ראשי » סגנון » מגזין

בזכותה טיסת אל-על 327 קיבלה תפנית מרגשת

בטיסת אל-על מתל אביב לפריז הבחין הנוסע דיי גרינברג במעשה חריג של אחת הדיילות. הוא ידע רק את שמה, מורן, אבל רצה לומר לה מה הוא חושב. הוא פרסם מכתב ברשת החברתית וחיכה. 1600 שיתופים אחר כך המכתב הגיע אליה

לדיי גרינברג יש 702 חברים בדף הפייסבוק שלו, אבל הוא האמין בכוחה של הרשת החברתית להפיץ משהו שכתב. הוא היה חייב שהדיילת מטיסה 327 תקרא את המכתב שלו, ולמען האמת, לא יזיק לאף אחד לקרוא מה שכתב.

עוד כותרות ב-nrg:
למי הפריעה תמונה של ילדה עם תסמונת דאון?
הופרדו בלידתן? צעירות זהות נפגשו במקרה

"היום הייתי עד למשהו שהייתי חייב לשתף ואני מקווה שתבינו את הפואנטה" פותח גרינברג את הפוסט שלו. "טיסת אל- על מספר 327, מתל אביב לפריז. מטוס לא מלא במיוחד אבל גם לא מאד ריק. הטיסה התחילה (והמשיכה) כמו כל טיסה רגילה. בלי אירועי שוקולד חריגים כלשהם" הוא מספר.

 כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
כעבור שעה הגיע הזמן בו הדיילות עוברות ומגישות אוכל. רגעים לא פשוטים עבור הדיילות שצריכות להיענות לכל דרישות הטסים, לתמרן במעברים עם עגלת אוכל עמוסה ולהקפיד לחייך. "אני יושב במושב 49A ובשורה לפני יושב נוסע, מבוגר יחסית, במושב האמצעי, כשמשני צידיו הכסאות ריקים", מספר גרינברג. "לדעתי אחת הדיילות הייתה די חדשה בתפקיד ואולי גם בסוג של התלמדות או חפיפה, אבל תכלס זה ניחוש שלא מבוסס על הרבה עובדות אז מוזמנים להתעלם".

בפוסט מספר גרינברג שהוא לא יודע למה תשומת הלב שלו הופנתה אל עבר השיחה בין הדיילת והנוסע המבוגר, "לא שמעתי בכלל מה הם אומרים, ומה ששמעתי לא הבנתי. אבל, אני שמח ששמתי לב אליהם, כי כאן מתחיל הסיפור שבגללו אני חופר לכם עכשיו, משהו שאני באופן אישי לא הצלחתי להשאר אדיש אליו.

"הפניתי את המבט הצידה (יותר נכון למטה, לצלחת, כי הייתי רעב מת), למשך דקה בערך. כשהחזרתי את המבט ראיתי את הדיילת יושבת ליד הנוסע וחותכת לו את האוכל. כשסיימה, קמה והמשיכה בעבודה".

מבט חוקר יותר של גרינברג על הנוסע שנשאר לבדו העלה את המסקנה "הנוסע חולה בפרקינסון" הבין גרינברג, "כנראה גם בשלב יחסית מתקדם, כי הוא פשוט נאבק עם כל ביס". גרינברג התרגש מאוד מהמחווה של הדיילת "לא הצלחתי להתעלם ממה שעשתה הדיילת בשביל הנוסע, שלא ביקש ממנה דבר, ומהעובדה שהיא עזבה את כל עיסוקיה באותו רגע כדי לעזור לו".
 
מה שנראה כמעשה טוב-לב גדול מספיק לא היה סופו של הסיפור. "עברו בערך חמש דקות, שזה כנראה השלב שבו מסיימים לחלק אוכל לכל הנוסעים, והולכים לשבת שניה, לפני שצריך לעבור שוב בין כולם. אבל לא היא.. היא חזרה כדי לבדוק לשלומו וכשראתה שהוא נאבק, התיישבה לידו ושאלה אם היא יכולה לעזור.

"הנוסע הושיט לה את המזלג ביד רועדת והיא, בלי למצמץ, לקחה אותו והתחילה לעזור לו ולהאכיל אותו. כשסיימה, חייכה אליו וקמה להמשיך בעבודתה, כשכל כמה רגעים דאגה לעבור לידו, חמושה בחיוך ובעיניים מתעניינות, ולשאול אם יש משהו שהוא צריך".

גרינברג מספר שהדיילת, המשיכה לעבור פעם בכמה דקות ליד הנוסע, לעזור ולחייך, לפעמים רק לחייך. וגרינברג נרגש כולו הרגיש צורך לכתוב מכתב לדיילת, וכך עשה, על נייר, בכתב יד. גם אותו העלה לפוסט בדף הפייסבוק שלו: "הדבר שעשה את זה כל כך מיוחד בעיניי, זה לא רק מה שהיא עשתה, זו הדרך בה היא עשתה את זה. בחיוך ענק, נתינה מעבר למצופה ועם רצון מלא וטהור לעזור לאדם אחר. אל תשאלו אותי למה, כי אין לי תשובה, אבל הרגשתי צורך לכתוב לה כמה שורות על דף מצ'וקמק ולהגיד תודה, לא יודע אם בשם הנוסע (שהתקשה קצת לדבר עברית/אנגלית) או בשמי, על זה שיום גדוש באירועים בינוניים קיבל תפנית מפתיעה ממש לפני שהוא נגמר".

לגרינברג הייתה בקשה מחבריו לדף הפייסבוק, בקשה אותה קראו אחר כך גולשים רבים בדף אופטימיות קוסמית. ברוח הדיילת גם הבקשה של גרינברג הייתה עדינה ונעימה: "ואתם", הוא כותב, "אתם לא חייבים. בכלל! אבל אם בא לכם, ורק אם בא לכם, אתם מוזמנים לשתף. ומי יודע? אולי יום אחד היא תתעורר, תראה את זה מתרוצץ לה על הקיר, וזה יגרום לה קצת לחייך. כמעט כמו שהיא גרמה לנוסע מ-48B לחייך".
 
הפוסט כאמור הגיע אל גולשים רבים ואחרי 1600 שיתופים גם אל הדיילת ההיא, שמה מורן גולדשטיין ואחד מחבריה העלה את המכתב של גרינברג אצלה בדף. וכתב לה: "מורן היקרה. הנוסע רצה שזה יגיע אליך ואכן מגיע דרך חבר של חבר תמשיכי להיות מי שאת - תמיד טובה". התגובה שלה הייתה: "ואו אני ממש חסרת מילים. מבחינתי זה היה הדבר הכי טבעי לעשות, ומאוד מרגש אותי לראות את התגובות. תודה לכולם על הפרגון"

את סיכומו ההולם של הסיפור אפשר לקחת משורת הסיום בפוסט של גרינברג "פשוט תהיו אנשים טובים – אחרים רואים אתכם מהצד וזה מדבק!"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...