סיוט בדרך לשמלת החלומות: "חייבים שינוי"
כל אחת חולמת על השמלה הלבנה שתלבש ביום המאושר בחייה. נשים במידה 42 ומעלה צריכות לאפסן את החלום. תהליך מציאת שמלת כלה במידות גדולות הוא לא פחות מסיוט, וגם יקר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אני חברה בפורומים של כלות, ושם מספרות בנות הלובשות מידה 40-42, שבסלוני הכלות שאלו אותן האם הן מתכוונות לעשות דיאטה לקראת החופה", אומרת מורן פוקס, כלה בדרך.
מורן הנאה לובשת בגדים במידה 44 ומיתמרת לגובה של 1.74 מ', אבל במקום להחמיא לה על הופעתה, קטפה הערות לא נעימות על גובהה. "התחלתי לחפש שמלת כלה כבר באוקטובר 2014", היא משחזרת, "ובשום מקום לא מצאתי שמלה שנסגרת עלי".
במסגרת החיפושים המביכים ניסו אפילו לדחוף אותה לגזרה 36 ואמרו לה "לדמיין": "פעם ראשונה שאת מסתכלת במראה על עצמך עם שמלת כלה ובמקום לחייך (כשאת בקושי נושמת אחרי שחנקו אותך במחוך קטן מדי), את קולטת כמה עוד יש לך לרדת כדי להיכנס לשמלות כאלה, וזה עוד אחרי שכבר ירדת במשקל. הגעתי למצב שמדדתי שמלות רק מאחורי וילון ולא הסכמתי לצאת החוצה אל מול המראה בחנות. במקום הכי להתרגש מעצמך בסלון הכלות, את מתבאסת".
בסופו של דבר ובלית ברירה היא הזמינה שמלה הנתפרת בימים אלה לפי מידתה: "וכך במקום המקסימום חמשת אלפים שקלים שאספתי למטרה הזו, אני נאלצת לשלם 7500".
מי שנחלצה לסייע למורן ולמאות (או אלפי), כלות כמותה, היא איילת קלטר, שהשיקה באחרונה את ארגון "אדם ומלואו", הארגון הישראלי למניעת אפליה על רקע משקל, בהשתתפות רופאים, פסיכולוגים ועורכי דין. קלטר אומרת: "שולטת כאן מדיניות של הדרה. ברשתות משווקים בגדים לרזים, צעירים ויפים כמעין הצהרה שלא רוצים שאנשים שמנים ייכנסו אליהן. כאילו אנשים כאלה מקלקלים להן את המוניטין".
סוזנה בורשטיין כבר זכתה ללבוש שמלת כלה. אבל את מה שעבר עליה בדרך היא לא תשכח כנראה כל חייה: "היו מקומות בהם מצאתי מתוך עשרות, רק אחת שעלתה עלי, ואני מידה 42-44. מוכרות גם אמרו לי, כשהורדתי שמלה מהקולב, 'אל תמדדי, זה לא בשבילך' או 'זאת לא לגזרה שלך'. הייתי בשוק. הרגשתי שמה שקורה לי שם גוזל ממני את השמחה וההתרגשות לקראת החתונה".
בסופו של דבר מצאה סוזנה דגם שמצא חן בעיניה, אבל כדי לתפור אותו למידותיה התבקשה לשלם 11,500 שקלים. לכן פנתה לתופרת ושילמה 5500 שקלים. "בנות חולמות מגיל צעיר על הרגע הזה של מדידת שמלת כלה, למה לקלקל להן את החלום", היא מסכמת.
אחת ההחלטות של טל מאיה, שהתחתנה לפני שנה וחצי, הייתה לא לעשות "דיאטת חתונה" ולהישאר כמו שהיא, כחלק מתהליך הבראה ארוך מאנורקסיה ממנה סבלה מאז התיכון. היא לובשת בגדים במידות 44-46 ואומרת בגאווה מוצדקת: "אני יותר בריאה ויותר יפה היום מכפי שהייתי כששקלתי חצי ממשקלי היום".
טל החליטה מראש לא לחפש שמלה מוכנה, אלא לתפור: "כי הבנתי מהר מאוד שקיים הבדל גדול בין ההיצע בקטלוגים ובפרסומות לבין מה שבאמת יכול להיות רלוונטי עבורי. ידעתי שדברים שנורא יפים על הדוגמנית הרזה יראו פחות עליי. וגם ביום החתונה הרגשתי מצוין ונוח, אבל אני חייבת לציין שהחוויה הייתה טובה בזכות המון עבודה עצמית ועזרה מהאנשים בסביבה שלי שחיזקו אותי ונתנו לי ביטחון. זה לא פשוט לבחורה מלאה לבחור שמלה שהיא יודעת שמיליון עיניים יופנו אליה".
בסיום שיחתנו מעירה טל שהבעיה שלה ושל צעירות במידות שלה לא מסתיימת בשמלות כלה: "אין גם בגדים רגילים במידות גדולות בסגנון ובטעם צעיר. חייבים לשנות זאת".
אפרת אנדוולט התחתנה במאי 2011 והיא כבר היום אם צעירה לתינוקת, אבל זוכרת כל רגע במסע החיפושים בדרך אל השמלה: "את נכנסת לסלון כלות, נותנים לך קטלוג, את בוחרת דגם, מורידים אותו מקולב ומתברר שהוא במידה 36 בעוד שאת במידה 46".
אכן בעיה, אני מעירה, ואפרת מגיבה: "הבעיה היא שלהם ולא שלי. למה בקטלוגים רואים רק דוגמניות שהן רבע עוף. צריך קטלוג שמלות כלה עם דוגמניות במידות מגוונות. וחוץ מזה שמלות מוכנות במידות גדולות, יהוו הקלה גדולה על הכיס שלנו. שילמתי על השמלה שתפרו לי 13 אלף שקלים, אותה שמלה במידה הזעירה הייתה עולה לי ששת אלפים שקלים פחות".
אם לרגע אתם אומרים לעצמכם שבנות המידות הגבוהות רגישות קצת יותר מדי, לוקחות ללב סתם, רק תעיפו מבט על הטבלה הזו. מסתבר ששכיחות מקרים של הפליה על רקע משקל גבוהה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם