ראשי » סגנון » הורות

רוצים שהילד יאכל דג? אל תקראו לו על קרמר

כל בית בישראל מכיר את קרמר החתול, גיבור ספרי הילדים של מאיר שלו. בספר חדש הוא יוצא ללמוד לשחות כדי לתפוס דגים לארוחת צהריים. הסוף לא יפתיע את טל גלבוע אבל יכול לגרום לילדים שלכם להפסיק לאכול דגים

זמן קריאת הסיפור לילד הוא זמן של שלווה ונחת, הורים רבים קוראים לילדים בזמן הארוחה (לא בריא אבל כייפי). את הספר החדש של מאיר שלו "קרמר החתול לומד לשחות", לא כדאי לקרוא עם צלחת אוכל ליד, בעיקר אם יש בה קציצת דג. למען האמת, הספר החדש של מאיר שלו יכול להוציא לילד שלכם את החשק לאכול דגים, ואם הוא ילד אינטיליגנטי במיוחד, גם את החשק לאכול כל יצור מהחי.

בספר החדש קרמר החתול שאוהב לישון מגלה עוד פן באופי שלו, הוא אוהב לאכול, הכל, אבל בעיקר דגים. התאווה שלו לדגים היא חייתית ולא בוחלת בשום דבר שיש לו אידרה: "לא משנה – דג קטן או גדול, ברבוניות או מושטים, אנשובי או סול. בסיר, על האש, בתנור, במחבת, בכל יום בשבוע וגם בשבת".
 
הבעיה היא שלחתול כמו קרמר לא פשוט להשיג דגים ולכן הוא חייב ללכת אל הים ולתפוס לעצמו את הארוחה הבאה שלו. הכלב בוזו מלמד אותו לשחות והוא יוצא אל מסע הציד שבמהלכו הוא נתפס ברשת יחד עם הדגים ומגלה שלא כיף להיות מנה ראשונה.

האם ילדים יכולים להיות טבעונים? להבין את מצוקת הפרה נותנת החלב, מצוקת התרנגולת שאוכלים ממנה את הפולקע? אליבא דפרויד הרכיב המוסרי באישיותו של הילד מתפתח לקראת גיל 5, פיאז'ה טען שילדים לפני גיל בית ספר לא יכולים להבין את נקודת המבט של האחר, הם אגוצנטרים. אבל מקריאה ב"קרמר החתול לומד לשחות" עולות שאלות רבות על חיי החי ועל ההצדקה לקחת אותם רק כי למישהו אחר מקרקרת הבטן. אם הילד לא חמל על הדגים בתחילת הסיפור הוא יחמול על קרמר בסופו ומה יהא על ויטמין B12 של הילד? על הברזל?
 

 
הספר החדש בסדרת קרמר לא טוב כמו קודמיו. קרמר הטבעוני לא מכמיר לב כמו קרמר הגור השובב שיצא אל היער, והוא לא שובה לב כמו קרמר הראשון שרק רצה לישון. החן הגדול של הסיפור נמצא דווקא באיורים הנפלאים של יוסי אבולעפיה, איורים שאפשר להתעמק בהם ולמצוא בהם הומור ואבסורד הרבה אחרי שהטקסט נגמר ולא משאיר אחריו יותר מדי.

על אף שהספר הוא לא מפסגות היצירה לילדים של מאיר שלו,

הוא עדיין שומר על הסטנדרטים של שלו במשלב לשוני גבוה, בערבוב חינני שלו עם הנמוך - וזה מצוין. פרט לכל שמות הדגים שאותם הילד לומד הוא גם מתמודד עם טקסט שיש בו מילים כמו נחשולים ומצולות, ומשתובב עם השפה העברית יחד עם שלו "חתר חתירה ומפרפר פרפר" או "בעה בועות". 

"קרמר החתול לומד לשחות" הוא לא אחד הספרים הטובים של שלו, אבל הוא יכול להיות שימושי מאוד להורים שרוצים ללמד את ילדיהם שלאכול דגים זה פויה. שלו, באינטילגנטיות אופיינית לא מטיף אלא שם את קרמר במקומו של הדג. שלו מאניש את רגשות הדגים הנרדפים וגורם לקרמר להרגיש את אותן התחושות מול בני האדם שרוצים לאכול אותו כמין דג נדיר: "אני רזה, אני קשה, אני בכלל לא טעים...." הוא אומר אבל זה לא עוזר לו והוא נאלץ לברוח ולשחות כשכולם רודפים אחריו. האם הוא ניצל? הסוף לא לגמרי ברור אבל הוא עמום מספיק כדי שהילדים יצליחו להירדם בלילה. לאכול דגים למחרת? זה כבר פחות סביר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...