"אני לא מגדל ירקות, אני גנן בגן ילדים"
כשדוד ברודי סיפר לאנשים על עברו כגנן, רובם היו בטוחים שהוא מומחה לערוגות ולחומרי דישון. היום, כשהוא מופקד על הכשרת הדור הבא של הגננות בארץ, ברודי פועל להכנסת גברים נוספים לתחום שנתפס כנחלתן הבלעדית של הנשים
השוטר ג'ון קימבל, הלא הוא ארנולד שוורצנגר, לא האמין שזה קורה לו: בתום שנים של מרדף אחר סוחר סמים חמקמק, נראה היה שסוף-סוף הגיעה ההזדמנות ללכוד אותו. אלא שהדרך להרשעתו של העבריין, התברר, עוברת דרך גן הילדים שבו לומד בנו של המאפיונר. קימבל, שוטר ללא חת, מאפסן בארון את המדים ואת הנשק, ומתחזה לגנן מן השורה. עד מהרה הוא מגלה שהתמודדות עם גנגסטרים קשוחים היא כאין וכאפס לעומת השתלטות על חבורה עוינת של זאטוטים, ושעם כל הכבוד לאתגריו של השוטר הממוצע, קשה הרבה יותר לגנן-ממין-זכר לרכוש את אמונן של נשות הצוות החינוכי הספקניות.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ד"ר דוד ברודי מעולם לא נמנה על לובשי המדים הכחולים, אבל גם הוא, בדומה לגיבור הראשי בסרט ההוליוודי "שוטר בגן הילדים", התמודד עם משוכות לא מעטות לאורך כמעט-עשרים שנותיו כגנן. בכל פעם שהגיע למקום עבודה חדש, הוא נתקל בהרמות גבה, צחקוקים ותהיות, ונדרש לעבוד קשה כדי לרכוש את אמונו של שאר הצוות - שכלל כמעט תמיד נשים בלבד. גם היום, כשהוא מכהן כראש מסלול החינוך לגיל הרך ודיקן הסטודנטיות במכללת אפרתה בירושלים, אנשים ששומעים על ימיו כגנן משוכנעים שהוא עסק בגידול ירקות.
במסגרת עבודתו הנוכחית מלווה ברודי את הגנים האקדמיים שעל הפעלתם אמונה המכללה, ומכשיר את הדור הבא של הגננות בישראל, אבל לא מאבד את התקווה שיגיעו גם גברים נוספים שימשיכו את דרכו.
יש היום שוויון בין המינים כמעט בכל סוגי העבודות. למה עדיין לא מקובל לראות גנן גבר בישראל?
"העניין הזה מאוד תלוי בחברה ובהקשר התרבותי. גני הילדים של מכללת אפרתה פועלים בשכונת בקעה בירושלים – אזור שמאופיין בתושבים ליברלים ופתוחים לשינויים. בשכונה כזאת, גנן גבר יתקבל בלי בעיה. בעפולה, לעומת זאת, היה השנה ניסיון לשבץ גנן, וכשההורים שמעו על כך הם התקוממו, עמדו על הרגלים האחוריות והצהירו שלא ישלחו את הילדים לגן. המפקחת שלחה לשם גננת, כדי להשקיט את השטח, ומצאה לאותו גנן גן אחר.
"גם במקומות שבהם יש פתיחות יחסית, רוב ההורים יגיבו בהרמת גבה אם יספרו להם שבגן פועל גנן גבר. התגובה האינסטינקטיבית היא לשאול מה יש לו לחפש שם, ומתלוות לזה הנחות שלפיהן גבר שבוחר לעבוד עם ילדים הוא פדופיל, או שמשהו אחר לא בסדר איתו. הדעות הקדומות האלה צומחות מתוך סטיגמות על נשים וגברים. חינוך לגיל הרך נחשב לכל הדעות כמקצוע שבנוי על יחסים בינאישיים, על חום ואהבה. בגן ילדים אתה חייב להיות אכפתי וממוקד בצרכים של מי שאתה עובד איתו, ומשום מה אלו תכונות שמקושרות אוטומטית לנשים. זה לא בהכרח נכון".
ברודי מרבה לדבר על caring, תכונה חמקמקה וקשה לתרגום, שלדבריו משלבת בין טיפוח לבין אהבה. התכונה הזו, שהיא מצרך חובה לכל גנן או גננת, נחשבת בעיני החברה כתכונה נשית, מה שמקשה על גברים להשתלב במקצוע.
"אבות מבלים עם הילדים שלהם כל הזמן - בגן השעשועים, בבית ובסופר - ובכל זאת, בתרבות הישראלית המאצ'ואיסטית בטוחים שגבר לא יודע להפגין אהבה ואכפתיות", אומר ברודי. "יעבור הרבה זמן עד שהדעות הקדומות האלו ישתנו, אבל אני אופטימי. אנחנו בכיוון הנכון".
ד"ר דוד ברודי (65) נולד וגדל בארצות הברית. את התואר הראשון שלו בסוציולוגיה השלים באוניברסיטה העברית, במסגרת תוכנית לסטודנטים מחו"ל, ואחר כך לימד בבית ספר פתוח בחיפה, גלגול מוקדם של בית הספר הדמוקרטי. העבודה עם הילדים הצעירים והאווירה הפתוחה בבית הספר, הוא אומר, גרמו לו להבין שעתידו נמצא בחינוך לגיל הרך.
כשסיים את עבודתו בחיפה ניסה להתקבל לעבודה כגנן בירושלים, אך המפקחת האזורית ששמעה ממנו על שאיפותיו חשבה שמדובר בבדיחה מוצלחת ותו לא. ברודי המאוכזב חזר לארצות הברית בעקבות לין, אהבת נעוריו ולימים רעייתו, אך לא נטש את החלום לעבוד כגנן. בסופו של דבר, הדלת לעולם החינוך לגיל הרך נפתחה בפניו מכיוון לא צפוי.
הימים ימי מלחמת וייטנאם, ורבים מהגברים שנקראו לגיוס ניסו להתחמק בדרכים שונות ומשונות. אחד מפתחי המילוט הנפוצים באותה התקופה היה השתלבות במערכת החינוך האמריקנית, שהעניקה לעובדים בה פטור משירות צבאי. כך הלכו והתמלאו גני הילדים בגננים ממין זכר, וחלומו של ברודי כבר לא נראה כה חריג בנוף האמריקני. הוא השלים לימודי תואר שני בתחום, ואשתו, גננת אף היא, המליצה עליו לעמיתיה. כך זכה במשרתו הראשונה כגנן. "מהרגע הראשון ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, לא היה לי צל של ספק", הוא נזכר.
למה לא מורה, למשל?
"כגנן, יש קשר מאוד אישי עם הילדים. בגיל הרך הילד עדיין פתוח ללמוד, הוא סקרן ומביע רגשות בלי בעיה. ובניגוד לבתי הספר, שפועלים לפי תוכנית לימודים נוקשה, בגיל הרך החינוך הרבה יותר פתוח. זה אפשר לי לפעול לפי ה'אני מאמין' שלי. קיבלתי הרבה חיזוקים מהורים ומילדים שתמכו בי והאמינו בי כמחנך, כך שהיו לי כל הסיבות בעולם להמשיך".
אילו תכונות דרושות לגנן טוב?
"אכפתיות, אמפתיה לאנשים, פתיחות לעבודת צוות עם נשים ויכולת לעבוד איתן כשוות. צריך גם זהות גברית חזקה, יכולת לאהוב ילדים וסקרנות. ומעל הכול – הגנן צריך להיות אדם שמוכן להשקיע בעבודתו, להתמקצע וללמוד".
דיברת על כך שהרבה הורים מקטלגים גנן גבר כפדופיל פוטנציאלי. מדוע זה קורה?
"הרבה פעמים מתפרסמות במדיה ידיעות על פדופיליה בתוך המשפחה, וכתוצאה מכך אנשים עושים הכללה יתרה ואומרים לעצמם: 'אם גבר יכול לעשות את העברה הזאת בבית, לבן משפחה, הוא יכול לעשות את זה בגן'. ההכללה הזו לא מבוססת על עובדות; באנגליה נערך מחקר שבדק תיקים פליליים של פדופילים שעבדו במעונות, והתברר ששיעור מקרי הפדופיליה אצל נשים שעובדות שם גבוה מהנתון המקביל אצל גברים. כך שההיסטריה סביב הנושא מיותרת".
אתה באופן אישי נתקלת במהלך השנים בתגובות שליליות לעבודה שלך?
"כמעט שלא, וגם התגובות השליליות המעטות שקיבלתי התייחסו לעובדה שמדובר במקצוע עם סטטוס נמוך. בארץ כבר לא יצא לי להיתקל בתגובות הללו, אבל בתחילת הדרך קרה שהיו הרמות גבה כי 'זה לא מקצוע רציני לאדם שעומד להקים משפחה'".
בשנים האחרונות עקב ברודי אחר פעילותם של שישה גננים ממדינות שונות: שווייץ, ארה"ב, הולנד, ישראל, אנגליה ונורבגיה. את הממצאים כינס בספר חדש היוצא לאור בימים אלה, "Men Who Teach Young Children". למרות ההבדלים הגדולים בין המדינות והגננים, ברודי גילה מכנה משותף רחב למדי לכל הגברים שבחרו במקצוע. "אצל כולם זיהיתי כריזמה, מנהיגות ותעוזה. הגננים גם תומכים בילדים לגלות תעוזה ועצמאות, לבטא את עצמם ולא לפחד".
על אף שבכל המקרים שבחן היו הגננים הגברים בעמדת מיעוט, ברודי הופתע לגלות שהם לא סובלים מרגשי נחיתות. "הם בטוחים בעצמם כמחנכים, ולא חיים תחת חשש מתמיד מהאשמה בפדופיליה. מה שכן, גברים מביעים חיבה לילדים באופן שונה מנשים. גננת מחבקת ומנשקת בכל הזדמנות; לגברים יש דרכים אלטרנטיביות להביע אכפתיות לילד, כמו קשר עין. זה לא שהם פוחדים ממגע, וגם הם מלטפים ומחבקים את הילדים, אבל המחוות הפיזיות מוגבלות יותר".
מכיוון שהחברה מגדירה את התפקיד הזה כנשי, אומר ברודי, הגנן מרגיש מחויב לבנות לעצמו תדמית גברית הולמת. "גיליתי שכל אחד ממושאי המחקר שלי בונה את הגבריות שלו בצורה שמתאימה לתרבות המקומית. למשל, גנן מעיירה קטנה ומבוססת בארה"ב מגיע לגן עם עניבה, כי כך הולכים לעבודה גברים בחברה הזו. מצד שני, על העניבה שלו יש דובי. באותה עיירה פועלת קבוצת פוטבול נערצת, והגנן עונד את התג שלו על שרוך עם לוגו של הקבוצה".
אצל הגנן השוויצרי, שהסתובב בג'ינס וטי-שירט ולא בלבוש פורמלי, מצא ברודי סמל אחר לגבריות: "הוא בונה לילדים מתקנים ומעודד אותם לשחק בחבלים. גנן בהולנד הסביר לי שהוא מעודד את הילדים לטפס על גג של ביתן שנמצא בחצר, בזמן שהגננות מתנגדות לזה".
לא פעם קרה שגננים מארצות שונות, שעבדו במרחק אלפי קילומטרים זה מזה, תיארו לברודי סיטואציות דומות. "כך למשל שני גננים, אחד מהולנד ואחד מישראל, סיפרו לי שהם נדקרו מנעץ, וניצלו את ההזדמנות כדי להראות לילדים שדם זה לא סוף העולם. הם מעבירים לילדים את המסר שלא בוכים כשיש פצע: מתמודדים עם זה וממשיכים הלאה".
ברודי מעריך כי מתוך 17 אלף אנשי חינוך לגיל הרך בישראל, רק ארבעים הם גברים. עובדת היותם מיעוט מבוטל יוצרת כשלעצמה את אחד הקשיים המרכזיים העומדים בפניהם. "גבר שנכנס לטריטוריה של גן הילדים, מיד מאיים על הנשים. בסופו של דבר זו אחת הסיבות לכך שרבים עוזבים את המקצוע - כי העמיתות שלהם לעבודה דוחות אותם. קשה מאוד לרכוש את האמון של הצוות הנשי ולהתגבר על הדעות הקדומות שלו".
כמי שחווה את הקשיים הללו על בשרו, הקים ברודי פורום לתמיכה בגברים שעובדים בתחום החינוך לגיל הרך. הגננים נפגשים מעת לעת, מעלים סוגיות המעסיקות אותם בעבודה היומיומית, וחושבים כיצד להשפיע על מקבלי ההחלטות במטרה להעצים את מקומם של הגברים במערכת החינוך הישראלית. "לשמחתי, הדרגים הגבוהים במערכת מגלים עניין ורוצים לעודד גברים להשתלב בחינוך בכלל ובחינוך הגיל הרך בפרט", אומר ברודי. בין השאר, הוא וחבריו בודקים את האפשרות לפתוח מסלול הכשרה ייעודי באחת המכללות לחינוך. "המצב היום הוא שגבר שנרשם למסלול הכשרה לגיל הרך, מרגיש מאוד בודד. אנחנו רוצים לשנות זאת, ומנסים לגייס גם מלגות מטעם משרד החינוך כדי לעודד עוד גברים להגיע וללמוד".
צמד המילים "למידה משמעותית" הפך לקלישאה חבוטה למדי בשנים האחרונות, אבל ברודי מאמין שאין זו אגדה. "למידה משמעותית בגיל הרך מתרחשת כאשר יש בחירה חופשית. בגנים שמפעילה המכללה, במשך רוב שעות היום הבחירה מה לעשות ובמה לשחק היא של הילדים, בתיווך הגננות. בגנים רגילים, לעומת זאת, זמן הבחירה מוגבל הרבה יותר".
הגישה הזו של ברודי מנוגדת למגמה השלטת בעולם בשנים האחרונות. "יש כיום תהליך אקדמיזציה של הגן, עם יותר ויותר דגש על קריאה וחשבון. אני חושב שתקופת הגן היא התקופה הכי יפה בחייהם של בני האדם, וחבל להקדיש גם אותה ללימוד פורמלי. הלמידה הטובה ביותר בשלב הזה היא דרך משחק. במקום שהגננת תכתיב את התהליך, תאכיל את הילדים בכפית ותכוון אותם, אצלנו הילדים הם אלו ששואלים ומציעים מה ואיך ללמוד".
הטענות בנוגע לשכר הנמוך של הצוותים בגני הילדים מוצדקות?
"היום, עם תוכנית אופק חדש, המשכורת לא רעה. אין כמעט הבדל בין הכנסה של מורה ביסודי ובחטיבת הביניים להכנסה של גנן".
מצד שני, כשיותר ויותר ילדים מאובחנים כבעלי קשיי קשב וריכוז, העבודה בגן לא הפכה קשה יותר?
"אני לא חושב. גם בעבר היו ילדים עם בעיות קשב, אבל פחות מהם אובחנו. מה שכן השתנה עם הזמן הוא סגנון ההורות. הילדים של היום מסגלים לעצמם כל מיני זכויות, ויש לא מעט הורים שלא יודעים לקבוע גבולות. זה מקשה על הגנן או הגננת לתפקד".
עד כמה ההורים מעורבים היום בנעשה בגן?
"מעורבים מאוד. הורים יודעים שיש להם כוח: המפקחות שומעות להם ונותנות קרדיט למה שהם אומרים, והורה יכול לשגע את המערכת בקלות על ידי פנייה לפיקוח. מצד שני, להורים יש גם הרבה תובנות חשובות וצריך להקשיב להם – כך שבסך הכול אני חושב שמעורבות ההורים בנעשה בגנים היא חלק ממגמה חיובית".
מבחינת רמת גני הילדים, איפה נמצאת ישראל ביחס לשאר העולם?
"הרמה כאן טובה, אבל היחס בין מספר הילדים למספר אנשי הצוות לא מתקרב לסטנדרטים המקובלים בעולם המערבי. ברוב המדינות שם, על כל 20-25 ילדים משגיחים שני מבוגרים. כאן יש 30 ילדים בגן, וכך הילדים נאלצים להתמודד עם הרבה דברים בעצמם. מצד אחד זה טוב, כי הם מתחנכים לעצמאות, אבל מצד שני הם לא תמיד מקבלים מענה מספיק".
ברודי תומך ברפורמת הסייעת השנייה שעליה הכריז לאחרונה נפתלי בנט, אך סבור כי יש ליישמה בזהירות. "שמחתי לראות שהרפורמה הראשונה של שר החינוך קשורה לגיל הרך, כי זה מצביע על הערכה לתחום. סייעת נוספת בהחלט יכולה לשפר את המצב, אבל מדאיג אותי שייכנסו למערכת סייעות חסרות הכשרה. בהרבה מקומות בעולם, בשונה מישראל, זהו תפקיד שדורש הכשרה רצינית. בגרמניה למשל צריך לעבור שנתיים הכשרה בשביל להיות סייעת בגן".
מחוץ לשעות העבודה שלו, תשעת נכדיו של ברודי נהנים מההכשרה המקצועית שקיבל סבם. "כאבא הכרתי את כל החוברות וכל הפעילויות הכי עדכניות, ותמיד שיחקתי עם חמשת ילדיי במשחקים שהתאימו לגילם. גם כיום, בתור סבא, אני ממשיך לעשות זאת עם הנכדים. אין אושר גדול יותר מלדבר עם ילדים בגובה העיניים ובאמת להבין אותם מקרוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם