מעודכנים: טרנדים בעיצוב הבית של המגזר הדתי
מה שמים במקום הטלוויזיה במרכז הסלון? איך משכנים שלושה ילדים בחדר אחד ועדיין דואגים שלכל אחד תהיה פינה משלו? והאם באמת כולנו חייבים מרפסת סוכה? המגזר מתעדכן בטרנדים החמים ביותר בעיצוב הבית - אבל לא על חשבון צרכיו הייחודיים
במהלך אחד מלילות הקיץ האחרון נהרס בהוראת בג"ץ שליש מהבית שבו מתגוררים בני הזוג ניסנהולץ עם חמשת ילדיהם בשכונת היובל ביישוב עלי. ההריסה התבצעה שלוש שנים לאחר שמרב ואלי שיפצו את ביתם, ומלבד חלק זה נהרס בשלמותו עוד מבנה מגורים שעמד לשכירות בשכונה שעלתה לכותרות בעקבות עתירת עמותת שמאל.
עוד כותרות ב-nrg:
- נחשף: הדבר האחד שפרינס לא הרשה
- טראמפ נגד קייסיק: "אוכל בצורה כל כך מגעילה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הקריטריון היחיד שהציבו בפנינו הוא השטח המדויק שצריך להישאר פנוי", מסבירה מרב, שיחד עם בן זוגה היו מהראשונים שרכשו בית של חברת 'אמנה' בשכונה. "לא היה אכפת להורסים היופי או הפרקטיות. לא אמרו לי 'תהרסי איזה חלק שאת בוחרת', אלא אמרו בדיוק מה צריך להרוס, ולא משנה אם כל הבית יקרוס אחר כך. עם זה נאלצנו להתמודד".
חצי שנה אחרי, על גבי ההריסות, שופץ הבית בליווי אדריכלים לכדי חלל מגורים מרהיב ומעוצב בקפידה. "אם היו שמים את הבתים שנבנו פה בהוד השרון, לא היו מבחינים בהבדל", אומרת מרב בחיוך גאה. "יש פה בתים מדהימים ומושקעים, לא 'מתנחליים טיפוסיים', למרות שלדעתי כבר אין דבר כזה מתנחלי טיפוסי", היא מבהירה.
"באופן אישי חשוב לי מאוד המראה והיופי של הבית, ולכן השקענו בשיפוץ הרבה כסף ומאמץ", מעידה על עצמה מרב, שגדלה בגוש דן. "מצד שני רציתי גם שהבית יהיה צנוע, ועשינו ויתורים לשם כך. בסוף מצאנו את הדרך לשלב ולהתאים בין השניים".
המגזר הדתי־לאומי לא נותר מאחור בכל הנוגע לעיצוב פנים והום סטיילינג. נכון יותר יהיה לומר כי משפחות דתיות, בדומה למשפחות בציבור הרחב ואולי אף יותר, מודעות לטרנדים השונים ולסגנונות עיצוב, נוטות להשקיע את מיטב כספם ולבחור בקפידה את בכירי המעצבים, אנשי המקצוע וחומרי הגלם עבור בית חלומותיהם.
עיצוב ואבזור הבית עבור משפחות המנהלות חיים דתיים־מודרניים, מביאים עמם אתגר נוסף. אמנם לא בכל יום מתמודדים אדריכלים עם אתגר יוצא דופן כגון הריסת חלק מהבית בצו בית משפט, אולם עליהם להתמודד עם מציאת מענה פונקציונלי ואסתטי כאחד למאפיינים ייחודיים הנובעים מאופי המשפחה הדתית. אנשי מקצוע ומשפחות שעמם דיברנו משרטטים עבורנו את הטרנדים בכל הנוגע לריהוט וחשמל בבית הדתי־לאומי, לצד הצרכים שבבית חילוני כלל לא עולים על הפרק.
מאפיין בולט ראשון הוא הצורך באפשרויות אירוח רבות ובחללים המתאימים לכך. הדבר מקבל ביטוי בנתח התקציב המכובד שלו זוכים החללים הציבוריים — חדרי המגורים והמטבח — לעומת חדרים אחרים בבית.
בני זוג בשנות החמישים לחייהם המתגוררים בגוש דן מספרים על שיפוץ נרחב שערכו לאחרונה בדירתם, שמטרתו הייתה בראש ובראשונה הרחבת הסלון, פינת האוכל והמטבח לחללים גדולים ונוחים יותר.
לבני הזוג דירה בקומה האחרונה, שלהּ נוספו חדרים נוספים על הגג. חמש הבנות, שחלקן בגרו ופרחו מן הקן, מרבות להתארח אצל ההורים עם משפחותיהן בסופי שבוע ובחגים. "מדובר בבית שאנו גרים בו כבר 18 שנה", מספרת בעלת הבית, "אנחנו מארחים המון בסופי שבוע — משפחה, חברים של הילדים, חברים שלנו. בשבת ממוצעת תמיד יהיו סביב השולחן לפחות 12 איש, ותמיד הפריעו לי כל מיני דברים בהקשר הזה".
באופן מפתיע, הליך השיפוץ החל דווקא מצורך ביותר מקום במקרר הביתי. "אנחנו מארחים גם בחגים, ובראש השנה ובפסח הייתי מודה לה' שהשכנים נוסעים לבית מלון ויש לי איפה לאחסן את הבישולים לחג. לפני הכול היה ברור שאנחנו רוצים שני מקררים במטבח".
לדבריה, גם מקררים הנחשבים גדולים בסגנון 'סייד ביי סייד', לא ענו על צורכי המשפחה. "מקרר אחד גדול הוא עדיין קטן יותר משני מקררים סטנדרטיים שכל אחד מהם מכיל 500 קוב. מקררי שתי הדלתות מכילים בסך הכול כ־650 קוב", היא מסבירה. "עד היום בכל ערב שבת היינו צריכים לארגן ולהנדס את המקרר ולהעביר את האוכל בין כלים. היום זה פשוט תענוג".
החשש של בני הזוג מהמראה החריג של שני מקררים במטבח, התפוגג במהרה. בליווי המעצבת הם בחרו שני מקררים בעלי חזית מזכוכית בצבע לבן ובעיצוב עדין, כל אחד ברוחב 70 ס"מ, שהוצבו אחד ליד השני. "המראה שהתקבל הוא כמו מקרר אחד גדול", מסבירה בעלת הבית בשביעות רצון.
באותו אופן השקיעו בני הזוג רבות בבחירת הרהיטים עבור פינת האוכל רחבת ידיים. בעוד שבמרבית הבתים החילוניים פינת האוכל נמצאת בפינת הבית, בבתים דתיים היא מהווה מחד מרכז משמעותי, ומאידך לא תמוקם במרכז הסלון כפי שנהוג במגזר החרדי.
כך תוכננה פינת האוכל לא כפינה, אלא כמוקד הבית. הוקדש לה אזור רחב וגדול יותר של החלל, כך שלא יהיה צורך לגרור את הרהיט וניתן יהיה לפתוח את השולחן בקלות. בעלת הבית מסבירה כי הסלון אמנם מוקם באזור מעט יותר צר, אך הפרופורציות נשמרו. גם הכיסאות שנבחרו הם נוחים ומרופדים, מתוך רצון ליצור ישיבה נינוחה בסעודות המשותפות שלרוב מתמשכות זמן לא קצר.
לדברי מיכל גלר, מנכ"לית חברת 'בית בגולן' העוסקת ביזמות וניהול פרוייקטים, משפחות דתיות רבות בונות בתים גדולים מתוך הסתכלות לטווח הרחוק, ושמות דגש מהותי על המרחב הציבורי לעומת הפרטי. "הכול קשור לסדרי עדיפות ולשאלה היכן נמצא מרכז הבית", היא מסבירה.
"דתיים לרוב משקיעים בסלון, במטבח ובפינת אוכל. שם קורה הכול: מארחים לסעודות שבת וחווים משפחתיות חזקה. ההשקעה בעיצוב החדר הפרטי פחותה. אני לא אוהבת להכליל אלא מדברת על רוב הלקוחות שלי, אבל בציבור החילוני יותר נפוץ לראות את הילד בחדרו עם הפלזמה וקונסולת המשחקים.
"פינת האוכל משמעותית ביותר ככל שהמשפחה גדולה יותר, ובבתים דתיים מוקדש לה מראש מקום מרכזי בתכנון האדריכלי. שיהיה נוח להגיע לשולחן מהמטבח, שיהיה די מקום לפתוח שולחן באורך של לפחות שלושה וחצי מטרים. אני עובדת גם עם ציבורים אחרים ורואה איך לפעמים הם בכלל לא עושים פינת אוכל, או מתכננים אי קטן ובזה נגמר הסיפור. הם שואלים אותי, 'מתי נשתמש בכל זה?'"
אבל לא רק החללים המרכזיים על הכוונת. "במגזר הדתי־לאומי הרבה יותר נפוץ שילדים חולקים חדר משותף", אומרת גלר, "בדרך כלל מסיבות חינוכיות־אידיאולוגיות. אני פוגשת משפחות שיכלו לתכנן חדר לכל ילד, אך בחרו שלא לעשות כן.
"פעמים רבות הדבר גם לא פרקטי כי הילדים יוצאים בגיל מוקדם לפנימיות, ולכן אני רואה שפחות משקיעים מבחינה עיצובית בריהוט חדרי ילדים. רוב לקוחותיי יקנו ריהוט באיקאה ולא ישקיעו 30 אלף שקלים בריהוט חדרי ילדים. הם יעדיפו להשקיע במטבח".
גלר מדגימה כיצד עיקרון זה משליך אפילו על בחירת סוג מערכת מיזוג האוויר לבית: "זהו נושא מרכזי שמאוד מעסיק אנשים, במיוחד בבתים גדולים, מכיוון שיש לו השפעה רבה על העלויות השוטפות של הבית. פעם היה מקובל להתקין מזגן מרכזי. היום מבינים שבכל חלק בבית ישנה שהות שונה, כמו גם לכל ילד, ולכן מתקינים מזגנים קטנים בחדרים ואינוורטרים בחללים הציבוריים. למשל, במשפחה עם שני ילדים בישיבה תיכונית שחוזרים כל יום מאוחר או פעם בשבוע, לא יעלה על הדעת לחמם חדר ריק".
"לעיצוב בתים במגזר יש בהחלט כמה מאפיינים מאתגרים", מודה אתי אלפסי, מעצבת פנים שעובדת מזה 17 שנה עם לקוחות דתיים בירושלים וביישובים סביבה. היא מצביעה על נקודת הבדל משמעותית בין המגזרים, שלטענתה באה לידי ביטוי בכל פרויקט: "זוגות חילונים מבוגרים עוברים בדרך כלל לדירות קטנות יותר כשהילדים עוזבים. אצל משפחות דתיות זה בדיוק להפך: לאחר שהילדים נישאים הן מוצאות עצמן במצוקת מקום.
"למרות שרוב הזמן מתגורר בבית רק זוג ההורים, אבל השבתות והחגים הם המוקד וצריך ליצור פתרונות ללינה של משפחות". במקרים אלו היא נוהגת להזכיר ללקוחותיה, מתוך שיח משותף, כי כל בחירה מביאה עמה מחירים משלה, למשל באיכות חיי היום־יום או המאמץ לנקות בית גדול וריק יחסית.
במקרה קיצון נתבקשה אלפסי לתכנן לבני זוג בשנות החמישים לחייהם המתגוררים בשכונת רמות בירושלים, "בית מלון מעט" כהגדרתה. שניים מילדיהם כבר נישאו, ושלושה נוספים היו בכיוון.
"בעלת הבית אמרה לי 'לא מעניין אותי, מצדי שכל אחד יקבל כוך, אבל שכולם יוכלו להתארח יחד'", היא מתארת. "עשיתי זאת לא בהתלהבות גדולה, יש לומר, אבל זו הייתה החלטה שלה ויצרתי בקומה התחתונה חמישה חדרונים שלכל אחד מהם הצלחנו להכניס מיטה נפתחת וחתיכת ארון קטנה. לשמחתי הצלחתי לשכנע את בני הזוג להגדיל גם את חדרם, לאחר שהסברתי להם שבסוף הם אלו שמתגוררים בבית".
מעצבת הפנים עידית בודה מציינת כי הצורך בפתרונות פרקטיים לאירוח מרובה משתתפים, לא תמיד הולך יד ביד עם אמירה אסתטית: "לא אחת אני נתקלת בזוגות שלא מסכימים לוותר על שולחן שנפתח לאורך עצום. שולחנות ענקיים ומסיביים לא עולים בקנה אחד עם קו עיצובי נקי ואלגנטי, ואין ספק שהדבר עלול לפגוע בתוצאה הסופית.
"להרבה משפחות אין צורך אמיתי בשולחן כזה, אבל הן רוצות ומתלהבות מהאפשרות שתהיה להן לארח ביום מן הימים שלושים איש בליל הסדר. בדרך כלל גם אין מקום לפתוח שולחן כזה גדול. אני לא נגד אירוח, אבל לקבל החלטה שמשפיעה על חיי היומיום בבית בשביל אירוח של פעם בשנה או חמש שנים, נראה לי כמערכת שיקולים לא נכונה. מה כן אפשר? לקנות כמה 'שולחנות מזוודה' לאירועים מיוחדים. ליום־יום קְנו שולחן קטן יותר ומעוצב".
בודה מוסיפה כי קו החשיבה הזה בא לידי ביטוי באופנים נוספים. "אני מתכננת דירות על הנייר ללקוחות שקונים מקבלן, ואצל משפחות דתיות החשיבה היא בדרך כלל יותר שמרנית — אם יש שבעה חדרים על הנייר כמעט אף פעם לא מוכנים לוותר על חדר, לטובת חלוקה אחרת שבה אפשר ליהנות מחללים הרבה יותר איכותיים ומפנקים, גם אם הם ממש לא זקוקים לו.
"הם רוצים מיני בית מלון עם המון אופציות וחדרים — שיהיה לעוד ילד, לעוד אורח או לשבת בר המצווה של הנכד שעוד לא נולד. ביום־יום לא צריך את כל זה. הוא הדין לגבי מרפסת סוכה.
"סוכה זה משהו שעושים פעם בשנה, ולמרות זאת אני רואה זוגות שעל פיה קונים או לא את הבית, למרות שיש להם הצעות מקבילות טובות יותר. אני רק רוצה שאנשים יפתחו את הראש ויקבלו החלטות שמתאימות להם באמת, ולא רק כי זה מה שהם מכירים".
משפחות ברוכות ילדים שבכל זאת יבקשו להשקיע בריהוט לחדר הילדים, יתפלאו לגלות כי גם עבור מי שמבקש לדחוס מספר ילדים בחדר אחד ישנם פתרונות לא רעים. חלקם נועדו במקור למגזר החרדי: מיטה שנפתחת לשלושה ואף לארבעה ילדים היא פריט בר השגה, גם אם לא בכל חנות רהיטים.
כך למשל, חברת 'מילאנו בדינג' המתמחה בריהוט חכם, הפכה לאחד השמות החזקים בתחום, בין היתר בעקבות עליית מחירי הנדל"ן והרצון להרוויח שטח יקר בכל דירה. החברה מציעה פתרונות נגרות מתקדמים באמצעות רהיטים שלכל אחד מהם שני ייעודים או יותר: שולחן כתיבה שנכנס לחלל נסתר ומפנה מקום למיטות נפתחות; מיטות קיר; שולחנות פטנט; ספה שנפתחת במשיכה קלה למיטת קומותיים; קונסולה צרה שבמשיכה קלה הופכת לשולחן ל־12 סועדים. מה שכן, הרהיטים לא זולים.
נועה וחיים וולפסון מירוחם הם הורים לשמונה, כולל שתי שלישיות בגילאים 8 וחצי וארבע וחצי. בחלוקת החדרים שנקבעה בביתם החדש, בשניים מהחדרים מתגוררים יחד שלושה ילדים, ובחדר נוסף מתגוררות שתי הבנות הגדולות. "בעיקרון ארכיטקטים לא אוהבים שלושה ילדים בחדר אחד, מבחינתם זה שיגעון", מספרים בני הזוג.
"לפי צורת המחשבה המקובלת בתחום, בחדר לשלושה ילדים צריך הכול להיות כפול שלוש — ארון, פינת כתיבה, וכמובן כיסאות ומיטות לשלושה. בפועל הדברים יותר נזילים. ילדים הרבה פעמים מכינים שיעורי בית על הרצפה, או בסלון ליד ההורים.
"הארכיטקטית שלנו זרמה איתנו לחלוטין. למשל, בחדר של בנות השמונה וחצי ניצבת מיטת קומתיים ועוד מיטה אחת נפרדת, וישנו שולחן ששתיים מהן יכולות לשבת לידו". את הרכישות החליטו בני הזוג לפצל: "היה לנו ברור שחנויות יוקרתיות לא מתאימות לנו, ולכן הרכבנו בעצמנו רהיטים מחנויות שונות וזולות יותר".
האירוח, אבן יסוד במשפחה הסרוגה, משפיע גם על בחירת מערכות הישיבה והמיטות. המעצבים שאיתם שוחחנו טוענים כי ישנו מחסור בספות נפתחות לאירוח שניתנות להפרדה. אבי ברססט, מנכ"ל חברת 'הולנדיה' המייצרת מערכות שינה מתכווננות, מספר על הפיתרון שפותח בחברה: "ישנו מוצר שנקרא לאונרדו. כשהוא סגור הוא נראה כמו הדום קטן מרובע, וכשפותחים אותו הוא הופך בקלות למיטת יחיד. כשמצמידים שניים כאלה, יש לך מיטה יהודית".
ברססט מעיד כי המודעות במגזר לנושא איכות השינה עלתה, וזוגות מוכנים להשקיע בנושא סכומים לא מבוטלים. "המיטות שלנו ברובן המכריע מחולקות מראש ועומדות אחת ליד השנייה כמיטה זוגית לכל דבר. אם צריך להרחיק את המיטות, התפעול קל ופשוט. פיתחנו מערכת שבה בלחיצת כפתור יוצאים גלגלים מתוך המיטה ובנגיעת יד מזיזים אותה. לאחר מכן מורידים חזרה את הגלגלים למטה, והמיטה עומדת יציבה על ארבע רגליים".
פריט ריהוט נוסף שמעורר לא מעט דילמות במגזר הדתי הוא ארון הספרים. בניגוד לבתים שבהם במרכז הסלון נבנה סוג של מקדש לטלוויזיה, מרבית הציבור הדתי עדיין סבור כי מקומה של הטלוויזיה אינו בסלון. תחת זאת מתלבטים זוגות רבים מה יהיה מוקד החלל המרכזי בבית — האם בשם המסורת יש להעמיס על קירותיו כמויות ספרים שעשויות ליצור מראה כבד ומסורבל, או לייחד לשם כך חדר פנימי אחר.
"במשפחה דתית ממוצעת נותנים מקום לספרי הקודש בסלון", אומרת גלר. "הטלוויזיה, אם בכלל, תמוקם בפינת המשפחה. יש כאלה שיתכננו קירות שלמים מלאים בספרים, ויש שיעשו נישות יותר מעוצבות. בקרב רבנים ואנשי חינוך שיכולים להרשות לעצמם, אני רואה פעמים רבות חדר עבודה שמתפקד כחדר לימוד ובו שלושה קירות מכוסים בספרים. אנחנו מנסים לתת מענה עיצובי כדי שהספרייה לא תראה כמו גוש ספרים חסר טעם".
גלר מציינת עוד כי למיקום הספריה ישנן השלכות גם על גופי התאורה בחלל — מנורות עבור קריאה ולימוד, בגובה ובזווית מתאימה.
לדברי המעצבת אתי אלפסי, "ישנה מגמה שגויה בקרב משפחות סרוגות להוציא את הספרייה מהסלון אל חדר המשפחה והעבודה. אולי מתוך חשש ליצירת מראה כבד, הזכור מבתים מסורתיים ישנים שבהם הספרים היו מועמסים בארונות עץ כבדים ללא גבולות", אומרת אלפסי. "אך בתכנון ובמינון נכון ספרים עשויים להוסיף המון, גם מבחינה ויזואלית".
"היו משפחות שביקשו ממני 'להעלים' כמויות עתק של ספרים", היא מספרת על האילוצים שעמם התמודדה. "אך אני דווקא לא רציתי להסתיר אותם; בעיניי זה מעיד על האופי של יושבי הבית. הספרים מכניסים חום, חומר, מושכים את העין ודינמיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם