ראשי » סגנון » מגזין

"כנפיים": סרטון אנימציה מצמרר על תקיפה מינית

קרן ריז'נסקי יצרה סרטון אנימציה מבריק. אין אלימות, דם או צעקות, אלא מילים שתוקפות. "ההשראה הגיעה מפרויקט בו צולמו נפגעי תקיפה מינית עם המשפט של התוקף שנחרט להם עמוק בזיכרון"

הפחד הכי גדול שלנו כהורים הוא שיאונה משהו רע לילדים שלנו, שמישהו יפגע בהם וינצל את תמימותם ואת חוסר האונים שלהם. במילים אחרות שהם יהיו קורבן לתוקפנות מינית.

עוד ידיעות ב nrg סגנון:
- מהגן לכיתה א': כיצד לרכך את המעבר לביה"ס?
- השגרה שוחקת: ט"ו באב כתמרור אזהרה לזוגיות

קרן ריז'נסקי, בוגרת ממכללת ויצו חיפה, יצרה סרטון שלא ישאיר אף עין יבשה מדמעות. בסרטון שאורכו כארבע דקות, מסופר על ילדה שעוברת תקיפה מינית בחדרה. הייחוד והיופי של הסרטון המצמרר הזה נעוץ בכך שריז'נסקי בחרה לייצג את התוקף על-ידי טיפוגרפיה.
 








לצפייה באיכות HD לחצו:­https://vimeo.com/100840054

ההשראה של ריז'נסקי לסרטון נבעה מפרויקט צילום של גרייס בראון בת ה-19 בו היא נתקלה ברשת, בו צילמה בראון נפגעי תקיפה מינית אשר מחזיקים פוסטר, עליו הם רשמו את המשפט שנחרט להם בזיכרון אשר נאמר על ידי התוקף שלהם. 

לאחר צפייה ממושכת בתמונות ומעבר על המשפטים, ליקטה ריז'נסקי כמה מהם שחזרו על עצמם, ואותם היא ייצגה בסרטה. "לא תמיד הטקסט צריך להיות קריא, לפעמים המילים הן המצמררות ולפעמים זה המגע שלהן", היא מסבירה.

לילדה בזמן התקיפה מתרחשת תופעה שנקראת "דיסוציאציה", ובעברית "תופעת הניתוק" – פגיעה זמנית בקשר המודע של האדם אל המציאות הפיזית והתחושתית שלו, בעצם "בריחה" נפשית מהטראומה המתרחשת. אנחנו הצופים נכנסים איתה לדמיונה- עולם הבריחה, אליו פולש הטקסט ומפריע לטוהר עולמה, הילדות והשמחה.
 
אחת הסצנות החזקות מתרחשת ממש בתחילתו של הסרטון כאשר הגיבורה הקטנה מפוחדת מאד בשל צעדים הקרבים לחדרה, עד כדי כך שהיא מעדיפה לחבור למפלצות שבארון, שגם הן מפחידות אך הן הרע במיעוטו. היא הרי מעדיפה מפלצות דמיוניות על פני "מפלצות אמיתיות".

"כשהטקסט מתחיל לחדור לארון, תופעת הניתוק עוזרת לה לברוח לעולם אחר, עולם בו היא רוצה להיות ילדה. כי אחרי הכל, היא ילדה.

היא מצמיחה את הכנפיים הסגולות כמו שבתמונה בחדרה, והיא מאושרת" אומרת ריז'נסקי.

"הטקסט בכל זאת חודר לעולם הבריחה, ומורט לה את כנפיה, מה שמרמז להפשטה שמתרחשת בו בעת המציאות, בחדר, בארון.  היא אוספת את הנוצות כמעין מנסה לאסוף את עצמה, את השברים, כשהיא שומעת את הילדות שלה, צחוקים של ילדים, ציורים (שוב, כמו אלה שבחדרה) שוב הטקסט חודר, משתלט, עד שלבסוף עוטף אותה ומשתלט עליה והיא נעלמת בתוך עצמה. הרגשה של ריקנות נשארת בסוף".

"הטראומה של נפגעי תקיפה מינית היא אינה ניתנת לתיקון", מסכמת ריז'נסקי "הם צריכים לחיות איתה לעד, ותחושות הריקנות וחוסר הערך, מלוות אותם גם שנים לאחר התקיפה ועלולות לגרום להרס עצמי".

לאתר של קרן ריז'נסקי: http://www.kerenrij.com/
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...