ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

קלואה בול: בית האופנה "קלואה" חוגג 60 שנה של רעננות

מקרל לאגרפלד ועד פיבי פילו, מג'קי אונאסיס ועד קירסטן דאנסט - בית האופנה "קלואה" מעולם לא איבד את הזהות שלו: בגדים שנשים רוצות ואוהבות ללבוש. עכשיו הוא חוגג 60 שנה בתערוכה מיוחדת בפריז

יותר מכל פריט או בגד מסוים, בית האופנה הצרפתי "קלואה" זכור בשל הקמפיינים שלו. הנשים שכיכבו במודעות הפרסומת האיקוניות של החברה היו תמיד בעלות שיזוף רך, פורשות ידיים על רקע דיונות במדבר, או לחלופין מצולמות בעיר הגדולה כשהן צועדות באנרגטיות נחושה. הנשים האלו תמיד היו שיא הסגנון, והדימויים הללו תמיד הראו סצנריו שריתק את המתבונן. בא לך לדעת מה מתרחש בראשה של האשה בצילומים הללו, ויותר מזאת - בא לך להיות היא.

- התצוגה של "קלואה" הייתה אחת האהובות עלינו העונה

בית האופנה, שהוא סוג של שם נרדף לשיק צרפתי, חוגג בימים אלו 60 שנה להיווסדו ברטרוספקטיבה מקיפה בפריז, יחד עם ספר נלווה שייצא בדצמבר, וחנות דגל חדשה שתיפתח בפריז במקביל. שם התערוכה הוא Attitudes Chole, וזה ממש לא מפתיע: "קלואה" הוא בית אופנה שיותר מכל משדר את האטיטיוד הנכון.

התערוכה, שתוצג עד 18 בנובמבר ב-Palais de Tokyo, מתמקדת ב-70 מראות שונים שמהווים את חוד החנית של בית האופנה ומייצגים את המעצבים השונים שעמדו בראשו. כן מוצגים בה תצלומים שלא הוצגו מעולם של הלמוט ניוטון וגי בורדאן, שלקחו את השיק ההיפי-בוהמייני של הבית לכיוונים פטישיסטיים. בנוסף מוצגים פריטים רבים ונדירים מארכיונו הפרטי של קרל לאגרפלד, שהיה המעצב של בית האופנה לפני שהשתלט על "שאנל"; תמונות שצילם הבמאי דיוויד לינץ'; איורים של המאייר הנודע אנטוניו לופז, וכובעים מיוחדים מהאוסף הפרטי של אייקונית האופנה אנה פיאג'י, שהלכה לעולמה.

אוצרת התערוכה, ג'ודית קלארק הבריטית, עשתה כאן עבודה מדויקת שתופסת את הרוח של "קלואה". בראיון למגזין "וונדרלנד" סיפרה על המפגש שלה עם מייסדת הבית, גבי אגיון, כיום בת 91. "היא מתקשרת בצורה קלילה, והיא לא לוקחת ברצינות רבה מדי את ההישג שלה, אלא מתייחסת לכל בנימה משועשעת. היו לה ההיגיון הבריא וההבנה שלא לשלוט בבית ביד רמה, והיא נתנה למעצבים שונים לעצב במגוון סגנונות תחת המטרייה של 'קלואה' - והכל בצורה מאוד נשית. ישנם כל סוגי הנשים בארכיון, וכל אחת מהן גם מוזמנת להעז קצת יותר".

גבי אגיון נולדה ב-1921 באלכסנדריה שבמצרים. היא עברה לפריז ב-1945, ולמדה בסורבון פילוסופיה ומדעי המדינה. אגיון ישבה בגדה השמאלית בבתי הקפה הנחשבים עם טיפוסים בוהמיינים שנתנו לה השראה, ובעיקר אהבה את קפה דה פלור המיתולוגי, שם התחברה עם פבלו פיקאסו. את בית האופנה קלואה הקימה ב-1952 (יחד עם ג'ק לנוואר), וקראה לו על שם חברתה הטובה. בנוסף, האותיות העגולות של השם דיברו אל אגיון, והיא ראתה בדמיונה את הלוגו מתנוסס לו בשמי פריז.

המטרה של אגיון הייתה לשחרר את הנשים מהלבוש החונט והלא נוח נוסח קוטור שנשים לבשו עד אז. אותה לא עניינו הנשים העשירות, הלקוחות של בתי אופנת הקוטור, שנראו לה אז לא רלוונטיים. היא רצתה להלביש את החברות שלה, ובתפיסה המודרנית שקידמה, היא נחשבת לאחת מממציאות הבגדים המוכנים ללבישה.

אגיון עשתה מהפכה בלבוש הנשי. עד הגיעה לזירה, בתי האופנה יצרו קוטור, ומי שלא יכלה להרשות לעצמה קוטור, לבשה חיקוי. אגיון לא אהבה את הרשמיות של הבגדים המחויטים המסורבלים ואת הפומפוזיות של האופנה ההיא, שדרשה מדידות אינסופיות. היא חשה שהקוטור אינו רלוונטי לזמן ולדרישות השוק של האשה המשוחררת והעובדת, שהיא עצמה ייצגה. וכך יצרה קו בגדים שעבר ישר מהקולב אל הלובשת, באיכות גבוהה, עם גזרות שמתחשבות בגוף, תוך כדי שימוש בבדים רכים ומפנקים. את הסגנון החדשני שאגיון יצרה ניתן לכנות "איזי שיק", או כפי שהיא כינתה את עיצוביה: "לאקשרי פרט-אה-פורטה". כך למעשה נוצרה האופנה המוכנה ללבישה כפי שאנו מכירים אותה היום.

ב-1956 אגיון הייתה מוכנה עם הקולקציה הראשונה בעיצובה, שאותה בחרה להציג במקום האהוב עליה - קפה דה פלור, כהתרסה נגד בתי אופנת הקוטור המפונפנים והסנוביים. גם את הבגדים מכרה בהתחלה בעצמה: היא עברה מבוטיק יוקרתי אחד למשנהו, ושכנעה אותם להחזיק את עיצוביה. אגיון ראתה ודיברה ביזנס, והקולקציה הראשונה שלה הייתה סולד אאוט.

סטייל, מודרניות ונשיות היו האלמנטים המרכזיים של "קלואה" מאז ומעולם. מתחילת דרכו המותג חרת על דגלו יצירת בגדים לבישים, עם סטייל נקי וחזק, ובמילים אחרות: מה שנשים באמת רוצות ואוהבות ללבוש. גם כיום בית האופנה נשען על אותם עקרונות שהובילו אותו בתחילת דרכו, וזה לא עניין של מה בכך. ואולי זו הנקודה הבולטת ביותר ב"קלואה": לא משנה איזה מעצב או מעצבת עבדו תחת הלוגו הידוע, הלייבל תמיד היה חזק יותר מכל מעצב. בית האופנה תמיד ניפק עיצובים שנשענים על בגדים פשוטים, עשויים היטב, מבדים אווריריים. בגדים שמשרים אלגנטיות המזוהה עם אופנה צרפתית, למרות הלאומים השונים של מיטב מעצבי החברה לאורך השנים.

המעצב הידוע ביותר של קלואה היה לאגרפלד. הוא עיצב עבור הבית בין השנים 1983-1965, וחזר שוב לעצב עבורם בין 1996-1992. לאגרפלד היה זה שהמציא את הצללית המזוהה ביותר עם "קלואה": חולצת blouse אוורירית+ חצאית ארוכה ומושלמת. אותן גזרות מרחפות ועדינות שמזוהות עד היום עם הלייבל הן פרי דמיונו של הקייזר, שאף יצר את השמלה האייקונית ביותר של קלואה, "שמלת הכינור" משנת 1983. לקוחותיו של לאגרפלד כללו פיגורות כמו בריז'יט בארדו, ג'קי אונאסיס וגרייס קלי.

 
ב-1985 אגיון עצמה פרשה מ"קלואה", ומכרה את בית האופנה המשגשג שלה לחברת "דנהיל". אחרי סבב מינויים לא ממש מוצלח מונתה כמעצבת ראשית מרטין סיטבון הנודעת, שעמדה בראש הבית בין השנים 1991-1987. אחרי הסיבוב השני של לאגרפלד, ב-1997, מונתה כמעצבת הראשית לא אחרת מסטלה מקרטני, שהובילה את הבית עד 2001. מקרטני הביאה עמה גב של שם אייקוני, ולקוחות כמו קייט מוס ונעמי קמפבל, שדגמנו עבורה עוד בתצוגת הגמר ב"סנטרל סיינט מרטינס".

היא מונתה כמעצבת הראשית של הלייבל בגיל 26 בלבד, ולמעשה המציאה אותו מחדש, חיברה אותו לקהל צעיר יותר - ותהילתה ושמה התבטאו במכירות. הקהל התמכר להדפסי הסוסים והאננס של מקרטני, שנמכרו כלחמניות חמות. הקולקציות שלה ערבבו נשיות עם אופנת רחוב וחייטות נוקשה, ועל אף שהיו מיועדות מלכתחילה לקהל צעיר הרבה יותר מהקהל שזוהה עד אז עם "קלואה", במפתיע גם נשים מבוגרות יותר מצאו בעיצוביה תחכום ותשוקה, ומיהרו לחנויות.

המעצבת הבאה הייתה פיבי פילו, שהייתה אז אלמונית לחלוטין (היום היא דמות שנערצת על ידי מיליוני חובבי אופנה). היא מונתה לתפקיד בהיותה בת 27 בלבד, לאחר שלמדה שנה מתחת למקרטני ב"סנטרל סיינט מרטינס", ושימשה כאסיסטנטית שלה ב"קלואה". פילו נאלצה להתמודד עם הצל הכבד שהותירה אחריה מקרטני. אבל אם מקרטני הייתה זו שהמציאה את "קלואה" מחדש, פילו היא זו שעשתה את המהפכה האמיתית והפכה אותו למולטי ברנד. הקולקציה הראשונה שלה כונתה "יוקרתית, רומנטית ומאוד צרפתית", ומהר מאוד הגיעו מעריצות כמו קירסטן דאנסט ולו דויון.

פילו השיקה ב"קלואה" קו מוצרים נלווים כמו תיקים, ארנקים ואקססוריז. היא גרמה לבנות 20 פלוס לאמץ את הנעליים שיצרה נוסח קלוגס, שמלות הבייבידול ומכנסיים בגזרת פלייר. על הדרך היא גם המציאה את האיט-בג של כל הזמנים - ה"פדינגטון", שבימים אלו יושק שוב במסגרת חגיגות היהלום של "קלואה", וכאחד מהפריטים הכי מזוהים עם הבית אי פעם.

ב-2006 פרשה פילו מתפקיד המנהלת הקריאטיבית, אך המשיכה לייעץ למותג. במקומה מונתה המעצבת האנה מקגיבון, שעבדה תחת פיקודה של פילו במשך חמש שנים. מקגיבון הכניסה לבית רוח של מינימליזם נוסח הסבנטיז, אך היא מזוהה ביותר דווקא עם פריט אחד: מכנסי שורטס מעור (שגם מוצגים בתערוכה). ב-2011 עזבה מקגיבון את הבית. היו שטענו בתעשייה שהיא מיחזרה את עצמה למוות, והלייבל פשוט החליט לשחרר אותה.

החל מ-2011 ועד היום עומדת בראש "קלואה" המעצבת קלייר ווייט-קלר הבריטית שעמדה לפני כן בראש בית הסריגים המוערך "פרינגל אוף סקוטלנד". המשימה שלה הייתה לעמוד בראש בית האופנה בזמן חגיגות היהלום שלו, והיא עומדת בה בכבוד. קולקציית הקיץ האחרונה שהציגה בפריז שאבה השראה מהרטרוספקטיבה של "קלואה", ואף הצדיעה במודע לעיצוביו הנודעים של לאגרפלד.

ווייט-קלר אמרה לאחרונה למגזין "דייזד אנד קונפיוזד": "אני רוצה לחשוב ש'קלואה' הוא בית שיותר ויותר מעוצב על ידי אשה, מושפע מנשים ואהוב על ידי נשים. זה כמו אחוות נשים. אני מאמינה תמיד בלהסתכל קדימה. אני באמת רוצה לפתח את החזון שלי על נשיות, ואף על פי שהוא מתמקד באופן ישיר ברוח הרכה והכמעט רומנטית של הבית, יש לו גם צד נערי". כדי לסכם את החזון של "קלואה", ניתן להישען על הציטוט האולטימטיבי של אגיון, שקבעה ש"אופנה צריכה להיות רעננה, כמו סלט". כמה פשוט, ככה נכון.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...