ראשי » סגנון » מגזין

העבודות הכי שוות שאתם לא מכירים

נמאס לכם לקום כל בוקר ולהגיע שוב לעבודה הרגילה והמוכרת? ובכן, אפשר גם אחרת. מצאנו בשבילכם כמה אנשים שלא ויתרו על חלומות הילדות שלהם, ועובדים בעבודות שוות שאין (כמעט) לאף אחד אחר

עבודה לא חייבת להיות רק פרנסה. היא יכולה להיות מעניינת, מסעירה, היא יכולה להיות אפילו ייעוד. עבודה לא חייבת למלא את כל היום ולהתיש אתכם עד מוות, עבודה יכולה להיות בטעימת מנות במסעדות, טיול עם כלבים או בילוי בקרקס. קבלו את העבודות שלא הכרתם וכנראה גם לעולם לא יהיו שלכם.
 
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 

שם: אברהם שמע
גיל: 33
מקום מגורים: ירושלים
מצב משפחתי: גרוש + 1
עיסוק: מוליך כלבים
 

מה בדיוק אתה עושה?
"אני מוציא כלבים לטיול פעם ביום למשך חמש שעות. יש לי בין שישה לעשרה כלבים שאני אוסף מבתי הבעלים שלהם, ואנחנו הולכים יחד כלהקה. כל כלב מטייל בין שעה לשלוש שעות. אני הולך איתם בשכונה ובטבע, ועם הזמן למדתי גם לאמן אותם למשמעת דרך הקבוצה. הלהקה מהווה דוגמה לכלבים ומעמידה אותי במצב של מנהיגות. הכלבים מלמדים אותי חוקים של כלבים ואני מלמד אותם חוקים של בני אדם. לוקח לכלב ארבעה חודשים בממוצע עד שהוא מתרגל להתנהגות החדשה".

איך ומתי הגעת לעיסוק הזה?
"כשעשיתי עלייה מארצות הברית חיפשתי עבודה בלוח של עולים חדשים, וראיתי שם מישהו שהוליך כלבים וחיפש מחליף. התחלתי בקטן, ועם הזמן והניסיון פיתחתי את שיטת האימון מתוך התבוננות והקשבה לטבע ולכלבים".

תמיד ידעת שתרצה לעבוד במקצוע כזה?
"תמיד ידעתי שאני צריך לעבוד בחוץ, בטבע".

איך מגיבים בסביבה שלך למקצוע שבחרת?
"אנשים מחייכים כשהם רואים אותי. יש מעט אנשים שמפחדים ועוברים למדרכה השנייה. אני משתדל להרגיע אותם. אחרים בטוחים שכל הכלבים הם שלי וממלמלים לעצמם 'למה מישהו צריך כל כך הרבה כלבים, למה הוא לא מתייחס לאנשים במקום'. לפעמים אני לוקח איתי את הילד שלי בן השלוש, יש לי עגלה מיוחדת לריצה ואנחנו רצים יחד. הוא אוהב מאוד את הכלבים. זה טוב בעיקר לימים שאין בהם גן, ומסתבר שיש הרבה ימים כאלו בארץ".

איפה לומדים את המקצוע?
"לומדים מהכלבים. צריך להתבונן בהם וללמוד את ההתנהגות שלהם. לפני שעשיתי עלייה עבדתי עם ילדים עם בעיות מנטליות ולמדתי מהם איך לתקשר דרך שפת גוף וטון דיבור, ואיך להבין את מה שנאמר גם בלי מילים. בזכות זה יש לי יכולת להיות קשוב יותר, וזה עוזר לי מאוד גם בעבודה הזו".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"אני אוהב את היכולת לעזור לכלבים עצמם".

מה היית רוצה לשנות?
"אני רוצה למצוא מקום ולקחת אליי כלבים עם בעיות התנהגות מבתי מחסה ומקלטים, לחנך אותם ולהחזיר אותם מחונכים כדי שיאמצו אותם".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"ממש לא. העבודה הזו היא הכול בשבילי".

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"תהיה קשוח אבל הוגן".

שם: לירז מיה–שגריר
גיל: 39
מקום מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: גרושה
עיסוק: מלהקת אמני קרקס
 

 
כשאתם רואים להטוטן מתהפך בזווית בלתי אפשרית, קחו בחשבון שככל הנראה לירז מיה–שגריר גייסה אותו לתפקיד. מיה–שגריר מלהקת אקרובטים לקרקסים בארץ כמו מופע "וואו" באילת, קרקסים נודדים וקרקס y. "בשנים האחרונות יש דרישה גוברת לאמני קרקס מחו"ל — ג'אגלינג, מעופפים, פעלולנים, אופנוענים שמסתכנים בתוך כדור וליצנים", היא מספרת. "אני מסתובבת בפסטיבלים בעולם וצופה בכל יום בעשרות סרטונים, וכך מוסיפה אמנים למאגר המידע שלי".

איך הגעת לעיסוק הזה?
"אני בוגרת 'קאמרה אובסקורה', שם נחשפתי להפקות. היה לי ידע אדיר על שחקנים בארץ אבל הוא היה די מיותר, כי ברגע שניסיתי ללהק אכלו אותי. ליהוק שחקנים הוא תחום קשה ומצומצם. התחלתי לעבוד בחברה בשם 'טבת הפקות', ושם מצאתי את הפינה שלי בליהוק אמני קרקס. כרגע אני פרילאנס ובמקביל מנהלת שיווק של קרקס y, שזו קבוצת הקרקס הגדולה בארץ שמורכבת מאקרובטים ישראלים".

תמיד ידעת שתרצי לעסוק בתחום הזה?
"אבא שלי עוסק בהשמת כוח אדם, כך שבעצם גדלתי על זה. אני עושה את אותו הדבר, רק שהעובדים שלו יושבים במשרד והעובדים שלי הולכים על חבל".

איך מגיבים בסביבה שלך לעיסוק הזה?
"אני שונאת ששואלים אותי מה אני עושה, כי כשאני עונה מתחילה שיחה של שעה. ברגע הראשון אנשים מרימים גבה, ואז הם מתלהבים. השיחה מסתיימת תמיד במשפט 'קחי אותי למופע הבא שלך'".

איפה לומדים ללהק לקרקס?
"בשום מקום. צריך לרכוש ידע. אני מחזיקה בנק אדיר של לפחות שמונים אחוז מהאמנים בעולם. כמובן שצריך גם יכולת להתאים את האמן ללקוח".

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"את הרגע שבו אני מצליחה לסגור עם האמן את השכר שהלקוח רוצה לשלם. זה סיום של תהליך ארוך ומייגע".

מה היית רוצה לשנות?
"תחום הקרקס תופס תאוצה בארץ, והקהל הישראלי שאין לו מסורת של קרקסים כמו באירופה הולך ומתוודע אליו. משרד התרבות עושה מאמצים להכניס את התחום לתמיכה. קיים צורך קריטי בתמיכה כזו".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"כן, אבל זה חיידק שנדבקתי בו. אני מקרה אבוד".

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"להסתובב בעולם ולהכיר את כולם. בנוסף, ללמוד לענות למיילים מתוך שינה. בבוקר אני בשיחות עם האירופאים, אחר הצהריים עם האמריקאים ובלילות
אני עם הסינים".  

שם: ארז כהן–גויכמן
גיל: 44
מקום מגורים: ירושלים
מצב משפחתי: נשוי + 2
עיסוק: מאמן טריאתלון
 

מה בדיוק אתה עושה?
"אני מאמן קבוצות ובודדים לטריאתלון — תחרויות המשלבות ריצה, רכיבת אופניים ושחייה במרחקים משתנים, וכן מאמן לתחרויות ישראמן וספרינטים. אנשים מגיעים אליי עם מטרה, ואני מזהה האם המטרה הזו קלה מדי עבורם או שהיא בלתי אפשרית למבנה שלהם. בהתאם להגדרת המטרה המשותפת אני מכין תוכנית אימונים. חלק מהאימונים נעשים בלעדיי אך עם פיקוח שלי, וחלק יחד איתי".

עיקר העבודה היא פיזית?
"התפקיד שלי מאוד מנטלי. אני משמש כקואוצ'ר ומלמד את המתאמנים להאמין בעצמם וביכולת שלהם. הגוף והנפש הולכים יחד, ויש הרבה שמחת חיים באימון. המתאמנים חווים דימוי עצמי ודימוי גוף טוב יותר. עם זאת, אני מקפיד לשמור עליהם צנועים ולא מנופחי אגו, וכמובן ללמוד להתמודד עם קשיים ועם כאבים פיזיים. לצד העיסוק כמאמן אני מקדיש זמן לקידום אוכלוסיות מיוחדות בעזרת הספורט, כגון אנשים בעלי מוגבלויות, אנשים עם בעיות התמכרות וילדים מאוכלוסיות חלשות או עם קשיי לימוד".

איך הגעת לעיסוק הזה?
"הגעתי לספורט בזכות אבא שלי. כילד היו לי קשיים לימודיים. עד גיל מאוחר התקשיתי לכתוב ולקרוא. אבא שלי קרא לי לשיחה ואמר שאני חייב לזהות מה טוב בי ומה הכישרון שלי ולהתמקד בו, כדי שלא אלך לאיבוד. הדבר היחיד שהצטיינתי בו היה הספורט, ומאותו רגע התחלתי להשקיע בו. בגיל 15 עשיתי את הטריאתלון הראשון שלי, ויחד עם ההישגים הפיזיים הצלחתי גם להתמקד ולקבל ביטחון. הגעתי לאוניברסיטת בולדר קולורדו כספורטאי מצטיין, ושם נחשפתי לאימון ולספורט כדרך חיים. כשחזרתי לארץ התחלתי לאמן אנשים וגיליתי שהספורט הוא בעיקר ענף מנטלי".

איך מגיבים בסביבה שלך לעבודה שאתה עושה?
"הרבה חושבים שיש לי את העבודה הכי כיפית בעולם. יש גם כאלה שלא מבינים איך אני יכול לעסוק כל כך הרבה בספורט. בעבר, אם היו לי ימים בלי ספורט הייתי מרגיש רע. היום אני יודע לשלוט בהתמכרות שלי לתחום".

איפה לומדים את זה?
"לומדים את זה על הגוף ועל נימי הנפש. חוץ מזה למדתי גם באוניברסיטה".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"לראות אנשים מצליחים ולראות שזה עושה להם טוב. יותר מכל דבר אחר, ילד שהצלחתי לגרום לו להרגיש טוב יותר לגבי עצמו — זה השכר האמיתי שלי".

מה היית רוצה לשנות בתחום שלך?
"הייתי מאוד רוצה שיהיו תקציבים ממשלתיים שיפתחו את הספורט בבתי הספר. אני באתי מבית עני, ואני יודע עד כמה הספורט עוזר להתפתחות ולאמונה בעצמך. אני רואה עד כמה ילדים עם בעיות לימודיות והתנהגותיות מתחברים לספורט וצומחים ממנו. לצערי כרגע זה ניתן רק לבעלי ממון, והרבה ילדים נופלים בין הכיסאות".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"לא!"

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"אם אתה חי את הספורט ומאמין בעצמך, אתה יכול להגיע הכי רחוק שתרצה. בגדול, זה תמיד תלוי רק בך וביכולת שלך להתחייב לתהליך".

שם: ד'
גיל: 29
מקום מגורים: חולון
מצב משפחתי: רווקה
עיסוק: לקוחה סמויה
 

 
העבודה של ד' נראית כמו חלום שווה במיוחד, אבל בפועל, לדבריה, מדובר בעבודה קשה ותובענית, שלא פעם גם כעס בצידה. "אני עובדת בחברה שבודקת את השירות של בתי עסק עבור הבעלים שלהם", היא מסבירה. "אני מגיעה למסעדות, חנויות בגדים ואפילו משחקי כדורגל, ומתפקדת שם כצרכנית רגילה. בודקת את היחס ללקוח ואת חוויית השירות שהוא מקבל במקום. לאחר מכן אני מעבירה דיווח על ההתנהלות. אני בוחנת את כל הפרמטרים — ניקיון, שירות, נהלים, וכמובן את המוצר עצמו".

איזה כיף לך. את מקבלת ככה המון מוצרים.
"זה לא עובד ככה. אני קונה בגדים או רוכשת מוצרים בחנויות שונות, ובסוף החודש מחזירה את כל מה שקניתי עם קבלות ומקבלת החזרים. העבודה שלי מתבצעת בכל הארץ, שמונה בקרות בממוצע ליום".

איך הגעת לעיסוק הזה?
"קיבלתי מייל עם הצעת עבודה בתחום, זה נראה לי מעניין ומיוחד, אז ניסיתי".

העבודה שלך נעשית תחת הסוואה. תמיד רצית לעבוד בסוג כזה של עבודה?
"תמיד אמרו לי שאני מסתורית ושמתאים לי להיות שוטרת סמויה. כנראה שהיה לזה סימן מקדים".

איך מגיבים בסביבה שלך למקצוע שבחרת?
" להרבה אנשים העבודה נראית מעניינת ומדליקה. לשמחתי אין לאנשים פראנויה שאולי אני מבקרת אותם".

איפה לומדים את זה?
"אחרי שעוברים סדרת ראיונות עבודה, החברה עצמה נותנת הדרכות וסימולציות".

מה את הכי אוהבת בעיסוק שלך?
"לבקר במקומות שאני מאוד אוהבת את המוצר שלהם. וכמובן שאני הכי אוהבת את הבונוסים על בקרות שנעשו בצורה מלאה וטובה".

מה היית רוצה לשנות?
"את זה שמגבילים אותי בהזמנות. למשל, לא מאפשרים לי להזמין כריך שלם אלא רק חצי. הייתי רוצה גם לשנות את התמחור של בקרה בחנויות שיש בהן יותר ממחלקה אחת. זו בקרה מסובכת שאינה משתלמת כלכלית".

חשבת על הסבה מקצועית?
"כן, אבל באותו תחום. הייתי רוצה להמשיך ולהתקדם ולהיות בקרית איכות, זו שעוברת על השאלונים שממלאים הלקוחות הסמויים".

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"להישאר בראש של צרכן רגיל ולא להיכנס יותר מדי לתפקיד של לקוח סמוי, כדי שלא יעלו עליך". 

שם: יוני בן–דוד
גיל: 38
מקום מגורים: אפרת
מצב משפחתי: נשוי + 4
עיסוק: מהנדס שבת
 

מה בדיוק אתה עושה?
"אני מהנדס במכון צומת, שעובד על התאמה הלכתית והנדסית של מכשירים חשמליים לשבת. יש מוצרי חשמל ומכשירים דיגיטליים שחייבים להשתמש בהם בשבת.  אנחנו מפתחים פיקודי שבת וכל מיני פתרונות יצירתיים כגון מעלית שבת, מיני–בר, מיחמים ואפילו רמזור שבת. יש גם פתרונות מיוחדים לסקטור הביטחוני והרפואי, כמו בקרות כניסה, גלאי מתכות, מצלמות אבטחה ושימוש במחשב בשבת. אנחנו עובדים גם על פתרונות לאנשים בעלי מוגבלויות כמו עגלות נכים ומעלונים. נקודת המוצא שלנו היא להשתדל שתהיה כמה שיותר אוטומציה, מכיוון שזה הפתרון הכי טוב. חוץ מזה יש גרמא, שינוי זרם, שעוני שבת ועוד".

איך ומתי הגעת לעיסוק הזה?
"התחלתי לאחר שסיימתי ללמוד במכון לב. זה תחום שעניין אותי מבחינה טכנולוגית והלכתית, ומאוד התחברתי לפרקטיקה שמתבטאת בטכנולוגיה".

האם תמיד ידעת שתרצה לעשות את זה?
"תחום הטכנולוגיה עניין אותי כבר כילד. כשהתבגרתי, השילוב של התורה והמדע מאוד דיבר אליי".

איך מגיבים בסביבה שלך?
"אנשים מאוד מתעניינים בגאדג'טים החדשים שלנו ושואלים אותי כל הזמן במה אנחנו מתעסקים עכשיו. כשעושים התקנה בשטח במקום כמו בית חולים ומרכיבים פיקוד שבת, אנשים שואלים מה ההבדל בין לחצן רגיל לגרמא והאם לקדוש ברוך הוא זה באמת משנה איך הדברים נעשים. התשובה שלי היא שביהדות לא רק התוצאה משנה אלא גם הדרך".

איפה לומדים את התחום?
"בכל מקום שבו לומדים הנדסת אלקטרוניקה ובכל מקום שבו לומדים הלכות שבת".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"את הדינמיות של הגאדג'טים והפיתוחים החדשים שמאתגרים את צוות הפיתוח בכל יום מחדש, ואת הסיפוק לעזור לאנשים מוגבלים בפתרונות לשבת".
מה היית רוצה לשנות?
"לא הייתי משנה כלום".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"לא. השנה מישהו ביקש ממני לפתוח חוג לתכנות כדי לפתח יצירתיות בילדים והתחלתי בהוראת תכנות לכיתות ד'-ו', כך שאני לא רואה את עצמי בעבודה אחרת. אבל אני כן מתפתח לכיוונים נוספים בתחום".

טיפ למי שרוצה להתחיל את המקצוע?
"צריך שיהיו אהבה וצימאון לדעת הלכה וגם להתעמק במדע. לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות הלכתיים והנדסיים חדשים".

שם: מאיר אשל
גיל: 67
מקום מגורים: ירושלים
מצב משפחתי: גרוש
עיסוק: מעצב שטרות ובולים
 

 
מה בדיוק אתה עושה?
"אני מעצב שטרות לבנק ישראל על פי נושאים ותכנים שמכתיבים לי מהבנק. אני מציג את הקונספט הכללי, ויחד אנחנו מגבשים את הרעיון הסופי. משם אני ניגש לשלב העיצוב ושאר התהליכים המקצועיים, עד הסקיצה הסופית שאותה מדפיסים בחו"ל. העבודה מאוד מסווגת ומחייבת אותי בנסיעות לבית הדפוס כדי לעקוב אחר התהליך. אני עובד על כל שטר שנה שלמה. בעיצוב בולים מדובר במכרז על נושא מסוים. כשאני זוכה במכרז, אני נפגש עם האדם או עם נציג משפחה שקשור לבול או לשטר ומגבש איתם את החשיבה היצירתית. עיצבתי מאות בולים ועשרות מדליות, ובאמתחתי פרסים רבים. אני רואה בעיצובים האלו מעין שגרירים של המדינה".

איך הגעת לעיסוק הזה?
"כמו הרבה דברים בחיים, ממקריות. השירות הבולאי פנה ל'בצלאל', שם למדתי ולימדתי, והציע מכרז על עיצוב בול שבו זכיתי. מאז ניגשתי לעוד מכרזים. גם לשטרות הגעתי דרך מכרז שדרש עבודות עם זיקה לשטרות, והרי בולים הם גם אמצעי תשלום".

האם תמיד ידעת שתרצה לעשות את זה?
"מגיל הגן חלמתי להגיע לבצלאל. באופן אקראי הגעתי להתמחויות השונות, ודבר גרר דבר. היום אני גם מרצה לעיצוב גרפי במכללת אפרתה".

איך מגיבים בסביבה שלך?
"אני מקבל הרבה הערכה ופידבק מאנשים סביבי. מקהילת המעצבים בארץ יותר קשה לקבל פרגון. הרבה אנשים לא יודעים שאני המעצב של השטרות, וכשאני מספר על זה הם מתלהבים".

איפה לומדים את זה?
"בכל מקום לעיצוב גרפי מקבלים כלים בתחום".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"להעביר רעיון גדול ומורכב בתוך דבר דפוס קטן, שצריך לתקשר עם האדם שמחזיק אותו".

מה היית רוצה לשנות?
"הנושא של הפרינט הולך ונעלם כתוצאה מהמעבר למדיות הדיגיטליות. הייתי מאוד ממליץ שלא לוותר על הפרינט. זה מסמך היסטורי, וטבע האדם הוא להחזיק משהו ביד".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"לא. בתוך אותו תחום היו לפעמים מחשבות לעבור לפיסול תלת–ממדי ולציור. כנראה שזה מה שאעשה כשאצא לפנסיה, למרות שכבר עברתי את הגיל".

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"לראות בכך יעד ולא ברירת מחדל. מי שרוצה להרוויח כסף שיבחר מקצוע אחר".

שם: אביחי שורשן
גיל: 30
מקום מגורים: כפר אדומים
מצב משפחתי: נשוי + 2
עיסוק: בעל נקודת קפה ומידע לתיירים (ואושיית פייסבוק בהתהוות)
 

על הכביש בין ים המלח לירושלים, עמוק בתוך השיממון הצהבהב של המדבר, נמצאת נקודת קפה שכוחת–אל אך עמוסה בטיילים ובתיירים.
"אני מוכר אספרסו, מיצים סחוטים, אייס קפה, מזכרות, וכמובן שיש כאן גם ווי–פי", מסביר אביחי שורשן, הוגה ומנהל המקום. "מגיעים לכאן כל מיני אנשים מעניינים מרחבי העולם. תליתי מפה ענקית וכל אחד מסמן מאיפה הוא הגיע. אני מרגיש שליחות ציונית בעבודה. חלק מהתיירים חושבים שאני פלשתיני ושואלים אם יש כנופיות של יהודים שהורסות לי את המקום. אני מספר להם על האזור ועל המצב במדינה, והם מגלים אצלי שהאמת לא תמיד תואמת למה שהם חשבו".

מאיפה הגיע הרעיון להקים מקום כזה?
"הייתי מדריך טיולי ג'יפים באזור, ואחת הנקודות שבהן הייתי עוצר היא בהר שמשקיף על אבן שמסמנת את גובה פני הים. ראיתי איך כל הזמן עוצרים שם אוטובוסים עם תיירים והבנתי את הפוטנציאל. החלום שלי הוא הנקודה הבאה שאקים".

חשבת בעבר שתהיה מנהל בית קפה?
"ממש לא. אמנם תמיד הייתי מחובר לטבע, אבל לא חשבתי על הכיוון הזה".

איך מגיבים בסביבה שלך?
"זה מתחלק לשניים. יש את אלו שמקנאים בכך שאני עצמאי וקובע לעצמי את הלו"ז, ויש כאלו שמרימים גבה. מה שבטוח הוא שכל מי שמגיע מתלהב".

איפה למדת את התחום?
"עבדתי בחברת תיירות ובאתי עם רקע מתאים. כל השאר נלמד עם הניסיון".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"את האנשים שאני פוגש, החל משגריר ישראל ועד לתייר מהאזור הכי נידח בעולם. אני יכול למצוא את עצמי יושב באותו שולחן עם שוודים ואיראנים וכולנו מדברים על כדורגל".

מה היית רוצה לשנות?
"יש דברים שאני רוצה לעשות כמו הקמת שירותים ושילוט, אבל לצערי הרשויות המקומיות תוקעות לי מקלות בגלגלים ומעכבות לי את האישורים המתאימים. אני לא מבקש תקציבים, אלא רק אישורים להרחיב את המקום על חשבוני".

האם חשבת על הסבה מקצועית?
"לא".

טיפ למי שרוצה להתחיל את הדרך בתחום?
"תאמין ברעיון בלב שלם, קח נשימה עמוקה וקפוץ למים. חשוב לזכור שתיירות זה עסק עם נדנדה גדולה. המצב הביטחוני בארץ מאוד משפיע".

***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...