ראשי » סגנון » יחסים

"אנחנו לא נעלם וגם אתם לא – רק ירושלים תעלם"

תהילה פרידמן-נחלון דואגת לעתיד העיר ירושלים וכדי להציל אותה היא מחפשת מי אוהב את ירושלים יותר ממה שהוא שונא את האחר

אתה אולי יו"ר ועד הורים של בית ספר במזרח העיר, את אולי מנהלת מתנ"ס או קבוצת תיאטרון. אתם, כמוני, וכמו חבריי פעילים חברתיים, מנהיגים קהילתיים, ירושלמים מעורבים. אנחנו לא מכירים, למרות שבטח נפגשנו. בגן החיות עם הילדים, בקניון מלחה בקניות, בממילא בקפה ואולי אפילו באיזה פרויקט חברתי או במאבק מול העירייה.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אתה אולי דתי. אולי נפגשנו בעיר העתיקה בדרך לתפילה. את אמא. אולי חלקנו חדר במחלקת יולדות בהדסה. אולי נתקלנו זו בזו בהליכה על פארק המסילה. בטח נפגשנו בשנים האחרונות, כי למרות כל מה שאומרים, ירושלים של השנים האחרונות הפכה לעיר מאד מעורבבת. כמעט לא היה מקום בעיר שלא הסתובבו בו גם ערבים וגם יהודים.

עוד כותרות ב-nrg:
"ערביה ישבה דווקא לידי": חיילת צעירה מלמדת לקח
מה לעשות כדי שהילד יהיה גבוה?

התרגלנו לראות אחד את השני. אבל לא הכרנו. למרות שהיינו צריכים להכיר. כי יש לנו משהו משותף. משהו חשוב. אנחנו חולקים אהבה. אנחנו חולקים אהבה לעיר הזו. אחרת לא היינו פה. אחרת לא היינו פועלים בה. לך וגם לי יש מקומות קלים יותר שאפשר לחיות בהם. מקומות בהם לא נצטרך לפגוש אחד את השני, אלא רק לחיות עם אנשים כמונו. אבל אנחנו אוהבים אותה. עם הקסם, והטירוף, והעוצמה שלה. אהבה, קשה להסביר. יודעים כשהיא שם.

ועכשיו היא בוערת, העיר האהובה שלנו. עכשיו היא מתרוקנת מההמולה הצבעונית והמעורבבת. הרחובות ריקים. כולם והפחד והשנאה מנהלים את כולנו.
 
אני יודעת. אתם כועסים עלינו. לא נלחמנו מספיק למען תנאי החיים שלכם בשכונות. היינו עסוקים מידי בשכונות "שלנו" ובמאבקים "שלנו", לא נאבקנו בהפליה ובגזענות, לא באמת ראינו אתכם. בעצם קיווינו בסתר ליבינו שתיעלמו. גם אנחנו כועסים, לא שמענו אתכם מתנגדים לטרור, לא ראינו אתכם עומדים מול ההקצנה וההסתה נגדינו. בעצם, גם אתם, פשוט מקווים כנראה שנתייאש ונעלם.  

אבל אנחנו לא נעלם. וגם אתם לא תיעלמו. היחידה שתיעלם היא ירושלים. האבנים אולי יישארו, וגם ההיסטוריה, אבל הרוח, האווירה, הצבעוניות, הערבוב, הריחות, כל מה שאנחנו כל כך אוהבים, גם אתם וגם אנחנו, זה יעלם. 

אנחנו כמו זוג גרוש, שמנהל מלחמה אכזרית על משמורת הילדים. כולנו ראינו כאלה. שלגמרי איבדו עשתונות. שמתאמצים להכאיב עד כמה שאפשר לצד השני. שמשוכנעים שההורה השני הוא מפלצת מזיקה, חורשת רע כל היום. שמחפשים דרכים יצירתיות לנקום בהורה השני, למנוע ממנו, להרחיק אותו, לשלוח אותו לעזאזל. עסוקים כל כך וצודקים כל כך שלא שמים לב שהילדים, בינתיים, מתפרקים לחתיכות. היא הילדה שלנו, ירושלים. אנחנו אחראים עליה. אנחנו, כולנו, ממזרח וממערב. רק שנדמה ששכחנו את זה. שכחנו להיות מבוגרים אחראים.   
 
אנחנו עסוקים בימים הללו במערב העיר. יש כאן קהילה יוצאת דופן של אקטיביסטים שעסוקים עכשיו מעל הראש. החברים שלי מ״התנועה הירושלמית״ מארגנים פעילויות הפגה לילדים ולהורים בשכונות שבהם התרחשו פיגועים והילדים מפחדים להסתובב בחוץ. אחרים, בעשרות ארגונים, עסוקים במתן תמיכה לנפגעים, ביוזמות של הרגעת המתח והחרדה וחיזוק החוסן הקהילתי. אנחנו גם משתדלים לתמוך בבעלי העסקים שנפגעים בגלל האימה ברחובות. אנחנו עסוקים ואנחנו חרדים. לא רק לעצמנו ולילדינו. אנחנו חרדים גם לה.

השקענו כמעט עשור מהחיים בשיקום ההריסות שהותירה האינתיפאדה הקודמת והותיר אחריו שלטון עירוני שקידם הקצנה דתית. כמעט עשור שאנחנו עובדים קשה כדי להחזיר אותה להיות תוססת ומעניינת. כדי להפוך אותה למקום שיכול להיות בית לקהילות שונות מאד זו מזו, כולל זו שלכם. כי המגוון הזה הוא חלק מהקסם שלה בעניינו. חלק ממה שהופך אותה למה שהיא. אנחנו חולמים ירושלים שהיא "קהילה של קהילות". מקום שנותן מקום, לשונות גדולה ולמגוון אך מאפשר חיים משותפים. אנחנו עובדים קשה כדי להפוך אותה להיות מה שאנחנו חולמים שהיא תהיה. 
 
ועכשיו, אני מפחדת, שכל מה שעשינו פשוט ייעלם. אני יודעת שזה נאיבי, אבל אני משוכנעת שגם אצלכם יש כאלה. כאלה שאוהבים אותה יותר ממה שהם שונאים אותנו. כאלה שהזהות הירושלמית שלהם חזקה ומאפשרת מכנה משותף משמעותי עם ירושלמים אחרים.

אני יודעת שאתם שם. אתם אוהבים אותה ואנחנו אוהבים אותה. אולי, אם נפסיק לחשוב שהיא "שלנו" ונתחיל לחשוב שאנחנו שלה. אולי, נוכל להתחיל לעשות למענה משהו ביחד. 

***
תהילה פרידמן נחלון היא ממקימות "התנועה הירושלמית", מנהלת מרכז המובילים של קולות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...