היום שאחרי הסרטן: צאו לי מהרחם
יום השנה לרומן עם מר סרטן: לפני שנה הסבירה לי גניקולוגית בנימה ביקורתית וחדה, שבחורה בת 31 (אני) חייבת להיות אחרי כמה הריונות בגיל כזה, ובכך שלא הפעלתי עדיין את כל מערכת הפריון שלי, הבאתי על עצמי סיכונים רפואיים מיותרים. אאוצ'
בדיוק לפני שנה עמדתי מול גינקולוגית, ונתתי לה למשש לי ממצא חשוד בשד. הפגישה אז הייתה קצרה, היא בעיקר אמרה שהיא לא הכתובת ושלחה אותי לכירורג, אבל לא לפני שהסבירה, בנימה ביקורתית וחדה, שבחורה בת 31 (אני) חייבת להיות אחרי כמה הריונות בגיל כזה, ושבעצם כך שלא הפעלתי עדיין את כל מערכת הפריון שלי, הבאתי על עצמי סיכונים רפואיים מיותרים. אאוצ'.
עוד ב nrg סגנון ב"יום שאחרי":
- "הספרים שעזרו לי להתמודד עם הסרטן"
- היום שאחרי הסרטן: הלאה הפולניות
- היום שאחרי: מה קורה אחרי שמסיימים כימו'?
''כימותרפיה, יחד עם הרס של תאים סרטניים, הורסת גם כמה תאים בריאים לחלוטין, חלקם שייכים למערכת הרבייה''.
שאטרסטוק
באופן אירוני מעט, בסוף אותו שבוע, היה בידי טופס 17 לטיפולי פוריות במרכז להפריה חוץ גופית. כימותרפיה, יחד עם הרס של תאים סרטניים, הורסת גם כמה תאים בריאים לחלוטין, חלקם שייכים למערכת הרבייה, ולכן מערכת הבריאות בישראל שולחת נשים צעירות לעבור שימור פוריות לפני הטיפולים.
טיפולי פוריות, אם להקפאה ואם להפריה, הם תהליך לא פשוט. הבוקר נפתח באולטרסאונד וגינלי, ממשיך בבילוי בדלפק בית המרקחת, עובר בשתיים או שלוש הזרקות לבטן, ולאורך כל הזמן את חייבת להשקיע אנרגיות רבות כדי לשמור על איזון רגשי בתור הבלגן שנוצר אצלך כשההורמונים מתחרפנים.
אני עברתי את הטיפולים האלה, בתוך סיפור מסגרת רפואי מאוד ברור. אמנם החוויה הפיזית הייתה זהה, אבל לא נאלצתי להתמודד במקביל גם עם המבטים של הסביבה על הבטן שלי, עם האכזבה והציפייה מורטת העצבים שחוזרת שוב ושוב, ולרוב גם עם הצורך לשמור סוד.
בסופו של התהליך, מאזנת אט אט את המערכת ההורמונלית שלי, ומכינה עצמי לכימו הראשון, ידעתי שהרווחתי, בנוסף לילדים חמודים במקפיא, את היכולת להבין קצת יותר מה עוברות הנשים האלה, שבשנים האחרונות, מצאות במעגלים הכי קרובים אלי.
יחד עם זאת, אני לא יכולה שלא לעצור ולחשוב איך הייתה נראית ההתמודדות הזו אם היינו מנקים ממנה את הלכלוך הסביבתי.
למרות, ואולי בגלל, כרטיס הכניסה שלי לעולם הזה, אני יודעת שאין לי שום זכות לבהות ברחם של אף אחת, לשאול שאלות מיותרות, לתת עצות לא מועילות, או לצפות שכל אישה סביבי בגיל המתאים, רוצה וצריכה ללדת ילד בקרוב.
ילדים זה חמוד, ומפעים, ונסי, אבל החובה החברתית להביא אותם, ולפחות אחד עד גיל 35, לא עוזרת לאף אחד. מי שרוצה ילדים, מרגישה את הכמיהה גם בלי שיזכירו לה, ומי שלא, לא.
אני יודעת שאני לא הראשונה, וגם לא האחרונה שאומרת את זה, אבל השבוע, מתוך הזיכרונות והמחשבות על חברות ועל הקיץ שעבר, הרגשתי שחשוב לי להגיד את זה שוב.
אז הנה, אם היה היום יום העצמאות, הייתי מדליקה משואה לכבודן של כל הנשים שרצות במחול שדים אל מול השעון הביולוגי שלהן, לכבודן של הנשים שמעדיפות לרוץ במחולות אחרים, ולכבודן של האנשים שנותנים להם לעשות את זה בשקט. צאו לנו מהרחם.
''ילדים זה חמוד, ומפעים, ונסי, אבל החובה החברתית להביא אותם, ולפחות אחד עד גיל 35, לא עוזרת לאף אחד''.
שאטרסטוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם