טיפול פסיכולוגי: ארבעה פריטים שיחזירו לכם את השפיות
עקב הקיץ הקשה שעבר עלינו והמצב הכללי שנראה גרוע במיוחד החלטנו להקדיש את המדור לכמה מהפסיכולוגים החשובים, וזה מתוך תקווה שמישהו מממשיכי דרכם יוכל להחזיר אותנו לשפיות יחסית לקראת החורף
איוואן פטרוביץ' פבלוב הפגין יכולות לימוד מרשימות עוד מצעירותו. אביו היה הכומר בכפר שבו המשפחה חיה. פבלוב נועד להמשיך בתפקיד, אך הלך בעקבות נטיות לבו ללימודים באוניברסיטה בסנט פטרבורג. שם היכולות שלו זיכו אותו בשבחים שהובילו למשרות רמות דרג. הוא התמקד בפיזיולוגיה ובשלב מסוים חקר את בלוטות הרוק אצל כלבים וילדים. במהלך מחקרו הוא שם לב שאצל הכלבים בלוטות אלו החלו לעבוד עוד לפני שהוגש להם מזון.
על אף האכזריות שהייתה כרוכה בביצוע הניסויים פבלוב עצמו נשמע כמו איש חביב. אולי בזכות זה שהתעקש לגדל תפוחי אדמה וגזרים במעבדות שבו עבד כתחביב, ואולי בזכות זה
גם אם לוקחים את הניסויים של פבלוב בעירבון מוגבל וטוענים כמו אחרים מבני דורו שתפוחי האדמה העסיקו אותו הרבה יותר מהראוי והכדאי, אפשר להסכים שישנם דברים כלליים שרוב הגברים מגיבים אליהם בצורה דומה. לחלק מהדברים לעומת זאת נגיב בצורה אישית. באופן פרטני, או קולקטיבי, החולצות של המותג האיטלקי Xacus גורמות לנו להזיל ריר. אפשר להשיג אותן בבוטיקים Inn7 & Brandy's.
אברהם מאסלו נולד למשפחה יהודית ממוצא רוסי. בבית מאסלו התרוצצו שבעה ילדים בבית לא גדול בברוקלין, ניו יורק. בילדותו הוא הוגדר כבעל אישיות לא יציבה. יחסיו עם אמו היו טעונים במיוחד ומאוחר יותר הוא הגדיר אותה כאנוכית, נרקיסיסטית, קמצנית, בודדה, וכחנית, מרושלת, גזענית ועוד. אברהם עצמו סבל מלא מעט ביטויי גזענות כילד יהודי. עובדה זו גרמה לו מצד אחד לבלות אינספור שעות בספרייה, ומצד שני לנסות להתעמל ולהתחזק ככל הניתן כדי למנוע ולהרתיע את תוקפיו. כאשר התבגר הוא הלך ללימודי ערב בקולג' העירוני, אך פרש לאחר זמן קצר.
לאחר כמה ניסיונות שונים הוא פנה לפסיכולוגיה. הסיפור אומר שכל כך שנא את התזה שכתב לתואר השני שלו שקרע אותה לגזרים לאחר קבלת התואר ושהשמיד את העותק השני שהיה שמור בספרייה, מה שלא הפריע למרצה שלו לאתר עותק ולפרסם אותה. הוא המשיך ללמוד באוניברסיטת קולומביה אצל אדלר, שהיה אחד מהקולגות של פרויד. בשלב מסוים מאסלו החל לפתח השגות לגבי אופי הפסיכואנליזה והחל לעסוק בפסיכולוגיה הומניטרית. לפי ציטוט מפורסם שלו המטרה הייתה לממש את הפוטנציאל שטמון בכל אדם, או לדבריו "פרויד סיפק לנו את הצד החולה של הנפש האנושית, עכשיו אנחנו צריכים לאתר את הצד הבריא". בהתאם לאמירה זו הוא התמקד באנשים בריאים ובעלי הישגים במקום באנשים פגועי נפש. הוא ביסס את מה שמכונה "סולם הצרכים של מאסלו" שלפיו קיימת פירמידה בה כל שלב מכיל צורך שיש לענות עליו.
הצרכים הבסיסיים ביותר הם אוכל, שינה, סקס וכולי. מעליהם ביטחון, מוסר, משפחה, תעסוקה. מעל צרכים אלו ישנו דרג של אינטימיות, וחברות, מעליו כבוד וביטחון עצמי ולבסוף בראש הפירמידה קיימת ההגשמה המיועדת. לפי מאסלו זו מורכבת מיצירתיות, ספונטניות, יכולת לפתור בעיות, יכולות היגיון, העדר דעה קדומה וכולי. לעומת זאת אם מנסים לתעל את הצרכים שלנו לפי מדרג נגלה שיש כאלו שעונים על כמה קטגוריות. התחתונים בצבע ג'ינס של דיזל למשל הם שילוב בין צורך בסיסי להגשמה עצמית.
מפני שנאמר כבר יותר מהכל על זיגמונד שלמה פרויד, נפנה לבא בתור אחריו כסמכות לענייני פסיכואנליזה. קרל גוסטב יונג גדל בסביבה האידיאלית כדי להפוך ברבות הימים לפסיכואנליטיקן. שזה לומר הוא היה הבן הרביעי של הוריו אך היחיד, כל אחיו מתו והוא נשאר יחידי במשפחה. אביו היה מטיף דתי חסר כול ואמו הייתה בת עשירים אקסצנטרית שנהגה להסתגר בחדר השינה הנפרד שלה בבית ולנהל שיחות עם רוחות שבאו לבקר אותה לעת ערב. בתור ילד הוא גילף בובה קטנה מעץ שאליה הוא נהג לרשום מסרים קטנים בשפה סודית. כמו כן הוא סבל מהתעלפויות מסתוריות שמנעו ממנו במשך תקופה ללכת לבית הספר.
יונג פנה ללמוד פסיכיאטריה כדי לשלב את ההתעניינות שלו בלוגיקה שקיימת במדע עם התשוקה שלו להבנה בנוגע לנושאים רוחניים. במהלך חייו הוא חווה לפחות עוד אירוע אחד שאותו כינה כאירוע פסיכוטי ושאותו הוא תיאר בפירוט באחד מכתביו. במסגרת קשר מקצועי מלא להט הוא התקרב לפרויד והם החלו ביחסים קרובים שבמהלכם פרויד עזר לו להתקבל לראשות האיגוד הפסיכואנליטי העולמי. היחסים בין השניים הלכו והידרדרו עם השנים. קיימות כמה שמועות פרועות על רומן בין פרויד לאשתו של יונג, קיימים שיירים של מכתבים בין השניים שמכילים תיאוריות משונות כגון זו שפרויד מנתח את חלומותיו של יונג וחושש שזה מתאווה להורגו.
מבחינה מקצועית הוויכוח בין השניים נסב על כמה עניינים. יונג היה סבור שהתיאור של תת המודע לפי פרויד הוא שלילי מדי, שבעוד למיניות יש תפקיד מרכזי היא אינה ההסבר של הכל. אך אולי החשוב ביותר הוא שהוא סבר שיש תת מודע נוסף ועמוק יותר בעל אופי קולקטיבי וארכאי. מורשת החשיבה של יונג טמונה במיוחד בנקודה הזו. הוא קישר בין פסיכואנליזה לרוחניות בעוד זו הראשונה ניסתה ומנסה עדיין ברוב המקרים לבדל את עצמה מכל האלמנטים שאינם בני הוכחה אמפירית ושקשורים ישירות למדע. בכך הוא השפיע על פרקטיקות שונות של טיפול ויש הטוענים שהגישה הרוחנית שלו היא זו שעומדת מאחורי שיטת 12 הצעדים המקובלת ברוב מוסדות הגמילה בעולם.
מותג הוודקה ההולנדי "ואן גוך" על שם אותו צייר שנזקק גם הוא לסיוע נפשי וסבל מיצירתיות עודפת יצא בטעם חדש שמדמה את הקוקטייל האהוב מוחיטו. אפשר להשיג אותו כמו את שאר הטעמים בחנויות המובחרות. אחרי הכל אנחנו בעד יצירתיות, בעיקר בכל הנוגע למשקאות חריפים.
הרמן רורשאך קיבל כבר בימיו בתיכון את הכינוי "כתם דיו" בגלל התמחותו במשחק הילדים של יצירת ציורים מכתמים. ככל הנראה זה היה שעשוע שוויצרי נפוץ בזמנו, ואביו של הרמן היה צייר שעזר להקנות לו יכולות טכניות גבוהות. הוא היה תלמיד מוצלח והתלבט בין לימודי אמנות למדע. הוא כתב מכתב לביולוג הגרמני המחונן ארנסט הקל מתוך כוונה לנסות ולקבל עצה בנוגע ללימודים. זה הציע לו ללמוד מדע.
הרעיון שעומד מאחורי מבחן רורשאך אינו חדש. הבהייה בכתם ומתן פירושים שונים קיים בספרות ואמנות עוד מלפני תקופת הרנסנס. עם זאת, היה זה רורשאך שעזר להפוך את הבהייה לכלי שחרור אסוציאטיבי שמספק מידע על נפשו הרצוצה של המתבונן. לחברת הקוסמטיקה ל'אוקסיטן יש בושם שיוצר את אותו אפקט. לטובה כמובן.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם