פירות יערה: יערה בנבנישתי היא תקוות הדוגמניות הנמוכות
הגובה שלה הוא רק 1.64 מ', אין לה חשבון בפייסבוק, והיא בכלל רוצה להיות פסיכולוגית. ובכל זאת, יערה בנבנישתי היא דוגמנית שעובדת נון-סטופ. רגע לפני שהיא חותכת ללונדון, היא מסבירה איך בחורה שנראית כמוה לא ממש מבינה שהיא יפה
ואולי, בגיל 23, בנבנישתי כבר הפנימה שמה שלא יהיה, הדברים איכשהו מסתדרים בסוף. עובדה שדווקא היא, ג'ינג'ית בגובה 1.64 מ' בלבד, שבכלל תכננה להיות אלף דברים אחרים, הצליחה לפלס את דרכה לצמרת תעשיית הדוגמנות ולגרוף קמפיינים בזה אחר זה. גם אם אתם לא מכירים את שמה, את הפנים היפהפיות שלה אתם אולי זוכרים - אם מהפרסומת לתיק תק או אורביטול, ואם מקטלוגים של רוני קנטור, קסטרו, פוקס, H&O, ועכשיו גם של רשת חנויות הבוטיק "פרופיל".
בשלוש השנים האחרונות היא לא מפסיקה לעבוד, אבל בניגוד גמור לרוב הקולגות שלה - עושה את זה בשקט כמעט מופתי. בלי אייטמים במדורי הרכילות ותמונות פפראצי, ובלי ניסיונות לזכות בתהילת אינסטנט בחסות טלוויזיית הריאליטי. אפילו פרופיל בפייסבוק אין לה, ולמעט כמה תמונות באינסטגרם, היא כמעט לא עושה דבר כדי לקדם את עצמה ברשתות החברתיות.
"אני לא סלב", היא אומרת. "דוגמנות כשלעצמה היא משהו שנקי מפרסום. היא עבודה לכל דבר. את קמה בשלוש לפנות בוקר, ובארבע את כבר עומדת בים בקור אימים, או באמצע הכביש ברחוב הרצל בשיא החום ומדגמנת מעילי פוך. בסוף יום כזה את כל כך מזיעה ומסריחה, שאת מרגישה כאילו עבדת כל היום בחירייה. זה לא שאת יושבת כמו איזו דיווה באולפן מקורר, וכל היום רק מגישים לך מטעמים ומעסים לך את הרגליים. את עובדת".
פרסום זה משהו שיכול לעזור לקריירה, את יודעת.
"כן, ובכל זאת אני חושבת שהקריירה שלי נבנית בצורה מאוד אורגנית וטבעית. לא שלפתי איזה אונס מהמזווה, ובזכות זה את מוצאת אותי היום בגוגל. החיים הפרטיים שלי הם לא הסיבה שבגללה תכירי אותי, אלא בגלל שעבדתי ואני כל הזמן עובדת. עיתונאים תמיד מנסים לחקור אותי 'את בטוחה שלא יצאת עם מישהו מפורסם?'. זה מצחיק אותי. לי מספיק לדעת שהיום, אם מגיעה מישהי לסוכנות שלי (עלית מודלס - ח"ג) שרוצה לעבוד כדוגמנית ואומרים לה שהיא נמוכה מדי, אז היא שולפת את השם שלי. זה נורא כיף בעיני, והרבה יותר משמעותי מזה שיראו איזו תמונת פפראצי שלי בים".
"למזלי, יש לי גנטיקה מדהימה, ואני מודה עליה כל יום. כושר אני עושה כל החיים, ודיאטות זה משהו שאף פעם לא הייתי צריכה לעשות. אני מעריצה אנשים שיכולים לדבוק בדבר כזה. אני כן מנסה לאכול בריא, אבל אני גם אוכלת לא בריא. אני חולה על נאגטס ועל שוקולד, אבל ביומיום אני לא אלך למקומות של ג'אנק פוד. ומללכת לקוסמטיקאית פעם בחודש אף אחד לא סובל. גם להתלבש זה משהו שאני אוהבת וגיליתי רק בשנים האחרונות, בזכות החבר שלי, שיש לו טעם הרבה יותר טוב משלי. מאז שאני איתו, אני צריכה להתאים את עצמי אליו".
אז לא היית רוצה להפוך לבר רפאלי הבאה?
"אני לא חושבת שהייתי יכולה. בר הפכה את עצמה למותג, והיא עושה את זה בכישרון מעורר הערצה. היא כמובן גם מאוד יפה, אבל היא בעיקר אשת עסקים, וכל הזמן חושבת כמה צעדים קדימה על העסקים שלה. אני מסתכלת לפעמים איך היא מתחזקת את החשבונות שלה בטוויטר ובאינסטגרם, וזה מדהים בעיני, זו ממש עבודה שנייה. אני לא מגיעה מהעולם הזה, אני לא ביזנס אוריינטד. אם כבר אהיה משהו, זה כנראה מטפלת, ובתור מטפלת אין לי אינטרס למנף את מה שאני עושה כרגע. בדיוק להפך - אני צריכה להצניע את זה כמה שיותר".
בתקופת ילדותה לא חלמה בנבנישתי על קריירה בדוגמנות. היא גדלה ברעות, והייתה אפיזודה קצרה בארצות הברית כשהייתה בת ארבע - שהות שהעניקה לה, אגב, אנגלית מושלמת. היא בת לאב פרופסור לעבודה סוציאלית ואם עובדת סוציאלית קלינית, הצעירה מבין ארבעה אחים. בילדותה הייתה מתעמלת קרקע, עד שבגיל עשר אובחנה
"אם תשאלי את אמא שלי, אז היא תגיד לך שתמיד הייתי יפה, אבל אני לא זוכרת את זה", היא מספרת. "אף פעם לא הייתי מלכת הכיתה, לא הייתי מחוזרת מאוד ולא עבדתי בזה בתיכון. בגיל 15 איזה חבר צלם עשה טסטים לעלית מודלס וביקש שאדגמן לו, אז הסכמתי סתם בשביל הקטע. ואז הם ראו את התמונות והציעו לי לעשות בוק אצלם. אמא שלי נורא גאה לספר שאמרתי לסוכנת'אני לומדת פיזיקה ומתמטיקה ואני בצופים ואני רוקדת, ואני לא מוכנה לוותר על שום דבר!'. האמת היא שזה פשוט לא עניין אותי. הרגשתי שזה נורא מביך, ולא תיארתי לעצמי שזה יכול להיות כיף. יש משהו ראשוני שאת מדמיינת כשמדברים איתך על עולם הדוגמנות, ואני דמיינתי עולם מאוד אכזרי ורדוד, וזה לגמרי ההפך מכל מה שחוויתי מהרגע שהתחלתי".
היום לפחות את חושבת שאת יפה?
"אני מניחה שכן. אני לא רוצה להישמע כמו קלישאה, אבל לכל אחת יש את חוסר הביטחון שלה. אצלי זה מתבטא בעיקר כשאני מרגישה שאני לא יודעת מספיק, או שאין לי מספיק ניסיון בסיטואציות מסוימות. גם יופי זה לא הכל, אפילו לא בדוגמנות. בכל זאת, אני לא הבחורה היפה הראשונה שהגיעה לתל אביב וניסתה להפוך לדוגמנית".
את הפרסומת הראשונה שלה, לדיוטי פרי, בנבנישתי קיבלה לקראת השחרור מהצבא. "יחסית לזה שהרווחתי 360 שקל לחודש כחיילת, לקבל כמה אלפים בשביל פרסומת היה נראה לי כמו 'מיליון כסף', ככה קראתי לזה אז. השתחררתי מהצבא, עברתי לתל אביב, ואמרתי לעצמי שעכשיו זה יכול להיות זמן טוב לעשות מיליון כסף".
אבל אם יש משהו שמאפיין את בנבנישתי, זו הנטייה שלה לטוות לעצמה רשת ביטחון. היא כמעט מעולם לא הסתפקה בטיפוח קריירת הדוגמנות שלה, והקפידה לשלב במקביל עיסוקים נוספים, כמו ברמון בברים תל אביביים, הדרכה בשיעורי פילאטיס ואירובי והרשמה ללימודים אקדמיים. "קריירת הדוגמנות לא הלכה לי חלק. ניגשתי לאודישנים ולא התקבלתי, כי הייתי נורא מובכת מהסיטואציה. זה לא ממש תפס, אז נרשמתי ללימודי מזרח אסיה ופסיכולוגיה. אבל אז קצת הבשלתי והתחלתי לקבל עבודות. פתאום הדוגמנות תפסה לי את רוב הלו"ז, כולל טיסות כמה פעמים בחודש. ובכל זאת, שנה אחר כך נרשמתי שוב, לבי.איי כללי באמנויות. באוניברסיטת תל אביב מאוד אוהבים אותי, בקיצור", היא צוחקת. "אני כל שנה נרשמת ללימודים ואז מבטלת, כשכבר אי אפשר לקבל חזרה את דמי ההרשמה. יש לי צורך פנימי ללמוד, וכל פעם אני מוצאת את עצמי לא עושה את זה כי אין לי מספיק זמן. עכשיו התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה".
