עצה מהאיש הזה וכולם יעשו מה שאתם רוצים
לא משנה אם זה ילד שמסרב לקום בבוקר, קשיש שמסרב להתחבר לאינטרנט או יריב עסקי שמסרב לשתף פעולה. לפי יניב זייד – ד"ר שכנוע, כפי שהוא ממתג עצמו – כולם יעשו מה שאתם רוצים, אם רק תספרו להם שזה בעצם מה שהם רוצים
רגע לפני שאנחנו נפרדים, מבקש ממני ד"ר יניב זייד כרטיס ביקור. אני מחייך אליו ושואל - בשביל מה אני בכלל צריך כרטיס ביקור? "אם אתה שכיר בעיתון", הוא עונה, "אתה צריך לבנות את המותג שלך. נגיד שעוד שנה מפטרים אותך, ואתה מתקשר אליי ואומר, 'יניב, אני מחפש עבודה. אתה מכיר מישהו שיכול לעזור לי?'. בזכות הריאיון ובזכות כרטיס הביקור שנתת לי, אני אזכר בך. כרטיס הביקור הוא עוד נדבך לקשר בין אנשים. ככה אני לא צריך להיכנס לפייסבוק או לטלפן למערכת שלך כדי לחפש אותך".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דיבורו של זייד מהיר, ממוקד ותכליתי. כמו מכונת שיווק משומנת הוא מייעץ ללקוחותיו הפרטיים והארגוניים כיצד למקסם רווחים, להשיג עוד ועוד לקוחות ולהניע את עצמם קדימה. בתורה זו עוסקים גם ארבעת הספרים שהוציא בעברית (וספר נוסף באנגלית), כולם רבי־מכר: "לדבר בפני קהל" (2004, כתר), "לדבר בפני לקוח" (2006, כתר), "לעשות כסף באינטרנט" (2010, הוצאת פוקוס) ו"שכנעת אותי!" (2013, הוצאת "מדיה 10"). בקרוב יראה אור החמישי, "שכנעת אותי שוב".
ומה עם פרפרים בבטן, גם הם לא קיימים?
"פרפרים תמיד יש, וגם היום כשאני מרצה בשפה זרה ומחוץ לאזור הנוחות שלי, קיימת דריכות. אבל החוכמה היא להפוך את הלחץ ללחץ חיובי. פחד קהל קיים כשיש לך 'סיפור פנימי שלילי'. למשל, אתה עומד מול הקהל ואומר לעצמך 'אוי, מישהו פיהק עכשיו, אני בטח נורא משעמם', ואז זה מתחיל להשפיע על כל ההתנהלות שלך. במקום זה, צריך לחשוב על סיפור פנימי מקדם. קורה שאני מרצה שלוש פעמים ביום, אני מגיע להרצאה השלישית מאוד עייף, והסיפור הפנימי הלא־מקדם יהיה: 'אוף, אין לי כוח, יאללה שייגמר כבר'. אם אני אעלה להרצאה ככה, היא תהיה פחות טובה והקהל ירגיש את זה. סיפור פנימי מקדם זה להגיד: 'איזה כיף לי, הרי עבדתי הרבה שנים כדי שאוכל להופיע שלוש פעמים ביום'. או: 'אנשים יצאו מהבית, קנו כרטיס, שילמו על חנייה, על בייביסיטר ועל דלק במיוחד כדי לשמוע אותי'.
"לחץ דומה קיים גם בספורט. יושבים שני שחקני כדורגל בחדר ההלבשה לפני משחק העונה. 20 אלף צופים באצטדיון, שידור חי בטלוויזיה. אחד חושב: 'איזה פחד! 20 אלף איש! על כל טעות שאני אעשה, ישרקו לי בוז ויראו את הפדיחות'. והשני חושב: 'איזה כיף, זאת ההזדמנות שחיכיתי לה - סוכנים רואים אותי ואני יכול לבטא את הכישרון שלי'. הכול שאלה של איך אתה תופס את הסיטואציה".
זייד (38) נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי בעיר. "הייתי תלמיד טוב", הוא מספר, "אבל מאוד שובב. מאלה של הספסל האחורי באוטובוס". לדבריו, זה מה שמאפשר לו היום להתמודד עם הפרעות בהרצאות. "הייתי כזה בעצמי, אני מכיר את התופעה ויודע מה לעשות".
בצבא התקבל לקורס טיס, אך כעבור כשנה וחצי הודח והמשיך את שירותו כקצין פיקוח טיסה בחיל האוויר. לאחר שחרורו מצה"ל נסע לטיול בדרום אמריקה, וכשחזר למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת חיפה. משם המשיך לתואר שני ושלישי במשפטים.
באותה תקופה גילה זייד את יכולות השכנוע שלו. "כשלמדתי באוניברסיטה הגעתי במקרה למועדון הדיבייט ונמשכתי לזה. מדובר בפורמט תחרותי בינלאומי שבו לוקחים נושא כלשהו - כלכלי, פוליטי, חברתי - מתווכחים עליו ומנסים לשכנע, כשהשופטים הם הקהל ואנשי מקצוע. אהבתי את זה מאוד, ובשלב מסוים הפכתי ליו"ר המועדון".
זייד התחרה במסגרת זו בארץ ובחו"ל, וקצר הצלחה רבה: ב־2003 דורג במקום השלישי בעולם לנואמים יחידים. אחרי שלוש שנים במועדון, שבמהלכן השתתף במאות דיבייטים, החליט לכתוב מערכי שיעור על הנושא. "ראיתי מה עובד, איך אפשר לשכנע אנשים ומה משפיע עליהם, מתי נכון לפנות להיגיון ומתי לרגש". עד מהרה הפכו מערכי השיעור שלו להרצאות, שנכנסו מאוחר יותר לספרו "לדבר בפני קהל". "זה למעשה הספר הראשון שנכתב בארץ על הפורמט התחרותי של הדיבייט", אומר זייד, "אבל אותי פחות עניין הפורמט הזה, אלא יותר היישום של הכללים שלו בחיי היומיום".
בתחילת שנת 2003, בעודו סטודנט, הקים זייד את חברת "מהות השכנוע" והחל להרצות בנושא בפני קהל. "הרצאות הן כלי שיווקי נהדר, כי הן חושפות אותך בבת אחת להרבה מאוד אנשים. בנוסף לכסף שאתה מקבל עליהן, אתה גם מניח זרעים להיכרות עם קהלים נוספים". עם זאת, מה שדחף את הקריירה החדשה שלו קדימה היה בעיקר הספר, שקודם על ידי ההוצאה לאור וזכה להתייחסות נרחבת בתקשורת המודפסת והאלקטרונית.
עבודת הדוקטורט של זייד במסגרת לימודי המשפטים עסקה גם היא בתחום השכנוע. לשאלה האם הנושא לא קשור יותר לפסיכולוגיה מאשר למשפטים, הוא משיב: "יש תחום שנקרא 'משפט וחברה', ומכיל נושאים כמו 'משפט וקולנוע', 'משפט וספרות' או 'משפט ורטוריקה'. זה ענף שחוקר את הנושאים האלה ברמה פילוסופית, פסיכולוגית ואנתרופולוגית. אני רציתי לבחון איך עולם הרטוריקה משתנה עם השנים, ואיך מדברים היום בבית משפט לעומת מה שהיה מקובל פעם. בעבר נישאו בפני השופטים נאומים חוצבי להבות שנמשכו שלוש שעות. היום זה תיק־תק, נגמר בכמה דקות. צריך לזכור שהיום, בניגוד לעבר, כל תיק יכול להפוך למתוקשר עוד לפני שהוא מגיע לבית המשפט. התקשורת היא מערכת משפט הרבה יותר אכזרית ומהירה, וצריך לדעת להתנהל מולה.
"היום גם כותבים את פסקי הדין אחרת: השופט כבר קורץ למנועי החיפוש או למאגרי המידע המשפטיים. למשל, אם הוא כותב פסק דין על 'תום לב', ובאופן רגיל היה מזכיר את הביטוי הזה שלוש פעמים, היום הוא יזכיר אותו 15 פעם. למה? כי הוא רוצה שכאשר עורך דין יחפש במאגרי המידע 'תום לב', פסק הדין שלו יהיה בעשירייה הראשונה. זה נשמע מאוד ציני, אבל ככה כותבים היום".
למה בחרת ללמוד משפטים, ולא שיווק או פרסום למשל?
"כשהתחלתי ללמוד התכוונתי להיות עורך דין, אבל ברגע שנחשפתי באוניברסיטה לדיבייט הבנתי שבזה אני רוצה לעסוק. בשונה ממה שקורה בסדרות משפט טלוויזיוניות, שבהן הכול נגמר בתוך שלוש שעות תוך שינוי זריז של לא מעט חוקים, בפועל העבודה היומיומית היא מאוד סיזיפית וטרחנית. על כל חודש במשרד יש לך אולי שעה בבית משפט. כשהבנתי את זה סופית, אמרתי שזה לא בשבילי. אני עדיין חלק מהעולם הזה, אבל מהצד, בתחום הייעוץ".
לשיטתו של זייד, כל אדם ניתן לשכנוע, גם מי שמשוכנע בצדקתו ולא מוכן לשמוע דעה אחרת. הסוד, לדבריו, הוא להפוך את נקודת המבט. "האינסטינקט שלנו הוא לדבר על עצמנו ועל מה שאנחנו רוצים, אבל כדי לשכנע אדם צריך להבין קודם כול מה האינטרס שלו. אם תספק את האינטרס הזה בצורה שמתאימה לך, תוכל לשכנע אותו.
בנוסף, חלק מסוד השכנוע הוא לדעת להסתכל על העתיד: לא משנה מה היה בעבר - בוא נראה איך אנחנו מתקדמים היום. רוב האנשים נתקעים בעבר, עם הסטיגמות שיש להם על הצד השני. אם אתה מצליח לנטרל את זה לרגע ולומר לעצמך 'עכשיו נפתח דף חדש', אתה כבר לא מתייחס לצד השני כאל אויב, אלא כאל אחד שאפשר לעבוד איתו ולהעצים אותו - ואז גם הוא משתנה. אגב, גם ביחסי הורים וילדים זה אותו דבר. אם תגיב באופן שונה ממה שהילד התרגל לראות אצלך, הוא יופתע ויתנהג אחרת".
שימוש נכון באמצעים מילוליים עוזר לא רק להכנעה של יריבים עקשנים; זייד מסביר כי כלים דומים מסייעים לחברות גדולות ליצור מראית עין של יחס אישי כלפי לקוחותיהן. "החברות הבינו שכדי להגיע לקהל גדול ולשמור עליו, הן צריכות לתת ללקוח תחושה טובה. היום, כשאתה מתקשר למוקד של חברה כלשהי, יש שם מערכת שבה רשומים שמך, כתובתך, מצבך האישי, מתי קנית בפעם האחרונה, מה קנית, כמה פעמים התקשרת ועוד. זה מאפשר לנציגי השירות לפתוח את השיחה במשפט: 'שלום אודי, אני רואה שדיווחת בשבוע שעבר שגנבו לך את העיתון, האם הכול בסדר עכשיו?', ואז אתה כצרכן מרגיש טוב יותר. למה? כי התעניינו בך וקראו לך בשם. הרבה אנשים מתייחסים לזה בציניות ויודעים שזה גימיק, אבל זה עובד. מצד שני, חשוב לא להגזים".
אם אנשים מודעים לגימיק, איך הוא לא מאבד את ההשפעה?
"כי בסופו של דבר, כולנו רוצים להרגיש מיוחדים. תאר לך שעכשיו, כשאנחנו יושבים ומדברים, בכל פעם שמישהו היה מתקשר אליי הייתי עוצר את הריאיון ומדבר בטלפון. זה היה גורם לך להרגיש שאתה לא מספיק חשוב בשבילי, ואוטומטית היית חושב עליי דברים לא טובים. אותו דבר נכון לגבי יחסים בין־אישיים במשפחה. אתה הולך עם הילד לגינה, משחק איתו, ופתאום טלפון. אתה עוזב את הילד והולך לדבר בצד. באותו רגע אתה לא באמת עם הילד, ולא באמת עם האדם שעל הקו. אני דוגל בעיקרון של להיות נוכח: אם אתה משוחח עם בן־אדם - תן לו את התחושה שאין מישהו אחר שיותר מעניין אותך עכשיו".
זייד מיישם את העיקרון הזה גם כמרצה. "אם אתה רוצה לתת תשומת לב לקהל של מאות אנשים, מספיק שתקרא לכמה מהם בשם, או שתזכיר שם של מישהו שאמר לך משהו קודם - והקהל יקבל תחושה שאתה מכיר כל אחד ואחד באופן אישי, למרות שזה לא המצב. אנשים צריכים את תשומת הלב הזו ואוהבים אותה".
קרה לך שעמדת מול קהל קשה, שגילה כלפיך יחס עוין?
"זה קורה. לא פעם אני משתמש ב'מסרים מקטבים', מלשון קוטב, מסרים שאתה לא יכול להישאר אדיש אליהם. כשאני מרצה על שיווק ומכירות, אני אומר לאנשים שאדם צריך להגדיר לעצמו מיהם הלקוחות שלו, ואם לקוח לא נראה לו – הוא צריך לפטר אותו. 'לקוח מפוטר' זה מסר מקטב, שמחלק את קהל המאזינים לשניים: חלק אחד אומר 'מה זה השטויות האלה? הוא סותר כל מה שלמדתי אי פעם בחוג לכלכלה. לא רוצה לשמוע יותר'. אבל חלק אחר אומר: 'או! סוף־סוף מישהו אומר את האמת! אני חייב לשמוע את כל ההרצאות שלו ולקנות את כל הספרים שלו'. אז כשאתה מדבר במסרים מקטבים, יהיו לך התנגדויות, יהיו שאלות, יהיו לך הפרעות מצד אלו שלא מסכימים אתך. אבל העניין הוא איך אתה מתמודד עם זה. אני פשוט חוזר על האג'נדה שלי ומוכן להתעמת עם כל אחד עליה, כי חקרתי את הנושא ואני עומד מאחורי הדברים שלי.
"הדרך הכי יעילה, הכי מהירה והכי טובה להצליח בחיים האישיים והמקצועיים היא לשים את עצמך בקדמת הבמה. יש לזה מחיר, כי אתה מעצבן אנשים או מעורר את קנאתם, אבל המחיר שאתה משלם קטן בהרבה מהמחיר שתשלם על לא להיות שם – כי תישאר עם חיים בלתי מספקים מבחינה אישית וכלכלית".
אתה נפגש עם אנשים שהחליטו להפוך משכירים לעצמאים. מדוע רבים כל כך נשברים בתוך זמן קצר וחוזרים לעבוד כשכירים?
"יש לכך כמה סיבות. הרבה אנשים לא מספיק ממוקדים, ולא יודעים בדיוק מה הם רוצים. דבר שני, הם לא משווקים את עצמם מספיק, או לא משווקים את עצמם בכלל, אלא חושבים שהדברים יקרו מעצמם. שלישית, הם לא יוצרים את הבידול: כלומר, לא מספרים מה היתרון שלהם על פני בעלי מקצוע אחרים, שיגרום ללקוח לפנות דווקא אליהם. רבים לא מבינים שחלק מהזרעים שהם זורעים עכשיו יצמיחו פרות רק מאוחר יותר, ואין להם סבלנות לחכות. מי שחושב שהעולם יתחיל לספק לו עבודה ברגע שיהפוך לעצמאי, טועה. זה כן יצליח למי שיעבוד נכון וקשה".
בנושא הזה נוהג זייד לספר משל: "שני שכירים נמצאים בגובה פני הקרקע של בניין. שניהם מכניסים בכל חודש 10,000 שקל ומוציאים אותו סכום. יום אחד מחליט אחד מהם שהוא רוצה להרוויח יותר, והוא אומר: אני אבנה בניין של עשר קומות. בשלב ראשון הוא צריך לחפור ארבע קומות לתוך הקרקע, כדי שיהיו לו יסודות יציבים. הנקודה הקריטית שלו מגיעה כשהוא נמצא בקומה מינוס שתיים, וכבר כמה חודשים כמעט לא הכניס כסף אלא בעיקר הוציא. החבר שלו אומר לו: 'נו, אתה רואה, אמרתי לך!'.
בשלב הזה רוב האנשים נשברים, וכשהם חוזרים לקומה אפס, הם כבר בטראומה של 'ניסיתי ולא הצלחתי'. אבל אם אותו אחד ממשיך לחפור את היסודות ואז מתחיל לבנות, פתאום הבניין עף לו במהירות למעלה. וכשזה קורה, מה החבר שלו אומר? 'אה, היה לו מזל'. כי אנשים רואים את ההצלחה, אבל לא את שעות העבודה, את הרגעים הקשים ואת ההוצאות הכספיות.
"אם אתה רוצה שאנשים יקנו ממך, אתה צריך להאמין בעצמך ולהאמין שגם אתה היית קונה מעצמך. השכנוע הכי קשה הוא השכנוע העצמי. הרבה אנשים לא מאמינים שהם מספיק טובים, ולכן אין להם דחף להמשיך".
זייד, גרוש ואב לשניים, מתגורר בתל־אביב. את שיחות הייעוץ שלו הוא עורך בטרקלין העסקים שהוא מנוי עליו באחד מבתי המלון בהרצליה. שם גם אנחנו משוחחים, בחלון זמנים בין פגישת ייעוץ לבין קידום ספרו החדש "שכנעת אותי שוב". בספר הזה מנתח זייד אירועים מהשנתיים שחלפו מאז צאת ספרו הקודם – בחירות, מבצעים, קמפיינים – ומספר על גישות שיווק חדשות. "עולם השיווק והשכנוע מאוד דינאמי", הוא מסביר. "הטכנולוגיה משתנה, והצורה שבה מניעים אנשים לפעולה גם היא מתחדשת כל הזמן".
למרות שכבר יש לך הוצאה לאור שמפרסמת את ספריך, להוצאת הספר הזה השתמשת באתר מימון־המונים. מדוע? האם ניסית לבדוק את כושר השכנוע שלך?
"גם. חשבתי שזו דרך טובה לבחון את הכוח שלי מול הקהילה שלי, ואת היכולות שלי לגייס כסף. אמנם יכולתי לשלם להוצאה לאור ולחסוך את הבלגן של הפקת קמפיין שבו מעורבים במשך כמה שבועות 11 איש שעובדים איתי, אבל עניין אותי המשחק עצמו, הפלטפורמה של מימון ההמונים. אני מאמין שהחיים הם משחק, ואני אוהב לשחק. גם משא ומתן הוא משחק, גם הופעה בבית משפט, וגם מכירות. אני חושב שכל יזם צריך להיות יצירתי וסקרן כמו ילד".
בעמוד מימון־ההמונים שפתח זייד, כל המשפטים פותחים במילים "נמאס לי מאנשים ש...". "נמאס לי מאנשים שלא לוקחים אחריות על המציאות האישית, העסקית והמקצועית שלהם", "נמאס לי מאנשים שלא מבינים שאפשר גם לעסוק במה שאוהבים וגם לעשות מזה כסף", ועוד. אני תוהה אם צורת פנייה כזו לא עלולה להתגלות כחרב פיפיות שדווקא תרחיק תומכים פוטנציאליים. "זו דוגמה טובה למסר מקטב", אומר זייד. "אני רוצה לעורר אותך להגיב. בכתיבה שיווקית אתה צריך שכל משפט יוביל למשפט הבא, והדרך לעשות את זה היא בין השאר לומר משהו לא טריוויאלי".
בספר החדש, אומר זייד, הוא מבקש לתת מענה לפסימיות שאנשים סופגים כשהם צורכים תקשורת. "אני רוצה שהם יהיו יותר אופטימיים, יותר יצירתיים ויותר יוזמים".
אתה טוען שהנחות פסימיות כמו "אין עבודה בקיץ" הן שגויות. מדוע?
"זה מה שנקרא 'אמונה מגבילה'. כלומר, אם אתה חושב שבקיץ כולם בחו"ל, אתה תהיה פאסיבי בתקופה הזו ותפגע בהכנסות שלך. 'אין עבודה בקיץ' הוא משפט שאינו נכון לגבי הרבה תחומים: תיירות, בילויים, קייטנות, הסעות, קניונים או חקלאות של גידולי קיץ. הציבור קונה בתקופה הזו. משפט שגוי אחר שנוהגים לומר הוא 'בבחירות נזרקים מיליארד שקלים לפח'. זה לא נכון, כי הכסף בבחירות לא הולך לאיבוד, אלא מתגלגל חזרה לציבור: לנהגי אוטובוס, עורכי דין, מפגינים בשכר, בתי דפוס, יועצים ועוד".
וזה במקום שילך למטרות נחוצות כמו כבישים, בתי חולים, רווחה.
"נכון, אבל הכול בעיני המתבונן. אם כבעל עסק אתה אומר 'וואי, עכשיו עד הבחירות הכול תקוע, והמון כסף נשרף סתם' – אלה יהיו התוצאות שלך. אבל אם אתה אומר: 'בוא נראה אילו הזדמנויות צצות לי פה', תוכל לגדול".
איך כל זה קשור לשכנוע?
"זה קשור, כי השאלה היא איך אתה מספר את הסיפור. אם היית משוכנע עד עכשיו שהבחירות הן דבר רע לכלכלה, אני יכול לשכנע אותך שההפך הוא הנכון, בשילוב של היגיון ורגש: 'תראה איך ההוא הצליח למנף את עצמו דווקא בתקופה הזו'".
זייד מאמין בכל לבו שלתפיסת המציאות כשלילית או חיובית יש יכולת להשפיע על התוצאות העסקיות. "לאחר שהוכרז שיתקיימו בחירות בתוך כמה חודשים, היו אנשים שהצעתי להם ליזום משהו בעסק שלהם והם אמרו לי: 'לא, את זה נדחה עד אחרי הבחירות כי עכשיו השוק מוקפא'. אני מסתכל עליהם ואומר, 'איך הבחירות אמורות להשפיע עליך ועל השוק שלך? מה הקשר?'. או למשל כשאתה קורא כותרת בעיתון שאומרת 'המיתון כבר כאן' - והמצב שלך דווקא טוב. אם תכננת מהלך שיווקי, ועכשיו לא תעשה אותו כי 'המיתון כבר כאן' - המיתון באמת יגיע אליך. אדם אחר שקורא את העיתון ואומר 'המיתון כבר כאן? איפה? אני לא רואה אותו', ומתנהג כרגיל - התוצאות שלו יהיו כרגיל, והוא לא ירגיש במיתון".
לצד ספרי ההדרכה שלו, הוציא זייד לפני כמה שבועות ספר ילדים בשם "אבא אומר בוקר טוב, נעם אומר לילה טוב", שזוכה להצלחה בחנויות. "הספר מבוסס על ניסיון אישי", מספר זייד. "יש לי שני ילדים, בן ארבע ובן שש וחצי. כשהבכור היה בן שלוש, הוא לא אהב לקום בבוקר. הייתי אומר לו 'בוקר טוב', והוא היה עונה 'לילה טוב' ומנסה לשכנע אותי שהשמש היא בכלל ירח. בהתחלה הייתי מתוסכל מזה, כמו כל הורה, אבל אחר כך אמרתי לעצמי: למה שלא אשתמש בשיטות שעובדות על מבוגרים? הבנתי שאם אדבר עם הילד על האינטרסים שלי, לא אצליח לשכנע אותו. אתה לא יכול להגיד לילד 'אבא יאחר לעבודה' או 'יהיו לי פקקים בדרך'. זה לא העולם שלו, והוא לא מבין את זה. אבל אם אתה אומר לו: 'החבר שלך רוני כבר מחכה לך בגן', או 'הגננת מיכל שאתה מאוד אוהב רוצה לראות אותך', או 'היום יש חוג יוגה' - אתה מדבר כבר על האינטרסים שלו, והוא פתאום מזדקף ורוצה ללכת. זה עובד בצורה פשוט מדהימה.
"ילד הוא מבוגר קטן, ועקרונות השכנוע הם אותם עקרונות. גם אליו צריך לדבר בגובה העיניים – ואצל ילדים זה נכון גם פשוטו כמשמעו, כי צריך לרדת לגובה שלהם וממש לדבר איתם. אם אתה נותן להם יחס אישי, מפרגן להם ומעצים אותם, הם יעשו הכול בשבילך".
איפה בכל זאת יש הבדל בין שכנוע מבוגרים לשכנוע ילדים?
"צריך כמובן להשתמש בטרמינולוגיה שמתאימה ומובנת להם. אחד המנהלים בכנס שהשתתפתי בו סיפר שיש לו ילדה בת 14, והוא ואשתו עקבו אחריה בצ'טים ובפייסבוק בלי ידיעתה. יום אחד הם גילו שהיא מצ'וטטת עם מישהו בשם 'הגרוש'. כהורים הם מאוד חששו וכבר נכנסו לסרטים. הם ביקשו לשוחח איתה על כך, ושאלו אותה מי זה הגרוש שהיא נמצאת בקשר איתו. התברר שזו חברתה הטובה הגר, שכינוי החיבה שלה הוא 'הגרוש'. זו טרמינולוגיה שונה של ילדים, שמבוגרים צריכים להבין אותה".
ומילדים קטנים לילדים גדולים הרבה יותר. בספרו האחרון זייד מתייחס בין היתר לקושי שבשכנוע בני הדור המבוגר ללמוד להשתמש בחידושים טכנולוגיים. "איך משכנעים זקנה עיוורת לקנות טלוויזיה?", כך נקרא הפרק העוסק בנושא. "התשובה היא שמסבירים לה שככה הנכדים יבואו יותר לבקר", אומר זייד. "כלומר, אנשים מבוגרים מקטינים ראש בכל מה שנוגע לטכנולוגיה, כל עוד אין להם סיבה לנהוג אחרת. כולנו פועלים ככה, בכל מיני תחומים. ברגע שתסביר להם איך זה משרת אותם, פתאום יהיה להם חשוב להבין. הרבה מבוגרים התחילו ללמוד איך משתמשים בסקייפ או בווטסאפ רק כדי להיות בקשר טוב יותר עם הילדים והנכדים".
מלבד העצות שבספרים, זייד חולק מידע רב גם בדיוור האלקטרוני שהוא מוציא למנויים ובאתר האינטרנט שלו. אני שואל אותו האם הוא לא חושש שיפסיד כך לקוחות, שעלולים לחשוב כי אין לו יותר מה לחדש להם. "תמיד יש מה לחדש, במיוחד בפגישת ייעוץ שהיא פרטנית לכל אדם", הוא עונה. "התכנים החינמיים מושכים אליך הרבה לקוחות שלא היו מגיעים בשום דרך אחרת. אתה נותן להם לטעום, ובונה קהל גדול של אלפי אנשים שצורכים את התכנים שלך. חלקם מגיעים להרצאות, ולאט־לאט זה הולך ומצטמצם עד שנשארים כמה מאות שקונים את התוכניות היקרות שלך, וכמה עשרות שקונים את התוכניות הממש־יקרות. זה נקרא 'מסננת שיווקית'. מעבר לכך, זו דרך לתת ערך להרבה מאוד אנשים".
בין שלל פעולות השיווק שלו, מפעיל זייד גם ערוץ יוטיוב שצבר עד כה יותר מרבע מיליון צפיות. לעתים הוא מקבל בזכותו תגובות מפתיעות. "לא מזמן הגיע אליי מכתב ממישהי מרהט, שסיפרה לי שעבדה בסניף קופת חולים המקומי ורצתה להיות מנהלת, אבל לא העזה להגיש מועמדות. יום אחד היא ראתה סרטון שלי שנקרא 'לשים את עצמכם בפרונט', והתלהבה. בעקבות הצפייה היא החליטה להגיש בקשה למשרת ניהול, והיום היא מנהלת הסניף. זה מאוד ריגש אותי, והזמנתי אותה כאורחת שלי לאחד הכנסים. אמרתי לעצמי: הנה מישהי שעולמה שונה מאוד משלי, והצלחתי להשפיע עליה"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם