יום הולדת שנה לדף הפייסבוק הכי מצחיק בישראל
אם לא נקרעתם לאחרונה מצחוק מול מסך המחשב או הסמארטפון, כנראה טרם נחשפתם לאחד מדפי הפייסבוק המצליחים והחצופים ביותר בעברית, "כשאבא ואמא בני דודים
לפני כשלושה חודשים, ב–31 ביולי, העלתה חברת תיירות ישראלית מודעה אינטרנטית שביקשה לקדם את טיסותיה לפריז. הפרסומת הייתה סטנדרטית, והכריזה כי מי שירכוש כרטיס טיסה בחברה יישאר עם עודף לקרואסונים ושופינג בשדרת הקניות המפורסמת של עיר האורות — השאנז אליזה.
עוד כותרות ב-nrg:
"חשבנו שהיא בובה": תינוקת נשארה נעולה במעון בסוף היום
"התאהבות בגבר אחר מוסיפה עניין לחיים"
דינה הגזור מראש של המודעה הזאת היה אמור להיות כשל עשרות אלפי מודעות אחרות המופיעות תדיר מול עיני הגולשים ונעלמות לתהום הנשייה בערך עם בואן לאוויר העולם. אלא שכאן המקרה היה שונה לחלוטין. כי במקום לכתוב "שאנז אליזה", נכתב במודעה בטעות "שאן זה ליזה". הטעות המביכה אמנם תוקנה בתוך מספר דקות, אבל גולשת אחת הספיקה לצלם את הפדיחה ושלחה אותה לאופיר, מנהל דף הפייסבוק "כשאבא ואמא בני דודים".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מרגע שעלה צילום המסך ובו הטעות כסטטוס בעמוד, הפכה המודעה לוויראלית בקנה מידה היסטרי. עשרות אלפי לייקים, שיתופים ואזכורים במדיה החברתית, שרובם כמובן לעגו לטעות ועשו עליה אדפטציות שונות ומשונות, העיפו את המודעה ויצרו לה רמת מודעות חסרת תקדים. במסגרת השרשור הארוך שנוצר לאייטם ושהגיע ליותר מ–200 אלף משתמשים, גילו הגולשים יצירתיות וכינו למשל את מגדל אייפל "מגדל היי פל", שער הניצחון קיבל את שמו החדש "שער הניצה חון", ועוד ועוד. כל תגובה כזו זכתה למאות לייקים משל עצמה. מנהלי הפרסום של חברת התיירות החליטו לעשות מהלימון לימונדה, פרסמו תגובה בעמוד שמשבחת את הגולשים על ההומור המשובח שהפגינו, ואף זיכו את כותב התגובה המצחיקה ביותר לדעתם בכרטיס טיסה זוגי לפריז. התגובה, אגב, הייתה "המון עליזה".
זוהי רק דוגמה אחת לתופעה המדהימה ששמה "כשאבא ואמא בני דודים". אחד מדפי הפייסבוק הכי מצחיקים והכי חצופים (לעתים גם הכי גסים) ברשת האינטרנט הישראלית. הדף, שהוקם לפני שנה בדיוק, כבר חצה את רף 200 אלף העוקבים ונמצא גבוה ברשימת עמודי הפייסבוק האהובים והפופולריים ביותר בעברית, כשהוא עוקף את אלה של נפתלי בנט ושל נשיא המדינה, למשל.
הדף מלקט מרחבי הרשת העברית את הפוסטים, הסטטוסים והתגובות המגוחכות, העילגות, ההזויות, המטופשות והגזעניות ביותר שאפשר לדמיין, מוסיף כותרת קטנה — קולעת תמיד ומרושעת לא פעם — והלייקים נצברים בהמוניהם. כל סטטוס ב"כשאבא ואמא בני דודים" זוכה למאות רבות של לייקים כבר בדקה הראשונה לאחר עלייתו לאוויר. כיום, סטטוס שמקבל 1,500 לייקים נחשב לחלש במיוחד, ויש סטטוסים שמגיעים לכמעט עשרת אלפים סימוני "אהבתי".
אופיר, מנהל הדף, מסרב להיחשף בשמו המלא. לעומת זאת הוא כן מוכן לספר כי הוא בן 40, עובד למחייתו כאנליסט בחברת היי–טק בהרצליה בתחום הגיימינג, ירושלמי דור תשיעי שהיגר רק בשנים האחרונות למרכז, נשוי ואב לילדים. בשיחה איתו נשמע אופיר בדיוק כמו מי שציפיתם — שנון, חד ושופע מודעות עצמית.
"זה התחיל כ'גג', דאחקה בתוך מקום העבודה", מספר אופיר, "ב–27 באוקטובר 2014 פתחתי את הדף והעליתי בו חמישה פוסטים ראשונים שמצאתי לבד. אחרי שלושה שבועות היו לעמוד 200 חברים ואמרתי לעצמי 'יו, 200 איש עשו לזה לייק, מגניב'".
איך מביאים את החברים הראשונים לעמוד?
"הלכתי לכל מיני פוסטים מטופשים ותייגתי בהם את העמוד. זה יצר מיד עניין, אנשים היו מאוד סקרנים לראות מה זה הדבר הזה. השם של העמוד מסקרן, שם טוב. מכאן הכול התחיל להתגלגל".
מתי הגיעה הקפיצה הגדולה?
"אנחנו גדלים בערך בחמישה אחוז כל שבוע באופן די קבוע, אבל כמובן שחמישה אחוז מ–200 לא דומה לחמישה אחוז מ–100 אלף. היום אנחנו גדלים בקצב של כ–5,000 לייקים חדשים לעמוד בשבוע".
שם העמוד, כמובן, מרמז על הפגמים השכליים שעלולים להיווצר מנישואי קרובים, פגמים שעשויים להסביר את העילגות והטיפשות שמפגינים כותבי הסטטוסים שזוכים בו לפרסום. אולי כדי למנוע תביעות מצד אנשים שאכן נולדו להורים שהינם בני דודים, מכריז אופיר בראש העמוד: "זהו עמוד סאטירי, ואין לייחס לכתוב בו ניסיון לטעון שהאנשים המעורבים הינם באמת קרובי משפחה. למרות שתכלס זה היה יכול להיות מגניב. ממש".
בתחילת הדרך היו אנשים שנולדו מנישואי קרובים שהגיבו לאייטמים וניסו לשכנע שהם לא באמת או לא בהכרח מטומטמים.
"נכון, ואני עונה שהם בהחלט לא בהכרח טמבלים. וחוץ מזה, כנראה לרובנו, אם תיקח ארבעה–חמישה דורות אחורה, היו מתישהו בדרך אבא ואמא שהיו גם בני דודים. מי חשב פעם שתהיה עם זה בעיה? מה יותר הגיוני כשאתה נמצא באיזה שטעטל קטן וסביבך כולם גויים, מאשר להתחתן בתוך המשפחה? כל עוד אתה לא מודע למשמעות הגנטית, זה נשמע כמעט מתבקש".
אחרי שסגרנו את הפינה המדעית, אני מבקש מאופיר לספר על ההבדל בין הסטטוסים שהעלה בתחילת הדרך לבין אלה שהוא מעלה עכשיו.
"אין ספק שהתוכן עבר אבולוציה — ואני מקווה שמותר להגיד אבולוציה בראיון ל'מקור ראשון' — במובן הזה שלמדנו המון תוך כדי תנועה. למשל, למדנו שהפאנצ'ים צריכים להיות קצרים. פאנצ'ים ארוכים, אפילו שיהיו טובים מאוד, לא עוברים טוב. שינוי נוסף הוא שבתחילת הדרך השם והפנים של מקור הפוסט לא היו מוסתרים. עם הזמן למדנו שלעוקבים קל יותר להתחבר לבדיחה ולצחוק ממנה כשהם לא רואים את העיניים של מי שהם צוחקים עליו. הם רוצים להסתלבט, אבל אם יראו את השם זה ירגיש להם כמו שיימינג".
לתומי חשבתי שסיבת המחיקה היא חשש מתביעות דיבה או איומים.
"מבחינה משפטית אני לא חושש. אין כאן שום עילה לתביעה. איומים, בהחלט כן. זו גם הסיבה שאני שומר על האנונימיות שלי. יש כמה אנשים בחוץ שפחות נוחה להם העובדה שאני הולך על שתי רגליים. ועדיין, הסיבה המרכזית היא ויראליות התוכן ודרישת הגולשים".
היו איומים פיזיים של ממש?
"בהחלט. לפני שבועיים מישהו העלה בעמוד של 'מומחי בטיחות וגהות' תמונה של סוכה בשכונה חרדית שיושבת בקומה שלישית עם פיגומים מסוכנים מאוד. העליתי את זה אצלנו, ואחד המגיבים התלהם וקילל באופן חסר פרופורציה ודי מצחיק. העליתי את התגובה שלו כפוסט נפרד, עם טשטוש מרושל בכוונה של שמו ותמונתו. לא חלפו 12 שניות ומישהו תייג אותו, ובערך חצי דקה אחר כך קיבלתי הודעה שבה הוא מודיע כי הוא נמצא בדרך אליי, ושאצא אליו אם אני גבר. עניתי שרק לא יצלצל בפעמון כי הקטנה כבר ישנה, ושאם אפשר גם יביא סימילאק על הדרך כי בדיוק נגמר. גם את ההתכתבות הזו העליתי לעמוד".
תגובות כאלה לא גורמות לרפיון ידיים? אתה בסך הכול רוצה לעשות פאן ולגרום לאנשים לצחוק ומוצא את עצמך מאוים. הרי אם מישהו יתאמץ מאוד הוא יצליח להגיע אליך.
"נכון, אבל בכנות, אני לא עוסק בזה יותר מדי. אני עושה הכול כדי לשמור על עצמי, אבל בסוף מאמין שהנובחים לא נושכים. אדם נעלב לחצי יום, מתחמם מתחמם, ואז נרגע. בסופו של דבר לקחתי תגובה שלו והטלתי עליה זרקור. אז כמה אלפי אנשים עפים עליך עכשיו ויודעים שאתה דביל. יומיים וזה עובר".
אחד המאפיינים הבולטים של "כשאבא ואמא בני דודים" הוא הקהילה הפעילה והייחודית שנוצרה סביב הדף. כמעט כל סטטוס מייצר מאות תגובות, שרבות מהן זוכות למאות ואף לאלפי לייקים כל אחת. לפני שבוע בדיוק עלתה כאייטם תגובה של גולשת באינסטגרם, שבתגובה לתמונה של חברתה כתבה: "איזה יפה את חיים שלי, יותר יפה מאמון עליזה". כמובן שהתגובות שמרפררות ל"המון עליזה" מהתקרית שבה פתחנו את הכתבה לא איחרו להגיע, אבל אני החלטתי לעשות ניסוי קטן וכתבתי תגובה משל עצמי: "נערה היא מגעיל פנינה". כיום, כאמור שבוע אחרי, יש לתגובה הזו 1,200 לייקים, שממשיכים להגיע בלי הפסקה, ו–30 תגובות שגם לחלקן לייקים משל עצמן.
"הפרגון בעמוד הזה מדהים", מסביר אופיר, "לא רק פוסטים זוכים לאלפי לייקים אלא כמעט בכל פוסט יהיו כמה תגובות שיזכו למאות ואלפי תגובות משלהן. זה דבר יוצא דופן ומראה על האותנטיות של הגולשים שלנו. זו גם הסיבה שמעולם לא השקעתי שקל בקידום הדף דרך מערכת הפרסום של פייסבוק. הקהילה שנוצרה כאן, שמגיבה כל הזמן, היא מנוע צמיחה אדיר".
העמוד התחיל בתור דאחקה וצמח למשהו ענק. יש לך מטרה מול העיניים?
"קודם כול העמוד נותן לאנשים את התחנה הזו שהם צריכים במירוץ של החיים. לאנשים כאן יש משכנתא, עבודה, פיגועים, יוקר מחיה וילדים שצורחים באוזן. אנחנו תחנה שבה אתה יורד לרגע מהרכבת המטורפת הזו, עוצר לכמה דקות, צוחק, מתרווח וחוזר בחזרה לחיים הרגילים".
יש גם משהו אידיאולוגי מעבר לכך?
"תראה, עד היום עלו כ–600 פוסטים בעמוד. זה אומר בגדול 600 איש שכתבו טקסטים עילגים או מביכים או גזעניים, ובפעם הראשונה יש לי את האפשרות לומר להם ובאמצעות רמקול מאוד גדול — תסתכלו על עצמכם. בוא ניקח לדוגמה את הז'אנר של הנשים שעושות הפרשת חלה ומגלות בעיסה כל מיני צורות. ברור שאפשר להיות דתי ועדיין רציונלי, אבל אלה שרואות בבצק צורה של עובר או של תאומים ומאמינות שזה מה שהן יילדו, הרי זה מגוחך להחריד. אני רוצה לבוא ולומר לנשים הללו באמצעות העמוד 'אתן מדברות שטויות'. בנוסף, אם יש משהו אחד שאני רוצה שאנשים יסיקו מהעמוד הוא להיות קצת פחות נפוחים מעצמם. שאנשים יידעו לצחוק ולא להיעלב מכל דבר. הומור עצמי זה מוצר צריכה בסיסי".
שאלה קצת פרובוקטיבית. נכון שהשמות מוסתרים, אבל קצת קשה להשתחרר מהתחושה שהיה אפשר לקרוא לעמוד גם "כשאשכנזים צוחקים על מזרחים".
"אני לא חושב. נכון שבדף הפייסבוק 'אמהות מבשלות ביחד' יש רוב לנשים מזרחיות. אבל יש קבוצות רבות אחרות שאנחנו לוקחים מהן פוסטים כמו 'בישול טבעוני' או 'מפקדת קוברה', כל מיני הזויים שמשחקים בחייזרים ומציאות אלטרנטיבית. הרי תסכים איתי ששם אין יותר מזרחים".
תכף תגיד לי שגם אתה חצי מזרחי.
(צוחק) "נכון, אני לא אשכנזי. לא מזרחי, אבל גם לא אשכנזי. אני ירושלמי דור תשיעי. אבל אני באמת לא מסתכל על זה ככה. קבוצות של חיות מחמד שמהן לקוחים רבים מהסטטוסים שלנו, זה לא מזרחים".
קורה שאתה מוריד סטטוס בגלל שלא מקבל מספיק לייקים, נניח, בחמש הדקות הראשונות?
"היו סטטוסים שירדו אחרי שהעליתי אותם, אבל ניתן לספור אותם על אצבעות יד אחת. וגם זה יקרה כי אקבל תגובות שמגלות שמדובר במשהו לא מדויק. מבחינת מספר לייקים, התיאוריה שלי גורסת שאי אפשר לעשות כל הזמן דברים מעולים. כדי שמשהו יהיה מעולה, אחד לידו צריך להיות 'טוב' והשני צריך להיות רק 'בסדר'. אין משמעות למעולה אם אין לידו טוב. ובהחלט, יש גם תגובות בסגנון 'חלש', 'הכי חלש שלכם עד עכשיו', 'בינינו, למה אתם מעלים את זה בכלל' — וזה בסדר. בסוף גם אני לומד כל הזמן ומותר גם לטעות".
ל"כשאבא ואמא בני דודים" יש אמנם גם אתר אינטרנט ועמוד אינסטגרם, אולם ברור כי הפעילות המרכזית והחשובה ביותר מתרחשת בדף הפייסבוק. הפלטפורמה אמנם חינמית וקלה לשימוש, אולם בשנה האחרונה לא מעט אנשים חשו את נחת זרועה של הרשת החברתית החזקה בעולם, שברגע אחד, לעתים בלי אזהרות מיותרות, פשוט הורידה את המסך וכיבתה את האור לדפים עם מאות אלפי ואפילו מיליוני גולשים. המקרה הידוע ביותר הוא של "סטטוסים מצייצים", שהורד מהאוויר אחרי שהואשם על ידי הנהלת פייסבוק בהפרה של מדיניות השימוש.
בשבועיים האחרונים פורסם כי פייסבוק הורידה לזמן קצוב את עמודיהם הסופר–פופולריים של אושיות הרשת יואב אליאסי ("הצל"), ושל יבגני זרובינסקי. זהו השלב היחיד בשיחה שבו נעלמת הקלילות מדיבורו של אופיר, והוא מדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "אני מעלה רק את הדברים שאני חושב שהם הכי טובים, ומעולם ולעולם לא אשקול לעשות שום דבר שנוגד את מדיניות השימוש של פייסבוק בעמוד. ראינו מה קורה לדפים שכן משחקים עם זה. אני לא חושב שמכבים למישהו את האור אחרי פעם אחת, אבל צריך מאוד להיזהר עם העניין הזה".
מה יכול לשבש את הפעילות של הדף?
"ברגע שהעמוד נהיה פופולרי מאוד, ברור שיהיו מי שינסו לעשות עלינו סיבוב. אנשים לפעמים מציעים לי כסף כדי שאעלה סטטוסים, אנשים מנסים להתנקם בקולגות, בבני משפחה. יש אפילו מישהו שכולנו מכירים מתחום התקשורת ששלח לי ססטוס שיפגע בחברו לעבודה. כמובן שאני לא עושה את כל הדברים הללו. יתרה מכך, אני שם לעצמי מגבלה שפייסבוק אפילו לא מחייבים אותי בה — אני לא מעלה סטטוסים שפורסמו לחברים בלבד, גם אם מדובר ברשימת חברים גדולה. רק סטטוסים שפורסמו כציבוריים או בקבוצות פתוחות יכולים לעלות בדף".
כמה זמן אתה משקיע בעמוד ביום?
"לפחות שלוש שעות. קודם כול מבחינת איסוף החומרים. אם בתחילת הדרך הייתי מוצא את החומרים לבד, הרי שהיום אני מקבל כ–200 הצעות מדי יום. כל אחת מהן אני בודק לעומק, נכנס לפרופיל של האדם שממנו הגיע הסטטוס ובודק אם מדובר במשהו אמיתי או בבלוף. אני עונה לכל אחד ואחד. זה גוזל ממני שעות שינה, גוזל מאשתי ומהילדים שעות רבות של יחס, אבל נדמה לי שהם מבינים".
איך באמת אשתך מתייחסת לכל העניין הזה?
"בהתחלה היא הסתכלה על זה בעין קצת עקומה. אבל מהר מאוד זיהתה את הפוטנציאל ועומדת מאחוריי לגמרי, למרות שכאמור זה בא בין השאר על חשבון הזמן המשותף שלנו יחד".
יש משהו שאתה מתכנן לרגל יום הולדת שנה לעמוד והעוקב ה–200 אלף?
"לכבוד הלייק ה–200 אלף העלינו השבוע באנר חדש. לרגל חגיגות השנה, הנה יש לך סקופ: אחרי עמוד בפייסבוק, אתר אינטרנט, עמוד אינסטגרם ואפליקציה שנמצאת בשלבי פיתוח, אנחנו מתכננים עכשיו להוציא ספר שייקרא "כשאבא ואמא בני דודים — המיטב".
***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם