ראשי » סגנון » מגזין

המכתב של מרים פרץ: "סליחה שאני ממשיכה"

12 שנים אחרי מות בנה הבכור אוריאל, נהרג גם בנה השני, אלירז. ביום הזיכרון 2010, הראשון לאחר מות אלירז, שפכה האם השכולה את ליבה במכתב לבנים הנופלים: "הרי אני אימא ככל האמהות"

מאז מותם של שני בניה במהלך שירותם הצבאי, הפכה מרים פרץ, בעל כורחה, לפנים מוכרות בכל בית בישראל. התמודדותה האיתנה עם האסון הכפול שפקד אותה, הפכה את פרץ למודל לחיקוי ולמרצה מבוקשת שמרבה לדבר בשבחי כוח החיים, הגדול מתהום השכול.

עוד כותרות ב-nrg:
- "כל פרח שאני שוזרת הוא פרח שהאויבים קטפו"
- זוכרים את נרצחי היפר כשר: "השנאה נכנסה לבית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בניה של פרץ, אוריאל ואלירז, הלכו לעולמם במהלך שירותם הצבאי בהפרש של 12 שנים, והותירו במשפחת פרץ ארבעה ילדים בלבד. אבי המשפחה, אליעזר, התקשה להתמודד עם אובדן בכורו והלך לעולמו משברון לב חמש שנים לפני מותו של אלירז. ביום הזיכרון הראשון לאחר מותו של אלירז, כתבה פרץ מכתב לבניה, על ההתמודדות, השכול, הכאב - והחיים. מכתבה של פרץ, שהופץ היום (ד') ברשתות החברתיות, מובא כאן במלואו.
  
"אוריאל ואלירז, משוש חיי ותוגת לבי. סליחה ילדים אהובים שלי, סליחה שאני כאן, ממשיכה בלעדיכם, החיים נאחזים בי, נצמדים אלי בכוח ולא מרפים ממני. אני לא יודעת למה? למה אני? והרי אני אמא ככל האמהות, המייחלות להצלחת ילדיהם, לבריאותם, לשמירת נפשם. ככל האמהות החרדות, הדואגות והכאובות.

"סליחה אוריאל, בני בכורי, השנה, לא אעמוד ביום הזכרון מול קברך, 12 שנה עשיתי זאת, חציים כשאבא לצדי יחד עם אלירז המצדיע לך, וזועק בדממה: אחי, אהובי! אתה ודאי כבר יודע, אלירז, אחיך שכה אהבת, הערצת, שקראת לו ״תותח״ ותמיד אמרת לי כי הוא טוב יותר ממך - אלירז אחיך אצטרף אליך.

"השנה אעמוד לידו, כי הוא זקוק לי, הוא חדש בחלקה שלך, הוא צריך להתרגל לחושך, לאדמה, אתה יודע, מעולם לא בחרתי ביניכם, תמיד ישבתי בין שניכם, ביד ימין ליטפתי את תלתליך הזהובים וביד שמאל החלקתי את שערו המקורזל של אלירז, חיבוק מימין וחיבוק משמאל, תמיד יחד, עם אמא אחת.

"ועתה, אעמוד מרחוק, ארבעה מטרים מפרידים בינך לבין אלירז, אצפה לעברך מעל קברו של אלירז, אני יודעת - אתה מרשה לי, אני שומעת את קולך אומר לי: 'אמא, אלירז אחי הצעיר זקוק לך עכשיו, אני אסתדר, אני מתיר לך אמא, מתיר לך להיות עם אלירז יותר, וכשתסיימי, כשתשפכי את לבך, את כאבך אמא, בואי אלי, קצת, כי גם אני זקוק לך, כי חיבוק של אמא אף פעם לא שוכחים. ואולי תמצאי את אצלי מעט נחמה. אני אחבק אותך חיבוק גדול ואומר לך: "אל תדאגי אמא, אני כאן, פרצתי לו את הדרך, הכנתי עבורו את השביל". אמא, אני כאן בשבילו, עם אבא, אבא כבר מחכה עם הטלית ושתי ידיו מושטות לעבר ראשינו לברכנו: ׳יברכך ה׳ וישמרך...וישם לך שלום׳ ואת, תמשיכי אמא יקרה, חיי אמא, למענך, למען אביחי, אליסף, הדס ובתאל, למען שלומית והילדים של אלירז שלא הכרתי, למעני ולמען אלירז'.

"ואני, אמא שלכם, לעד אמשיך לשמוע את הקול הבוקע מעריסתכם הקטנה, מקברכם, אמשיך לשמוע את השיר שאהבתם לפני השינה: ״כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את, בואי אמא, בואי אמא... שבי איתי עד שאגדל. מחבקת, מנשקת, אוהבת וממשיכה, אמא".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...