"למה הם מתו?": איך לדבר עם ילדים על החטיפה

הטלויזיה הפתוחה, אתר החדשות באינטרנט והשיחות בבית ועם חברים לא משאירים מקום לספק בדבר מודעות הילדים למתרחש. גם ילדים בגיל צעיר מאוד, בני 4-5, שומעים ומבינים. מה נכון לעשות?

אלישע אזר | 1/7/2014 15:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סופם הטרגי של ימי הציפיה והתפילה האחרונים מאז נחטפו שלושת הנערים אייל גיל-עד ונפתלי מעוררים רגשות קשים אצלנו ואף אצל ילדינו. אמרו חז"ל: "דאגה בלב איש, ישיחנה".

לשיחה תפקיד חשוב בהקלה על הכאב, בעיבוד הרגשות הקשים ובמתן תשובות לשאלות שמתעוררות אצל הילדים והמתבגרים. כיצד אם כן נדבר עמם על הנושא?
 
שאטרסטוק
''אל תחכו שילדיכם יפנו אליכם עם שאלות, פתחו אתם בשיחה''. שאטרסטוק

1. היו קשובים לעצמכם
לא רק לילדינו קשה עם מה שאירע, גם לנו. גם אנחנו התפללנו, גם אנחנו האמנו, גם אנחנו כואבים. איך אנחנו מרגישים עם עצמנו? מה המשמעויות שאנחנו נותנים לאשר התרחש? יש מי שיהיה מוטרד מהמחשבה שהוא דוקא היה אדיש מדי לחדשות ועכשיו הוא חש רגשות אשם על כך; יש מי שעקב אחרי החדשות בפסימיות ויש מי שהיה אופטימי; יש מי שמכיר את הילדים או המשפחות וחש קירבה אישית וכאב מיוחד. כל אחד והסיפור שלו. עלינו להקשיב לסיפור של עצמנו, לדבר על כך עם בן/בת הזוג, עם חברים, עם המשפחה. שיחה כזו תאפשר לנו להיות קשובים גם לילדנו.

2. הזמינו את הילדים לשיחה
אל תחכו שילדיכם יפנו אליכם עם שאלות. ילדים ומתבגרים לא ממהרים תמיד לשוחח עם הוריהם על רגשותיהם. הורים עלולים לחשוב: אם הם לא פונים אלינו זה בגלל שהם לא זקוקים לנו. זו טעות! ילדים ומתבגרים רבים זקוקים להורים שיפתחו את הפתח ויאמרו: אנחנו רוצים לדבר על מה שקרה, אנחנו רוצים לשמוע איך אתם מרגישים.

3. ומה כאשר הילד לא מעוניין בשיחה?
לעיתים, ילדים יסרבו לשיחה, מכל מיני סיבות: ייתכן שהסיפור לא כל כך נוגע להם ואין להם על מה לדבר. ייתכן שדרך ההתמודדות המוכרת להם היא שתיקה. אל תכפו עליהם שיחה. שיחה כפויה, בניגוד לרצון הילד או המתבגר, עלולה להיות חוויה שלילית עבורו. אל תעלבו או תכעסו על כך שהילד מסרב לשוחח עמכם, זו זכותו. אמרו לו: 'אני מכבד את רצונך שלא לדבר. אם בכל זאת תרצה לדבר אני כאן בשבילך'.

עם זאת, זכרו: לעיתים ילדים ובמיוחד מתבגרים רוצים משהו אחד אך אומרים משהו אחר. ייתכן שמשמעות הסירוב לשיחה היא: 'אני מאוד רוצה לדבר אך אני לא רוצה שאתה תדע שאני רוצה לדבר'. כדאי להקדיש מחשבה אודות הזמן והאווירה המתאימה לשיחה. שיחה לא חייבת להיות בסלון או בחדר, אפשר לצאת להליכה, לצאת לקניון ולשוחח בנסיעה או בכל דרך יצירתית אחרת. דברו ראשית על עצמכם, על מה שאתם חושבים ומרגישים, והימנעו מללחוץ בשאלות. ייתכן שתצליחו להוביל לשיחה משמעותית וייתכן שלא. בכל מקרה הרווחתם זמן משמעותי עם ילדיכם.

4. מצאו זמן ומקום מתאים לשיחה
כאמור, לזמן ומקום השיחה יש משמעות. מצאו זמן, פנו עצמכם מכל עיסוקכם והעבירו את הטלפון למצב שקט. היו רגישים גם לעיסוקיו של הילד ומצאו זמן שיהיה נוח גם לו. אין טעם להזמין ילד לשיחה באמצע תוכנית הטלויזיה שהוא הכי אוהב.
 

שאטרסוק
''אל תגידו: 'אל תהיה עצוב' אלא: 'זה באמת עצוב, גם אני עצוב'.'' שאטרסוק

5. היו קשובים –מה אתה יודע? מה אתה חושב? מה אתה מרגיש?
הטלויזיה הפתוחה, אתר החדשות באינטרנט והשיחות בבית ועם חברים לא משאירים מקום לספק בדבר מודעות הילדים למתרחש. גם ילדים בגיל צעיר מאוד, בני 4-5, שומעים ומבינים. עם זאת, כל אחד מהילדים מבין את המתרחש באופן אחר.

כאשר יש לילדים תמונה חלקית אודות המתרחש, הם משלימים אותה לעיתים באמצעות הדמיון. למשל, ילדים ששמעו בחדשות שמצאו את המשקפים של אחד החטופים מנופצים עשויים לשאול את עצמם איך התנפצו המשקפיים ולתת תשובה לכך באמצעות הדמיון.

תפקיד ההורים בשיחה עם הילדים הוא בראש ובראשונה למסור מידע אמיתי על מה שקרה. כאשר מדובר בילד צעיר תפקיד ההורה הוא לתווך בינו לבין החדשות, להעביר את המידע בביטויים ובמונחים שמתאימים לגיל הילד וליכולת התפיסה שלו.

אם נפתח את השיחה עם הילד במשפט: 'שמעת בודאי על כך שמצאו את החטופים. מה שמעת על כך?' אנחנו פותחים פתח אל עולמו של הילד: מה מעסיק אותו? איזה מידע מטריד אותו? לאחר שנשמע מהילד איפה הוא נמצא נוכל לסייע לו בהשלמת התמונה ולהעמיק אל אשר הוא חש: 'מה אתה חושב'? 'מה אתה מרגיש'? כל ילד ישיב לשאלות אלה באופן אחר.

יש שיהיו עסוקים בשאלה איך נמצאו הגופות, יש שיהיו עסוקים בשאלה מה הרגישו החטופים כשירו עליהם, יש שיגידו שהם פשוט עצובים או כועסים. תפקידכם הוא להקשיב, להכיל, לתת לגיטימציה לרגשות. אל תגידו: 'אל תהיה עצוב' אלא: 'זה באמת עצוב, גם אני עצוב'.

''יש שיהיו עסוקים בשאלה מה הרגישו החטופים כשירו עליהם, תפקידכם להקשיב''.

6. אל תפחדו לומר: אין לנו תשובות
כאשר מדובר במתבגרים סביר להניח שיתעוררו שאלות מוסריות ואמוניות, למשל: עד מתי יימשך הטרור בארץ? מה חטאו נערים צעירים כל כך שמגיע להם עונש כל כך קשה? איך ייתכן שאלוהים לא ענה לתפילות הרבות שהופנו אליו? לעיתים יהיו לכם תשובות.

במאמר זה לא ניתן לתת תשובות לשאלות אלו, כי לכל שאלה כזו תשובות אפשריות שונות הקשורות להשקפת עולמו של ההורה. אם יש לכם תשובות, הציעו אותם.

ייתכן שתשובות אלה יספקו את המתבגרים וייתכן שלא. בכל מקרה, זכרו שלא לכל שאלה יש תשובה ובודאי שאין טעם לתת תשובות שאינכם מזדהים איתם. אל תפחדו לומר: זו באמת שאלה קשה, גם אני שואל את עצמי שאלות כאלה ולא תמיד אני מוצא להן מענה.

7. אל תסתפקו בשיחה אחת
לאחר השיחה שאלו את עצמכם: איך הרגשתם אתם בשיחה? מה היא עוררה בכם? האם נתתם מענה לשאלות הילד או המתבגר? האם נותרתם גם אתם עם שאלות? אמנם, כאמור, לא לכל שאלה יש תשובה אך לאחר זמן מה ייתכן ויעלו בנו מחשבות שנרצה לשתף אותם עם הילד. פנו אליו ואמרו: 'חשבתי על השאלה ששאלת ועלו בי כמה מחשבות על כך'.

זיכרו, תפקיד השיחה הוא לא רק לספק תשובות לשאלות אלא לתת מענה למצוקה הרגשית. גם השאלות וגם המצוקה לא יעברו בהכרח לאחר שיחה אחת. היו רגישים וקשובים לילדיכם לאורך זמן.

אלישע אזר הינו, עו"ס קליני, מטפל זוגי ומשפחתי וראש הצוות הטיפולי ב"מפגש".
mail@elisha-azar.com

מפגש - הינו מרכז רב תחומי לטיפול בילד, בבני נוער, במבוגרים ובמשפחה, המספק תחת קורת גג אחת מערכת של איבחון, טיפול וייעוץ העובד בהסדר עם קופות החולים. במקום מרוכזים מומחים בעלי ניסיון רב בתחומי הטיפול במשפחהנ- הדרכות הורים, טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול פסיכולוגי, טיפולים רגשיים בהבעה ויצירה בתחומים שונים וכן בתחומי התפתחות הילד- שפה ותקשורת- ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק