ציונות: הסטודנטים גרים בפריפריה במקום בקמפוס
במקום לפתוח את שנת הלימודים האקדמית כמה שיותר קרוב לקמפוס, בוחרים אלפי סטודנטים לוותר על הנוחות ולגור דווקא באחד מכפרי הסטודנטים המפוזרים בפריפריות וביו"ש
עוד כותרות ב-nrg:
לא רוצה לשרת גבר: המהפכה הבדואית התחילה
הצרפתים באים: עולים לכאן אבל מרגישים שם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"היינו כמה חבר'ה אחרי צבא ושירות שאוהבים את השומרון, וחיפשנו איך לסייע לאזור מבחינה התיישבותית וחברתית", מספרת כהן. "חיפשנו כל מיני דרכים לתרומה, ובדרך גילינו סטודנטים כמונו, שמעוניינים לתרום לקהילה ולארץ הזו".
הם התחילו בקטן, אבל השנה כבר הגיעו אל המיונים כ–400 מועמדים, מאה בלבד מתוכם יזכו ליישב את הכפרים שמפעילה העמותה במגדלים, מעלה אפרים, רימונים ואיתמר. "אם היה לנו תקציב היינו מקימים מספר כפול של כפרים, ואפילו יותר. זה עוד יקרה", אומרת כהן בנחישות ומספרת על חלומות ההתרחבות גם להר חברון, גוש עציון והגולן.
כפרי הסטודנטים בישראל אינם עניין חדש, אך לאחרונה הם תפסו תאוצה של ממש. ממיזמים בודדים בקצוות הארץ החלו לפרוח כפרים לאורכה ולרוחבה, חלקם מתוך רצון לחזק את ההתיישבות המועטת באזור ואילו אחרים מבקשים להעניק סיוע לאוכלוסיות מוחלשות.
מדובר במודל ישראלי מקורי, שדווקא בימים שבהם הדיון הציבורי מתנהל על ציר ברלין–מילקי, מקבל משמעות חדשה וחזקה הרבה יותר.
כפר הסטודנטים הראשון הוקם בשנת 2003 על ידי עמותת "איילים" כאשר שני צעירים, מתן דהן ודני גליקסברג, רכשו בעזרת מענקי השחרור מהצבא שני קרוואנים ועברו להתגורר באשלים במטרה לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב. כיום העמותה דואגת לכ-1,000 סטודנטים, המאכלסים 13 כפרים.
הדיל הוא פשוט: בתמורה למלגת לימודים ומגורים מוזלים, כל סטודנט מחויב לשעתיים שבועיות של עשייה קהילתית דוגמת חונכות אישית לנוער או התנדבות בקרב אוכלוסייה מבוגרת. בנוסף, הם מגויסים לשבוע של עבודה מרוכזת לפני תחילת הסמסטר ושלושה ימים בחול המועד, שבהם הם בונים את הכפרים החדשים.
"תפקיד העמותה הוא להחיות התיישבות המונעת על ידי צעירים, תוך יצירת אקלים ערכי וחידוש רעיון הציונות בדגם המתאים למאה ה–21", אומרת מנכ"לית העמותה נחמי גייניס. "אנחנו שבים לחיבור שבין האדם לאדמה ובין האדם לחברה, רק במתכונת מעודכנת".
מהם הקשיים שנתקלתם בהם לאורך השנים?
"קשיי ההקמה היו הכי משמעותיים. צריך לזכור שהתנאים בכפרים לא תמיד אופטימליים וגם המרחק מהקמפוס הוא פקטור שיש
עם השנים הוחלט להגיע גם למרכז. "הקמנו שני כפרים בלוד למרות שאינה בפריפריה הגיאוגרפית של המדינה, מאחר שהיא נמצאת בפריפריה החברתית. הכפרים הוקמו כפרויקט משותף עם התאחדות הסטודנטים הארצית במטרה להחיות את העיר ולהפוך אותה לעיר סטודנטיאלית. השנה בנינו שם יחידות דיור חדשות שמורכבות ממכולות מטען שיצאו משימוש. המכולות שופצו והוסבו ליחידות דיור בנות שלושה חדרים בגודל של כ–60 מ"ר כאשר כל זוג מכולות מרכיב יחידת מגורים אחת שתאכלס שני סטודנטים".
כפרי הסטודנטים של איילים פתוחים לדתיים וחילונים כאחד ודוגלים בחיי שיתוף וסובלנות. דביר קלי (29), מנהל כפר הסטודנטים במושב יכיני שבדרום, מתגורר בו עם אשתו ובנו.
"אשתי התחילה ללמוד באוניברסיטת באר שבע ואני במכללת ספיר. חיפשנו קהילה ואנשים טובים להצטרף אליהם", הוא מספר. "אני במקור מפסגות ואשתי מבן שמן אבל משהו בדרום תמיד משך אותנו".
למה דווקא כפר סטודנטים?
"הכרנו חברים שהתגוררו בכפרים אחרים של איילים, התארחנו אצלם כמה פעמים וההווי שם מאוד דיבר אלינו. עבדתי לפני כן בהדרכת נוער בפנימיות שונות ורציתי להמשיך בפעילות קהילתית, כך שהבחירה במגורים בכפר הייתה טבעית. בנוסף, אני דתי אך אשתי אינה שומרת מצוות ולא רצינו לגור ביישוב דתי. יכיני הוא מושב מסורתי כך שיש את התשתית של בית הכנסת ושאר השירותים וזה התאים לנו. נכון שיש היום כל מיני יישובים מעורבים ואוהבים לדבר על קהילה משלבת, אבל פה תכלס זה קורה באופן טבעי, בלי דיונים אינסופיים ובלי לעשות עניין. אני כל פעם נפעם מכמה שהמרחקים בינינו קטנים אם באים עם רצון טוב".
הכפר ביכיני הוקם לפני שמונה שנים והוא בין הוותיקים בארץ. "הוא התקבל עם המון תקוות, הציפיות מהסטודנטים היו בשמיים", מספר קלי. האכזבה לא איחרה להגיע. "צריך להבין שלפני הכול, מדובר בחבר'ה שמצויים בעיצומה של תקופה משמעותית של למידה ואי אפשר שההתנדבות תבוא על חשבון הלימודים. עם השנים הפער בין מה שהיישובים מבקשים לבין מה שהצעירים מסוגלים להעניק הצטמצם. כיום העסק עובד", הוא מעיד.
המגורים בכפר מתחלקים בין קרוואנים למבני קבע ומתגוררים בו כ–56 סטודנטים, רובם לומדים במכללת ספיר ומקצתם באשקלון ובאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.
אילו פעילויות אתם מובילים?
"יש לנו פעילויות שפתוחות לכל תושבי המקום וכאלו שהן רק עבורנו, מתוך רצון לגבש את המיני-קהילה שלנו בכפר. ב'בית מפגש' סטודנטים מעבירים אחת לשבועיים שיעורים בכל נושא שהוא - מהרצאה שקשורה ביהדות ועד קיפולי נייר. יש קבלות שבת ומפגשים פחות פורמליים. בנוסף אנחנו יוזמים פרויקטים מיוחדים כגון בניית בוסתנים בעיירות פיתוח, שיפוץ בתי ספר ומועדוניות בשכונות".
ההווי הסוחף והחיים המשותפים - סוג של קומונה לייט שבה אנשים מתגוררים, לומדים ועובדים יחד - הביאו להיווצרותם של לא מעט זוגות. "יש לנו זוג שהכיר והתחתן בכפר והשבוע מצטרף אליהם עוד זוג תוצרת המקום", מחייך קלי. "זה כיף גדול ובונוס נוסף למי שבוחר בחיים כאלו".
ייחודו של הכפר ביכיני הוא שמתקיים בו שילוב של סטודנטים בעלי צרכים מיוחדים. "אנחנו הכפר המשלב היחיד בארץ וכל המבנים כאן מונגשים ומותאמים".
מה סוד ההצלחה של הכפרים?
"הסטודנטים נמצאים בצומת דרכים מהותי בחייהם בשלב שבו הם מתחילים את לימודיהם האקדמיים: עליהם להחליט במה יעבדו, היכן יתגוררו, מי יהיה בן זוגם לחיים. זו תקופה שבה המוטיבציה והרצון לשנות את החברה גבוהים וזו הזדמנות ליצור אצל הסטודנטים חוויה חיובית סביב מגורים באזורים מרוחקים ומוחלשים. המגורים בקהילה לאורך כמה שנים מחברים הרבה יותר את האדם למציאות החיים כאן".
כפרי הסטודנטים זוכים גם לתמיכה ממשלתית נכבדה. המשרד לפיתוח הנגב והגליל בראשותו של השר סילבן שלום נרתם למיזם כבר בתחילת דרכו. "משנת 2005 ואילך הוקצו עשרות מיליוני שקלים להקמתם", מוסר ראש אגף ההסברה במשרד, אחיקם משה דוד. "אנו רואים בהם משימה לאומית ראשונה במעלה".
עם השנים הוקמו כפרים נוספים במודל עירוני וכיום ניתן למצוא להם נציגות גם בקריית שמונה, עכו, כרמיאל, ערד, דימונה, ירוחם, באר שבע ואופקים.
מהן התגובות מצד הרשויות המקומיות?
"נלהבות מאוד, הן מצד ראשי היישובים והן מצד התושבים המקומיים שנהנים מההשפעה החיובית על העיר כולה ועל חיי הקהילה".
השר סילבן שלום רואה אף הוא במיזם כפרי הסטודנטים את הגשמת חלום הציונות: "בכל פעם שאני מגיע לכפרי הסטודנטים שלנו, אני מתמלא גאווה", הוא מעיד. "אני נרגש לראות צעירים חדורי מוטיבציה עם ברק בעיניים שגם נהנים ממגורים נוחים, אבל חשוב מכך- תורמים לקהילה באזור מגוריהם ומחזקים את האזור כולו".
גם בתנועת הבוגרים של בני עקיבא, ארגון הצעירים הגדול ביותר בציונות הדתית, ראו כי טוב והחלו בהקמת כפרים משל עצמם. המודל שלהם מעניק מלגת מגורים כמעט מלאה בדירות צנועות. הכפרים הראשונים הוקמו בשכונת התקווה בתל אביב ובשכונת עתיקות באשקלון ובשנה הבאה יצטרפו אליהם כפרים חדשים ברחובות וביפו. בכל הכפרים הביקוש כרגע גבוה מההיצע ובתנועה צופים כי ייפתחו כפרים נוספים בעתיד. כרגע על הכוונת נמצאות תל אביב וחיפה.
יואל קורשיה (28) הוא סטודנט למדעי הצמח בפקולטה החקלאית ברחובות. השבוע עבר להתגורר בכפר החדש שנפתח בשכונת קריית משה, שידועה בהיותה שכונת מצוקה בעיר. "בשמחת תורה חנכנו את הכפר, זה היה אירוע הפתיחה שלנו והחג עבר מעל למצופה", הוא מספר בהתרגשות.
בשנה שעברה התגוררת במעונות בפקולטה. מה משך אותך לכאן?
"אני מאמין שסטודנט צריך להסתכל מעבר לספרי הלימוד. כאן יש לי הזדמנות לתרום לקהילה, להכין נוער לצבא או לעזור לילדים במועדונית".
הפן החברתי גם מהווה מן הסתם מקור משיכה.
"מבחינה חברתית דווקא עדיף היה לי להישאר במעונות, יש שם אווירה של קיבוץ, הכול נוח וקרוב. עכשיו צריך להתעסק עם שכירות, ריהוט הדירה וכל מיני בירוקרטיות".
יש חששות?
"יש לי חבר שרצה להגיע ובסוף התחרט כי פחד מהשם הרע שיצא לשכונה. מבחינתי זו עוד סיבה להגיע לכאן ולשנות את הסטיגמה".
לכל הדוברים חשוב להדגיש כי השאיפה היא שההתיישבות בכפרים לא תסתיים עם תום הלימודים האקדמיים. "המטרה העיקרית של עמותת איילים היא התיישבות", קובעת המנכ"לית גייניס. "הכפרים מהווים חממה למחליטים להשתקע באורח קבע בנגב ובגליל.
"מסקר נרחב שערכה העמותה עולה כי המחסום העיקרי להתיישבות בנגב ובגליל הוא המחסור בדיור להשכרה. מתוך ההבנה הזאת, החלה העמותה להקים מתחמי צעירים עבור גילאי 25–35 ברחבי הנגב ובגליל, אשר מטרתם להציע דיור להשכרה במחיר הוגן לצד חיי קהילה עשירים, ללא התחייבות לטווח ארוך כמו לקיחת משכנתא. כבר כיום קיימים מספר מתחמים שמוכנים לקליטת התיישבות ובמהלך השנה הקרובה יתווספו כ–750 יחידות דיור נוספות ברחבי הארץ. בשלב השני מתוכננות עוד אלפי יחידות דיור במתחמים נוספים ברחבי הארץ".
אז בעצם אתם לא נותנים שום הטבה לסטודנטים.
"נכון, אנחנו חושפים ומנגישים את הרעיון של מעבר לפריפריה ומתווכים אותו עבור צעירים רבים שלא היו חושבים על כך ככל הנראה ללא הליווי הארוך של העמותה. אני מאמינה שכל מי שייחשף לאזור, לא יחזור לאחור".
תירא־אל כהן מקימה כפרי סטודנטים בכל רחבי השומרון ואין לה שום כוונה להתנצל על זה
עמותת "קדמה" הוקמה לפני שלוש שנים והיא זוכה לעניין רב תודות ליו"ר הכריזמטית והרהוטה תירא–אל כהן, בת 21, שבגילה הצעיר כבר הזיזה הרים. כלומר, גבעות. הנסיכה החדשה של השומרון היא סטודנטית לעיתונאות באוניברסיטת תל אביב, דבר שהופך את הצעידה בשבילי הקמפוס השמאלני למאתגרת לא פחות מזו שביישוב שלה, איתמר. "בכפרים שלנו יש חבר'ה מאוד מגוונים", היא מתארת. "כמובן שמי שמתנגד להתנחלויות לא יבוא לגור פה, אבל יש לא מעט אנשים שבבית גידלו אותם על החינוך של מרצ והם החליטו להגיע דווקא לכאן".
חבר'ה חילונים בגב ההר?
"יש המון צעירים שרוצים לקחת חלק בקהילה, להרגיש שייכים. זה לא בהכרח מגיע ממקום של אידיאולוגיה, לפני הכול מגניב וכיף לחיות פה".
כהן מספרת כי הם אינם מנסים להקים יישובים חדשים אלא מכוונים לחזק את הקיים. "זו התיישבות חברתית", היא מאבחנת. "ביססנו כבר את ההיאחזות שלנו בקרקע. מה שחשוב לדור שלי זה לא הטרקטור, אלא הנהג שמאחורי הטרקטור. חשוב לנו לכסות את כל הקשת החברתית". הכפרים אחראים לאירועים קהילתיים לא שגרתיים כגון פסטיבל אביב ושוק איכרים לצד פעילות יומיומית לטובת הקהילה. "באנו לתרום ולהוסיף כוח. המוטיבציה של החבר'ה מזיזה כאן דברים שגדודים של עובדות סוציאליות לא היו מצליחים".
לצד הפעילות ההתנדבותית כהן מתארת חיי כפר תוססים. "אנחנו מאוד משקיעים בתרבות ובשעות הפנאי כי המטרה שלנו היא שהקבוצות יהיו מגובשות וירצו להישאר כאן ולהקים בהמשך גרעיני התיישבות".
לעמותה מסייעות מועצת יש"ע, המועצות האזוריות שומרון ובנימין, לצד תנועת אמנה הוותיקה. "לא מדובר במימון אלא בשותפות אסטרטגית", מחדדת כהן. "הופתעתי לגלות עד כמה הגופים הללו, שנדמו בעיניי בעבר כארכאיים, מבינים את החשיבות של להיפתח לקהלים חדשים".
התנאים ביו"ש קשים יותר?
"עמותת איילים מפעילה כפרים מדהימים והם גם חונכים אותנו, מדריכים ומייעצים, אבל אני חושבת שבנו יש משהו הרבה יותר חלוצי. זה אזור קשה, מורכב מאוד וזה מביא חבר'ה פחות 'חלביים'. כל הסטודנטים שותפים בבניית הכפר בצורה הכי פעילה שיש. אם חסר מים או שאין חשמל, החבר'ה לא נשברים. המקום הזה גורם להם לפתח חוסן".
***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם