באקו, אזרבייג'ן: הרפתקה בעולם אחר
היא מוסלמית אבל חילונית, בירתה שופעת אושר ועושר אבל כפריה הציוריים נתקעו בתקופה אחרת לגמרי, מקום נורא אם אתה כבש וגן עדן למי שאוהב לאכול אותם. שבעתם מרומא, פריז ולונדון? קבלו הזדמנות להרכיב פאזל בלתי אפשרי של מודרניזציה ומורשת סובייטית, ארכאי וחדשני, באזרבייג'ן המסתורית
לאחר יום סיור ארוך נוסף, משמורת הפטרוגליפים עוצרת הנשימה, דרך ביקור באטשגה, מקדש האש מהמאה ה-17, ועד פלא הטבע של הר האש הבוער תמיד, החלטנו, על אף העייפות המצטברת, לגוון קצת ולהכיר צד נוסף של המקום באמצעות טיול עצמאי ברחובות העיר, להתוודע למקומיים ולתרבותם באופן בלתי אמצעי, בלי מדריכים ובלי רכב צמוד, הכי קרוב שאפשר.
עוד כותרות ב-nrg:
• עד כמה רחוק רון אלוף ילך בשביל כסף?
• הישרדות: כשרוסלנה התרגשה מאייל גולן
• הכנסת מעשירה את אוצר הקללות הישראלי
• אלירז שדה: "שי חי פסיכופת, דורסני ודוחה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחרי כמה דקות של הליכה ברחובות הנקיים והדי שוממים של העיר בשעות הקטנות של הלילה, פנינו לזוג צעירים, בחור ובחורה, בבקשה שיציעו לנו מקום אופטימלי לחוות בו את חיי הלילה המקומיים. השניים לא היססו לשנייה, ולאחר דיון קצר שנמשך שני משפטים ורבע, הציעו לנו פשוט להצטרף אליהם, הצעה שקיבלנו בברכה כמובן.
אחרי שנרגענו מהגילוי המרעיש וחברי הלהקה התוססת סיימו לחרב שיר של מארון 5 ועברו מהבמה לבר, סיימנו גם אנחנו את חלקנו במקום הנהדר הזה, שילמנו עבור הדרינקים שלנו ושל הזוג הצעיר כהוקרה על נדיבותם, והמשכנו איתם לתחנה הבאה – מועדון לילה.
לא ידענו את נפשנו מרוב אושר, כשנכנסנו למועדון העמוס. כולם שותים, מעשנים, מאושרים, ממלאים את הבר הגדול שסובב את כל המועדון עד אפס מקום, פרט לרחבת הריקודים בתווך, בה רקדו מעט, בדרך כלל גברים, בדרך כלל לבדם. בפינת הרחבה, אישה-נערה רקדה בכלוב, עובדה שלא גרעה מתשומת לבנו יותר מצחקוק מבושם.
הבחורה שהתלוותה אלינו וששמה פרח מזיכרוני מיד לאחר הסיטואציה שתפורט מיד, עברה לעמוד ברחבת הריקודים, מצדו הפנימי של הבר, קרוב אלינו, ונתנה לי השראה לתת לרגליים שקיבלו בשעה האחרונה בוסט עצום של אנרגיה, לפרוק את האושר והאלכוהול על רחבת הריקודים. כשסיימתי לרקוד ופניתי לצאת מהרחבה, היא ביקשה ממני 20 מנט עבור הריקוד. הייתי בשוק, אך התעלמתי בסוג של נימוס והלכתי לשירותים. כשחזרתי, היא תפסה אותי ואמרה שהיא והחבר שלה רוצים 20 מנט עבור שתייה.
התעלמתי ממנה בשנית בלי להתיימר אפילו להיות מנומס וניגשתי לחברים שלי, אותם לא היה צריך לשכנע לעזוב באותו רגע, לאחר ששתי בחורות שהתחילו איתם באגרסיביות והציעו להם לרקוד, וידאו מראש אם הם מוכנים לשלם להן את הסכום המדויק של 20 מנט עבור הריקוד, או יותר, אם יתחשק להם להמשיך את הריקוד אל תוך הלילה.
כמה שעות אחרי ההרפתקה הזו, נפל האסימון.
ברוכים הבאים לבאקו, אזרבייג'ן, ערבוביה כמעט בלתי נתפסת של ישן וחדש, מודרני וארכאי, מוזר ומלהיב, מיושב והרפתקני. היכן שהמעטפת הנוצצת, המודרנית והיפהפייה מתחרה עם דובאי, ספק מסתירה ספק הודפת היסטוריה סובייטית; היכן שהעושר המופלג והמנצנץ זהב שחור בולט בעיר הבירה באקו ונעלם בכפרים ציוריים ואורח חיים צנוע ברגע שמרחיקים מספר קילומטרים מהעיר הגדולה; היכן שהדת השלטת מוסלמית, אך אורח החיים חילוני לחלוטין ומזמין אפילו ליהודים שכמותנו; היכן שאירופה וברית המועצות לשעבר מתנגשות לכדי מאבק מסתורי וגלוי כאחד, מאבק בו השלטונות משקיעים את מיטב מרצם למען קירוב מהיר לראשונה, אך הלך הרוח של השנייה נטוע חזק באוכלוסיית המדינה הצעירה.
המסתורין האזרבייג'ני מסקרן את התייר המערבי עוד מרושם אפריורי, מהמעט הידוע לו על המדינה שהכריזה על עצמאותה המחודשת בשנת 1991, וממשיך ברושם ראשוני, כבר עם הנחיתה בשדה התעופה המפואר על שם היידר אלייב, הנשיא ששלט במדינה קרוב לעשרים שנה והוריש את כסאו לבנו אליהם, המכהן עד היום.
בשמו של הנשיא, שמת בשנת 2003, שלא לומר בציורים ממוסגרים שלו, תמונות מפוארות, פסלים ושאר אזכורים לגדולתו ונדיבותו, כולל כמות בלתי מבוטלת של רחובות על שם אשתו, ילדיו וכיוצא בזה, תתקלו עוד לא מעט פעמים בכל רחבי הבירה באקו והמדינה בכלל. הדיסוננס בין הרצון לפרוץ את תקרת הזכוכית הסובייטית, לטעון כי מדובר בדמוקרטיה לכל דבר ועם זאת להשתמש בנשיא כסמל ומופת, שלא נדבר על ירושת אלייב הבן את כס הנשיאות, הם הרמזים הראשונים לדיסוננס הכללי במדינה המוזרה הזאת, הנגלים לתייר הממוצע.
מרגע היציאה מנמל התעופה המפואר ואילך - דרך מאות משאבות הנפט העצומות בדרך לבירה והבניינים הריקים ששימשו את הספורטאים שהתארחו במשחקים האולימפיים הראשונים של אירופה ב-2015, דרך רוכלי הצעיפים ומזכרות הנחושת בעיר העתיקה וסניפי המקדונלדס והקנטקי פרייד צ'יקן מאה מטר ממנה, דרך שירותיות ואדיבות מוגזמים ממש לאנגלית קלוקלת ומרוטשת אפילו של מדריכי הטיולים, דרך מלונות פאר מדהימים לשירותי הבול-קלע המסריחים מחוץ לעיר הבירה - המושגים "דמוקרטיה", "רפובליקה", "נשיאות", "אסלאם", "חילוני", "סובייטי" ו"מערבי" ישברו לחלקי פאזל קטנטנים ויורכבו מחדש בראשכם לכדי תמונה הנבנית לאיטה של אזרבייג'ן, ואל תתפלאו אם בתמונה המלאה שתתקבל לכם יככבו קבב כבש, צנצנת חמוצים, בידה זמין, ואיך לא - תמונה של הנשיא אלייב, ירום הודו לעד.
בתי המלון של הבירה באקו מבטיחים נחיתה רכה לכל אורח. אם תנצלו את המחירים הזולים של מלונות היוקרה הלא פחות ממדהימים של העיר, צפויים לכם פינוקים בלתי נתפסים תמורת מעט כסף, יחסית, ולא מדובר רק על הבידה הצמוד לכל אסלה, כי אלה, מתברר, מפוזרים בכל מקום במדינה הזאת.
חדרים גדולים ומרווחים, תקרות גבוהות, וכל סוג של מותרות שאפשר להעלות על הדעת, משניים רק לאדיבות צוות המלון, לספא המטורף שמצדיק חצי יום בילוי לפחות ולארוחת הבוקר היוקרתית הכלולה במחיר. במחירים כאלה – אל תתפשרו, לכו על הטוב ביותר: מלון Fairmont, שהוא למעשה אחד משלושת בניני הלהבה המרשימים של העיר, ישאיר אתכם פעורי פה, כל פעם מחדש.
מעבר ליוקרה ברת ההשגה של בתי המלון, באקו לאו דווקא זולה ומיישרת קו, פחות או יותר, עם מטרופוליטנים מוכרים באירופה. בכל זאת, תרמילאים הרפתקנים יסתדרו עם מעט כסף בזכות תחבורה ציבורית מאוד זולה (שקל בודד לנסיעה) ואוכל רחוב לא רע במחירים עממיים. הלחם עולה רק שקל וחצי, קופסת סיגריות עולה עשרה שקלים. זה המקום להדגיש שמדובר בגן עדן למעשנים – לא רק שמשתלם הרבה יותר להתאפק בדיוטי פרי בישראל ולחזור עם פאקטים מבאקו, אפשר גם לעשן כמעט בכל מקום בעיר, כולל במסעדות.
אך לצד אופציות המחייה הזולות של העיר, מה שיתפוס את עיניכם הוא, כאמור, העושר. אנשי העיר באקו לבושים בטוב טעם, כמות חנויות המעצבים בלתי נתפסת ואפילו הניקיון המופתי מעיד על איכות חיים גבוהה. בנייני העיר משופעים פיתוחים באבן ופסלים ציוריים המזכירים את אירופה הקלאסית, וכך גם כיכר המזרקות במרכז העיר והטיילת הארוכה הנמשכת לאורך חוף הים.
מי שכסף פחות מהווה שיקול עבורו, אסור שיוותר על אחת החוויות המהנות ביותר של העיר, ויותר מפעם אחת – ארוחה אזרבייג'נית אותנטית, מא' ועד תה, דרך זמרים מייללים בחתולית מיוחמת, פרחים ממשי וירקות מפלסטיק, ערמות של צנצנות חמוצים בכל צבעי הקשת, מלצרים בבגדים מסורתיים ואם יתמזל מזלכם, או שלא, גם רקדנית בטן חצופה ונטולת עכבות, שתודה לאל – שילמו לה מראש (עשרים מנט, סביר להניח).
במסורת הקטבים הקיצוניים של העיר, ושל המדינה כולה, המסעדות של באקו נטועות עמוק במסורת המקומית, רחוק מאוד מהבניינים המפלצתיים וחנויות המעצבים שבצדיהן, לפניהן ומעליהן. להיכנס לרוב המסעדות המקומיות משמע לזחול במאורת הארנב או לעבור בדלת הקסמים. קירות אבן, תמונות משפחתיות, מעקות עץ כבדים ואיך לא - שטיחי קיר מסורתיים, יכניסו אתכם לאווירה המיוחדת.
המנה הבאה – מרק סמיך ומעולה, אל תשאלו איזה טעם, כל פעם הוא מגיע בטעם אחר וכל פעם מפתיע עד כמה הוא טעים. בהמשך מובטחים לכם מספר כבשים נפלאים בצורות שונות, בין אם כקבב אוורירי שנמס בפה ובין אם במעיין טורטייה מקופלת, ולפעמים גם איזו ציפור מטוגנת או שניצל או עוד כבש באיזושהי צורה. אל תבנו על קינוח מתוק, זה לא הצד החזק של האזרבייג'נים. את הארוחה הם מקנחים בתה מריר בכוסות מיוחדות ובסיגריה, ואם יתמזל מזלכם – תקבלו גם קובייה של בקלווה.
מסעדה שמשאירה רושם עז ביותר, ולא רק בגלל הטעמים הנפלאים, היא מסעדת שירוונשך - Sirvansah muzey restoran. המסעדה – מעין מבוך מפותל של אולמות, מסדרונות וגרמי מדרגות, ממש ציור של אשר נוסח אזרבייג'ן. פרט לקומה התחתונה, המוקדשת למסעדה עצמה, תופתעו לגלות בסיור במקום מוזיאון שלם, שכולל כל מה שאזרבייג'ני, בכמויות אדירות. הכל אותנטי, הכל מרשים, ומומלץ מאוד.
ארוחה אזרבייג'נית אותנטית עולה בין 25-35 מנט (מנט שווה ערך לדולר אמריקאי) ושווה כל פרוטה.
מחוץ לעיר הבירה, כאמור, עולם אחר, רחוק בהרבה מאירופה וקרוב יותר לאמצע המאה העשרים, בעוד מוכרי הקבבים שוחטים את הכבשים בצדי הדרך ומוכרים את קרביהם באותו הערב, על מנגלים גדולים, בכל פינה. מפתיע שגם מחוץ לבירה, היחס ליהודים ולישראלים חם ואוהד.
לעומת המסע לקובה, שלא מתאים לכל אחד, כמה מהאטרקציות הכי טובות שיש לאזרבייג'ן להציע נמצאות במרחק מה מבאקו. הר האש, יאנאר דאג, שבוער תמידית בזכות גז טבעי המפעפע מהאדמה, הוא מחזה מסקרן. אטשגה, מקדש האש מהמאה ה-17, משלב היסטוריה מעניינת עם אופי מוזיאוני.
כמו הרבה ערים עם היסטוריה מפוארת, גם לבאקו עיר פנימית, מוקפת חומה, שהוכרה כאתר מורשת עולמי, עד שאונסק"ו קלטה שיותר מ-50% מהמבנים בעיר העתיקה נבנו הרבה אחרי כל מה שנחשב עתיק.
סיור רגלי בעיר העתיקה יפגיש אתכם עם מגדל הבתולה מהמאה ה-12, אחד הסמלים הוותיקים של העיר. אפשר לשלם שני מנאט ולטפס את שמונה קומות המגדל שמציע תצפית פנורמית מרהיבה על כל העיר. לא ידידותי לאנשים גבוהים, שיאלצו להתכופף כל הדרך למעלה, אבל הנוף, כמו מכל נקודה פנורמית בעיר, יפהפה. עוד חוויה מעניינת בעיר העתיקה – מוזיאון הספרים הקטנים בעולם, בו תמצאו ספרונים בגודל תהילים, יותר ואף פחות, בכל השפות ומכל העולם.
מעבר לזה – תמצאו בעיר העתיקה את כל המצופה מעיר עתיקה. אבני דרך מלאות אופי, מסגדים עתיקים ורוכלים שימכרו לכם חפצי נחושת, צעיפים וגם את אמא שלהם, אם תחפצו בה. אגב רוכלים – אל תתביישו להיות ישראלים ולהתמקח. הם מצפים לזה.
מחוץ לעיר העתיקה, כאמור – הכל מודרני, סמי-אירופאי, חצי-סואן ויוקרתי. את מגדלי הלהבה המרשימים תצלמו מכל זווית אפשרית, כמעט מכל נקודה בעיר תוכלו לראות את מה שפעם היה הדגל הגדול בעולם והיום רק שלישי אבל עדיין מרשים בגודלו, המבנה המגולגל של מוזיאון השטיחים (הגדול בעולם, כמובן) יסקרן אתכם כבר מבחוץ, ולא תוכלו להפסיק לדמיין איך הטיילת תראה בעוד מספר שנים, כשיסיימו לסלול את כל ארבעת הקילומטרים שלה, ולבנות את כל בנייני הפאר והמלונות המטורפים לאורך הים, שיצליחו להרשים אתכם כבר מצפייה בשלד שלהם ההולך ונבנה. בין הבניינים, כך נמסר לנו, מתוכנן גם להיתמר לו הבניין הגבוה ביותר בעולם. מפתיע.
על הפין הקטן של המדינה שמכוניות הספורט הנוצצות באות להסתיר, דיברנו כבר בהתחלה. הוא נגלה עם היכרות המנטליות הנלוזה של המקומיים (עם דגש על המקומיות) שפשוט לא מכירים טוב יותר, כנראה. זה לא אמור להפריע למי שבא לבקר באזרבייג'ן, רק קחו בחשבון שכאן לא נהוג שאישה תשב לבד בבר כי זה עושה רושם לא טוב (המקומיות לעולם לא יכנסו לבד לבר או מסעדה ללא מלווה, ויעדיפו לחכות לו בחוץ עד שיגיע) ומאוד לא מקובל להתגפף בפומבי, וודאי שלא להתנשק ברחוב. התנשקת ברחוב ושוטר תפס אותך? צפה לקנס. כמה קנס? נכון מאוד – 20 עשרים מנט בדיוק.
במרחק של כעשר דקות ממרכז העיר, לא רחוק מבניין שושלת טראמפ המרשים שנבנה לאחרונה, מצוי מרכז התרבות על שם... היידר אלאייב, כמובן. המבנה המרשים, העצום והיפה הזה, המחופה אריחי ענק לבנים הנמשכים מהרצפה לכל גובהו הרם, הוא הבניין – שימו לב – המעוות ביותר בעולם. גם כן תואר מוזר להתגאות בו, אבל אין ספק שמדובר במבנה מאוד מרשים ומאוד מיוחד.
גם כאן, כמו לאורך הים, שלדי מבנים מונומנטליים עתידיים צצים מכל עבר. את המרכז עצמו מאכלסים מספר מוזיאונים, שנדמים יותר כתערוכות נפרדות במבנה גדול אחד. בין היתר – קומה שלמה המוקדשת לדגמים מיניאטוריים של כל סמלי המדינה, כולל מרכז התרבות עצמו, מגדלי הלהבה, המסגדים, מגדל הבתולה, שדה התעופה היפה ואפילו בית הכנסת הגדול, שרק חסר וגם הוא היה נקרא על שם הנשיא הדגול, רב המעלה והחסד.
בכניסה למוזיאון, ניצב רכב השרד של הנשיא, בין השנים כך וכך. אמיתי לגמרי. כי אם הנשיא נהג לבלות באריזת המתכת המכנית הזאת, ודאי יש לה ערך מוזיאלי. שלא נדבר על כוחות קסם אפשריים שיש להגן עליהם מכל משמר, אם לשפוט על פי כמות האבטחה סביב הרכב השחור.
טרם פענחנו לחלוטין את המאבק הפנימי האמיתי של המקום ההזוי הזה, החשדות כי משהו כאן לא לגמרי כשורה צצו בדיוק בגלל דוגמאות שכאלה.
אגב רכב שרד, בחזרתנו מקובה, רעבים ככבשים תועים, עיכבו דרכי העיר הפקוקה את שאיפותינו לאכול את מנת הכבש היומית שלנו, עניין מאוד לא שגרתי לעיר הזורמת רכבי יוקרה מחד ורכבי לאדה ישנים מאידך. הייתה זו הפעם הראשונה ששמענו צפירות רכבים.
רק כשנשברנו, החלטנו להמשיך ברגל ויצאנו מהרכב באמצע הפקק לעבר המסעדה בה חיכו לנו כבר 40 דקות, הבנו את סיבת הפקק. השוטרים חסמו את כל הדרכים. הכביש המרכזי של העיר היה שומם. עד ששיירת הנשיא, עשרות אופנועים ורכבים שחורים, טסו במהירות מטורפת למעוז חפצם. אם יהיה לכם מזל, גם אתם תתקעו בפקק אימתני, שיבשר את קרבתכם למלך החי וקיים. הוא יחלוף על פניכם במהירות 140 קמ"ש, אבל אין ספק שתנצרו את הרגע לעד.
הכותב התארח באזרבייג'ן בחסות חברת 'מונה טורס', אזרבייג'ן איירליינס ומשרד התיירות האזרבייג'ני.
לחבילות שמציעה חברת "מונה טורס" לבאקו לחצו כאן.
לצורך ביקור במדינה, נדרשת אשרת כניסה ושהייה. המחיר לויוזה הוא 40$ שמונפקת בשדה התעופה של באקו, יש צורך להגיע עם 2 תמונות פספורט להנפקתה.
חברת התעופה אזרבייג'ן איירליינס מפעילה שתי טיסות שבועיות מישראל לבאקו. מחיר טיסה לבאקו – 420$.
אקו"ם