למה בכלל ללכת ללמוד, כשברור לגמרי שיש לך קריירה משגשגת בדוגמנות?
"זה לא לחץ מההורים, אם זה מה שאת שואלת. בדיוק להפך. דווקא אבא שלי, הפרופסור, אמר לי 'עזבי אותך, לכי לדגמן וליהנות'. לימודים זה משהו שתמיד אהבתי. גם בתור תלמידת תיכון למדתי חמש יחידות פיזיקה, ושילבתי את זה עם תיאטרון".
בשנה שעברה היא הוסיפה תואר נוסף לרזומה שלה - שחקנית, ונסעה ללמוד בבית הספר למשחק של לי שטרסברג בניו יורק במשך חצי שנה. כשחזרה, קיבלה תפקיד ב"שנות השמונים", הסדרה החדשה של שלום אסייג שתעלה בקרוב. "זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי תפקיד בסדרה ישראלית, לפני כן עשיתי רק סרטים עצמאיים קטנים".
טוב, כל דוגמנית צריכה להפוך לשחקנית מתישהו.
"בכלל לא בקטע כזה. משחק תמיד אהבתי, למדתי תיאטרון בתיכון. גם כאן, לא ממקום של לרצות להתפרסם, אלא מתוך רצון להיות מישהי אחרת לכמה דקות. הייתי בטוחה גם שאני בכלל לא רעה בזה, אבל הלכתי לאודישנים, הגעתי לשלבים האחרונים ולא התקבלתי. זה קרה לי ב'חצויה', למשל, ואז הבנתי שזה קצת כמו שקרה לי עם הדוגמנות בהתחלה - שאני עדיין חסרת ביטחון וחסרים לי כלים. אבל לימודים של שלוש שנים בבית ספר למשחק זה לא בשבילי. אני רוצה לעשות עוד דברים בחיי ולא להקדיש את כולי לתיאטרון, לכן נסעתי לניו יורק ללמוד וחזרתי בשלה יותר".
הנסיעה המתוכננת ללונדון נולדה, כאמור, לאחר שבן זוגה, מורן, החליט להירשם ללימודי אם.בי.איי בארץ התה והנימוסים. השניים, שהכירו בקורס הברמנים ("הוא היה המורה שלי") ביחד כבר שלוש שנים וחצי. "הוא כל כך תמך בנסיעה שלי לניו יורק, שכשהוא בא אלי עם הדבר הזה, לא יכולתי שלא לפרגן לו", מסבירה בנבנישתי. "מה גם שבלאו הכי יוצא לי לעבוד שם לא מעט, אז אמרתי לו 'יאללה, נוסעים'".
ואולי גם יש פה איזה ניסיון לפרוץ את גבולות הארץ?
"אולי, אבל רק מהסיבה שכאן אני לא מאה אחוז בשום נישה. אני לא מאה אחוז דוגמנית ולא מאה אחוז שחקנית. מה גם שיש לי מראה יותר מסחרי, שפחות מתאים לאופנה, כך שההיצע פה מוגבל. באירופה יש יותר אפשרויות - את נמצאת במרחק שעת טיסה מבירות האופנה האחרות, ואת יכולה לעשות המון דברים, ובמקביל אני יודעת שאחזור הביתה כל ערב לבן הזוג שלי, ואתקדם בלימודי הפסיכולוגיה שלי".
עדיין לא ברור בשביל מה את צריכה את זה.
"כי כזו אני. אני מגיעה ממשפחה טיפולית, ואני יודעת שבסופו של דבר אטפל באנשים. אני אוהבת את זה ונהנית מזה, ותמיד שילבתי את זה בחיים שלי איכשהו. וחוץ מזה, את יודעת. אף אחת לא נשארת יפה לנצח".
סטיילינג: ראובן כהן, איפור: נירית הירשמן ללנקום, שיער: דן מיכאלי, ע' צלם: ניר שריג, ע' סגנון: לירון שטיינמץ, ע' איפור: שני יחזקאל. בגדים: מיכל ומורן, H&M, סטלה מקרטני לאגת, פראדה להלגה עיצובים, פרופיל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם