגיטלי שמספק אינספור אפשרויות עלולים לטעות ולחשוב שהקמפיין הוא מניפולציה שנעשתה במחשב, אך למעשה מדובר ביצירה אורגנית שצולמה על ידי מרק בורת'וויק על סרט צילום. הוא נשבע שכל עוד הוא חי וקיימים בעולם סרטי צילום הוא לעולם לא ייגע במצלמה דיגיטלית. כשמתבוננים בקמפיין ברור מאוד למה.
בורת'וויק נוהג להסתובב לאחרונה בארנה האופנתית וצילם עבור גיליון קיץ 2010 וגיליון חורף 2009 של מגזין "פופ" כתבות אופנה. מאז הוא עשה הרבה פרויקטים אמנותיים, אך לא שש להתעסק ישירות באופנה, בעיקר בגלל הפוליטיקה הפנימית של העולם הזה.
בורת'וויק, 46, נודע כצלם אופנה שאוהב להציף את צילומיו באור ולהשתמש בטכניקות של חשיפה כפולה, כשהוא נותן ליד המקרה "לחבל" בתצלומיו הנראים כיצירות אמנות, כשכל התהליך נעשה בצורה טבעית וללא מחשב.
הוא נולד בלונדון וכבר בגיל צעיר פיתח חיבה עזה לפאנק ובהמשך אימץ את סגנון הניו רומנטיקס, התאפר בכבדות והתגורר בסקווטים בלונדון. בתקופה זו החל ליצור קשרים עם אנשי תעשיית האופנה שהתלהבו מהאיפור שלו. ב-1984 עבר לפריז ופתח שם מועדון זעיר שבו החל לתעד את אנשי הלילה של העיר ולטוות קשרים עם עורכי מגזינים כגון i-D ו"דה פייס" עוד לפני שהיו מוכרים ומשפיעים. דמיות מפתח בתעשייה התאהבו בתצלומיו, ששילבו בין
במהלך השנים פיתח קריירה כאמן רב תחומי וב-2001 אף החל ליצור מוזיקה בהרכב שהקים. הוא מתגאה בכך שמעולם לא הוצג על ידי גלריה או התמסחר, אלא תמיד העדיף למסור את עבודותיו בחינם ובמקביל לשתף פעולה עם אמנים כמו קאט פוואר, מייק מילס ולהקת סוניק יות'.
גם בחיי היומיום הוא דוגל באג'נדה שיתופית: הדירה שלו משמשת גם כסטודיו והיא מלאה בגיטרות, תמונות, תקליטים ופתקים והוא נוהג להזמין את חבריו ומכריו לבוא וליצור בסביבה הזו. כמו התמונות שלו גם סביבת המגורים מצויה בחשיפת יתר: במהלך שעות היום הוא פותח את כל החלונות ונותן לשמש להאיר את דירתו ואת יצירות האמנות שתלויות בכל פינה פנויה.
אך יותר מכל בורת'וויק הוא צלם, וגם אם לא ימהר להודות בכך הוא נודע בעיקר כצלם אופנה, לא שגרתי אמנם, אבל עדיין כזה שפועל בתחום. בתצלומיו אפשר לראות מלבד אור שחודר גם את האהבה לאמנות, לחיים, למוזיקה ולאוכל. הוא יוצר עולם שונה ותופס את מושאי הצילום שלו ברגעים אינטימיים ומאושרים בחייהם, שאינם מבוימים עבור המצלמה ולכן גם חוזר לאותם מצולמים שוב ושוב, כמו לדוגמה חברתו הוותיקה דוגמנית העל סטלה טננט.
בעבר אמר בראיון כי "צילום עבורי הוא בכלל לא עניין של תיעוד, אלא יותר חוויה משותפת. כשישנה חוויה משותפת אז ישנו רגש שאנשים מקבלים מהאימג'. כרגע אני לא מוצא את הצילום כמדיום כל כך מרתק. זה הפך למשהו דומה לציור, יש הרבה הזדמנויות, אבל רוב האנשים מצלמים במצלמה דיגיטלית".
על הטכניקה שלו הוסיף ואמר "אני מתעניין בשקיפות, מוארות ובריק. משהו שהוא מקולקל ולא כל כך מסתדר. כשאני עובד הרבה דברים קורים בהפתעה. אני חושב שצילום הפך למשהו כל כך נשלט, כמו מכניזם. אתה מסתכל במחשב ואין לך זמן להרגיש את האימג'ים. הרבה אנשים עובדים כמו מכונה ואני לעולם לא אוכל לעשות זאת".
בורת'וויק מייחס את ההצלחה שלו בעולם האופנה להרבה מזל, לעובדה שהכיר את האנשים הנכונים בגיל צעיר שעזרו לו למצוא את קולו הייחודי, לכך שתמיד הקשיב רק לעצמו וגם לכך שהוא תמיד יוצר תמונה ברוגע ובאהבה, מה שניכר בכל פריים ופריים שלו.
כעת בורת'וויק חוזר לאופנה עם הקמפיין לבית "מיסוני", לו מסורת ארוכה של שיתופי פעולה עם צלמים-אמנים. נראה שהוא תמיד יגלוש על גבי גל שמתרחק מהתעשייה ומתקרב אליה בשל יחסו האמביוולנטי עמה: "מעולם לא הרגשתי שהייתי חלק מזה משום שתמיד עשיתי דברים בשקט ולא רציתי לקחת חלק בהיררכייה הפנימית של זה. ככל שהתבגרתי הבנתי שאני נהנה לעשות דברים שהקול שלי אומר לי לעשות. אני מתעניין מאוד באופנה ובסטיילינג, אבל אין לי כוח לקחת חלק בקשקשת של מה שקורה עכשיו. זה כל כך משעמם ולא אופנתי".
על מנת לחוות את מיטב החוויה שמנפק הצלם הרוחני, השיתופי וההיפי שווה לחפש את ספר הרטרוספקטיבה שלו שיצא בהוצאת ריזולי בשנת 2009 ונקרא, איך לא, Not in Fashion. מדובר בספר אמנות מפעים שמציג את תהליכי העבודה של האמן, שהלוואי והיו עוד כמוהו בתעשיית האופנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם